ב. השתקפות שלשה ספרים בשבע מדות הלב

שלש משמעויות של "סופר"

המלה הראשונה של שלשת הספרים – סופר – היא בעצמה בעלת שלש משמעויות כנ"ל. מיהו הסופר? חכמים נקראו סופרים – "חביבין עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה". למה הם נקראים סופרים? במקום אחד חז"ל אומרים שנקראו סופרים כי הם סופרים את כל אותיות התורה. כל הכח שלהם לפרש את התורה זה בגלל שקודם ספרו שוב ושוב את האותיות, ברוב אהבתם לתורה. היום יש לנו מחשבים, אפשר לעשות הכל במחשב, אבל להם לא היה – המח היה המחשב, וזה היה מחשב עם רגש (לא מחשב מת, חסר רגש, כמו היום). העונג הכי עמוק של יהודי זה – וזה בכל יום, ובפרט בשבועות ו-לג בעומר, ימי מתן תורה – זה מהתורה, ולכן סופר את אותיותיה. אבל סופר בחז"ל זה גם סופר שכותב ספרי קדש – כמו סופר סת"ם, שכותב ס"ת או תפילין או מזוזות. בדרך כלל הדבר הראשון שכותב סופר, כשלומד לכתוב את האותיות הקדושות, זה מגלת אסתר – כי אין שם את שם הוי'. שני המובנים הללו מאד שונים (ובשפות אחרות יש להם מלים אחרות לגמרי), סופר מספרים וסופר שכותב ספרים. אבל יש גם שני מובנים של סופר שכותב – זה שמחבר ספרים וזה שכותב סת"ם שהוא בעצם מעתיק. להעתיק שייך למדרגה מאד גבוה בקבלה, עתיק יומין – העתקה של העולם העליון אל העולם התחתון. אז גם המשמעות של העתקה זה משמעות מאד עמוקה. תורה אי אפשר להעתיק במכונת צלום – הנשמה צריכה להיות מעורבת בפעולה בתוך אברי הגוף של היהודי הכותב את הספר. לכן צריך סופר שיכתוב ספר תורה. אבל הסופר הוא לא מחבר הספר – ה' הוא מחבר התורה ונותנה לנו, והסופר רק מעתיק. המשמעות השלישית של סופר אם כן זה מי שכותב ספר.

הראשית הכוללת הכל – סופר – קוצא-גזעא-שבילא של ה-י

אם לאבא – סופר – יש שלש משמעויות, וכל אחד מתיחד עם הספר (אמא היא הספר), ומזה יוצא ספור. יש ספור שכעת הסופר כותב בספר ויש ספור שיוצא מהספר – זה דעת עליון, שמחברת חו"ב, ודעת תחתון, שמולידה את הילדים מההורים. דעת זה הספור, זה הספור הפנימי של הנישואין עצמם – איך האב והאם נשואים – ואחר כך זה ספור החיים שיוצאים משני ההורים הללו. הכל מתחיל מה"סופר", ויש לזה שלש משמעויות: מחבר הספר, מעתיק הספר, סופר אותיות הספר (הכל זה בספר). בקבלה המדרגה של החכמה שייכת לאות י של שם הוי' ב"ה, שנקראת "נקודה מצוירת" (לא נקודה לא מצוירת, נקודת הכתר), שיש לה שלש מדרגות – קוצא, גזעא, שבילא. שלשת החלקים של ה-י הם עצמם שלש המשמעויות של סופר.

חלוקת שבע המדות לשלשה רבדים

מתוך הכניסה הזאת לפנימיות נראה איך ה"שלשה ספרים" של חב"ד משתקפים בשבע המדות. זו המשמעות של ספירת העומר – סופרים שבעה שבועות, ואנחנו יודעים שבכל יום מתקנים ספירה אחת משבע הספירות שבתוך כל אחת משבע הספירות. מתמקדים בשבע שבתוך השבע. אין כאן את המספר המקורי של שלש – היסוד של ספר יצירה – אבל צריך לראות איך זה משתקף בשבעה. לג בעומר, מחר בערב, זה הוד שבהוד – הוד שמתכלל בעצמו. כל יום זה התכללות של שתי ספירות, ושבע פעמים התכללות של ספירה בעצמה.

שלש המשמעויות השונות של סופר משתקפות בשלשה רבדים של הספירות: יש שני קוים יסודיים, שתי מדות עיקריות של הלב, חסד וגבורה, כנגד שתי ידים, וכנגד אברהם ויצחק, והם משתלבים בספירת התפארת. יש לעם ישראל שלשה אבות, אברהם ויצחק, והם נשלמים ביעקב – ה"בחיר שבאבות". השלישיה הזאת זו משמעות אחת של הספירות – המורגש שבלב, חג"ת. אחר כך עוד רובד של הספירות זה שתי הספירות נו"ה – שני כחות של הנשמה שמובילים אותה קדימה, כמו שתי רגלי הגוף. חג"ת הם שתי הזרועות והגוף ב"פתח אליהו", ונו"ה הם הרגלים. חג"ת הם הכח הרגשי, המורגש. אפשר לעשות דברים ביד אחת, אבל בשביל ללכת חייבים שיתוף פעולה של שתי הרגלים. אז יש משהו יותר מחובר, יותר משתף פעולה, בין נו"ה מאשר בין חג"ת. שתי הרגלים מכונות בפתח אליהו גם "מאזני צדק". יש משהו בשתי הרגלים שזה מערכת אחת של מאזניים, מה ששוקל בין קל לכבד וצריך להביא לאיזון. בקבלה כתוב שנצח זה היבט זכרי והוד זה היבט נקבי, אז יש נישואין בין שתי ספירות אלו לכשעצמן. זה יקביל לעוד אחד משלשת הספרים. הרובד השלישי בספירות זה יסוד ומלכות. יסוד זה ההיבט הזכרי, זה שייך לברית מילה, ומלכות זה ההיבט הנקבי. חו"ב הם אבא ואמא, ויסוד ומלכות הם חתן וכלה. זה עוד ממד בספירות עצמן. בדרך הזו, שבע הספירות של ספירות נכללות בשלש קבוצות, שלשה רבדים – שלש ברובד העליון, ושתים-שתים בשני התחתונים.

סופר-מעתיק – יסוד ומלכות

לפני שהתחלנו דברו על הקשת והשייכות שלה לרשב"י. הקשת זה דימוי של ספירת היסוד בקבלה, הספירה הששית, המשפיעה למלכות (דובר גם על המלכות החולה, שכינתא מרעא בגלותא – זו רפואת המלכות). בקבלה יש הרבה דימויים ליסוד וליחודו עם המלכות. היסוד זה "צדיק יסוד עולם" – זה רשב"י, שאמר על עצמו "אנא סימנא בעלמא", אני הציס"ע, והוא המשפיע לכנסת ישראל, ספירת המלכות. אחד המטפורות שהוא עצמו נתן בזהר, והאריז"ל הסביר, שזה כמו סופר שכותב בספר (סופר סת"ם) – המגע בין העט לדף זה בין יסוד למלכות, והדיו זה טפת הזרע. דיו זה אותיות יוד, זה הנקודה. כל טפת דיו, כל נקודה של חיבור בין הקולמוס לקלף, זה זיווג יסוד ומלכות. הסופר טובל את הקולמוס בקסת הסופרים וכותב על הקלף. אם לאדם יש מח, צריך לחשוב מה המשמעות של כל דבר שעושה בעולמות העליונים, והפעולה הזו היא פעולה של יחוד יסוד ומלכות. הקולמוס זה הקשת והדיו זה החצים. יחוד יסוד ומלכות – שייך למשמעות של סופר סת"ם.

סופר מספרים – נצח והוד

מה המשמעות ששייכת לנו"ה? אמרנו שנו"ה הם מאזניים. זה שייך לסופר במובן של סופר אותיות/מספרים. בספירה מקדישים תשומת לב לכל רכיב הכי קטן של ידע. אחד המטפורות בקבלה של נו"ה זה "שחקים". בתורה כתוב על המן שה' הוריד ליהודים, וכתוב שברקיע שחקים ה' שוחק מן לצדיקים. מהיסוד למלכות נשפעות טפות זרע, נורים חצים, אבל מי יוצר את החלקים שיהיו מספיק קטנים ויצאו זה אחר זה? זה הכח של נו"ה, של שחקים. שם מחלקים את המציאות לחלקים קטנים, שכל אחד יחודי וחשוב. סופרים דברים כי מבינים שכל אחד יחודי וחשוב. יש ספר בקבלה – ספר התמונה. שם מחלקים את האותיות לרכיבים עוד יותר קטנים – יש שלש בחינות באות י (כנ"ל),  וכך יש שלש בחינות באות א. זה מנטליות שמבינה שצריך לחלק כל דבר. נו"ה זה הכח לחלק לחתיכות קטנות, חלקיקים, ולספור אותם. הוד שבהוד זה החלקיק שבחלקיק. הנצח הוא הסופר, וההוד הוא (מחלק) החלקים שנספרים. "אין קורין אבות אלא לשלשה" – יש שלשה אבות וארבע אמהות. אחר כך יש יב שבטים, ו-ע יוצאי ירך יעקב, וששים ריבוא שרשי נשמות. בקבלה מוסבר שששים ריבוא השרשים מתחלקים כל אחד לששים ריבוא – כל אחת מששים ריבוא הנשמות שעלו ממצרים היא ששים ריבוא חלקים בפוטנציאל, כאשר כל חלק מסוגל להחיות גוף של יהודי בעולם ולחיות חיים שלמים. זה החלקיק הכי קטן של נשמה. לפי זה הוד שבהוד זה ששים ריבוא בריבוע חלקיקים. זה המספר הכי גדול של התחלקות הנשמות.

הוד שבהוד – חשיבות החלקיקים – חכמת הנסתר

למה הוד שבהוד זה היום של רשב"י? יש משהו בממד הפנימי שבתורה שיודע את החשיבות של החלקיק הכי קטן. בגמרא מתייחסים ונותנים פירושים לכל מלה ולפעמים דורשים גם את המשמעות של אותיות. בנגלה שבתורה יש משמעות לכל מלה. בקבלה יש הרבה משמעויות לכל אות ולכל חלקיק של אות. כך כותב השל"ה הקדוש בייחוד של חכמת הנסתר ביחס לחכמת הנגלה, הנסתר 'סותר' ומחלק את רכיבי התורה הקדושה לחלקים קטנים ביותר ודורש כל קוץ וקוץ, הרבה מעבר ליכולת הנגלה לחלק ולדרוש.

נמצא שנצח זה הסופר והוד זה הנספר. נצח והוד הם הרגלים, זה חוש ההילוך (אחד מ-יב חושי ספר יצירה – החוש של חדש סיון, החדש של מתן תורה, כל התורה זה "הליכות-הלכות עולם לו", זה מעלת האדם על המלאכים, "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". כמה שמחלקים לחלקים יותר קטנים – חלקיקים אלמנטריים – זה מה ששומר את האדם בתנועה; כך גם המדע מתקדם – כל הזמן מחפש חלקים יותר קטנים). לפי זה נו"ה שייך למשמעות של סופר מספרים.