סופר-מחבר – חסד-גבורה-תפארת

נותרה הדרגה העליונה – חג"ת. חו"ג הם אהבה ויראה. ה' ברא את העולם באהבה ויראה. לברוא יש מאין – זה אהבה. לתת לבריאה הזאת קיום עצמאי זה דורש שה' יסתיר את עצמו מהבריאה – זה כח הגבורה-היראה שבבריאה. זה הסבר עמוק בחלק השני של התניא, שבשביל הבריאה ה' צריך להשתמש בשתי הידים – היד שבוראת, והיד שמסתירה את הבורא מהנברא כדי לתת לו קיום, כפי שה' רוצה. הכח הזה – גם החסד והגבורה – זה רק בחיק הבורא. איזה דרגה של סופר בוראת מציאות? סופר שמחבר ספר. הכל זה ספור אחד גדול, מההתחלה עד הסוף – כל הבריאה. לכל נברא יש סיפור, לכל צדיק יש ספור. אחד מגדולי הצדיקים, רבי דוד מלעלוב, אמר שהיום לומדים מסכת בבא קמא, אבל כשמשיח יבוא ילמדו את מסכת דוד מלעלוב – גם אני מסכת, כי אני ספור. הספור שלי הוא חלק מהתורה. בחנוכה מדליקים 36 נרות, כנגד לו צדיקים, ואחת הכוונות של ההבטה בנרות זה לשמוע את הסיפור של הצדיקים, לשמוע את הניגונים שלהם (כל נר זה כנור – נר-כו, "נר הוי' נשמת אדם"). מחבר הספר הוא בורא העולם – זה אותו דבר. זו המדרגה העליונה. המשמעות של סופר כמחבר הספר זה עיקר הבחינה של בורא העולם (בשלשה ספרים, סופר ספר ספור), וזה שייך לחג"ת.

לכתוב את ספור חיי – לברוא את העולם שלי

גם בשבילנו, כל אחד שיודע שהכל בהשגחה פרטית, אבל אני יוצר בבחירתי את הסיפור שלי – כך אני בורא את העולם שלי, באהבה ויראה. באהבת ויראת ה', וגם אהבת הבריות ויראה (לא פחד מהבריות, אלא זה שאני לא 'חונק' את הבריות בנוכחות שלי). "שמאל דוחה וימין מקרבת" – יד כזו ויד כזו. ביחס לה' יש אהבה ויראה וביחס לבריות שמאל דוחה וימין מקרבת, וכך אני כותב את ספור חיי. ספור חיי זה התפארת, זה יעקב (ספור חיים = מקור חיים, חי פעמים חיה, וביחד עם תפארת, בטול פעמים חיה = כללות כל כב אותיות התורה מ-א עד ת, אדנ-י פעמים חיה, שמהן מורכב ספור החיים, וד"ל). פנימיות התפארת זה רחמים, אמפטיה – זה אמפטיה לבריאה, לספור שלי. פנימיות התפארת זה דעת. לברוא את הספור שלי – בע"ה, בהשגחה פרטית מוחלטת, שה' איתי ועוזר לי ושומר אותי שלא אפול, אבל נותן לי בחירה חפשית לברוא את העולם שלי. לברוא את העולם שלי זה גם חלק מכתיבת התורה, כי כאשר משיח יבוא ספור חיי יהיה חלק מהתורה. זה מה שאמרנו קודם ש"חביבין עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה" – זה החלק שאנחנו כותבים ומוסיפים לתורה.

חבור ספר – הכח לחבר ביחד חו"ג, מתח ואהבה, ולעורר הזדהות אצל הקורא

בשביל שספר יהיה רב מכר צריך שני גורמים – אהבה וגבורה (התגברות על קושי וסבל, יש בזה אימה מסוימת ומתח רב), זה חסד וגבורה. כשאתה כותב את ספור חייך צריך חסד וגבורה. אבל לדעת לחבר אותם יחד – זה התפארת. זה נקודה פשוטה וחשובה: כשאתה סופר שכותב ספר אתה צריך להיות "מחבר" – זה כח של דעת, כח חיבור ויחוד. הסופר נקרא מחבר, כי עליו לחבר אהבה ויראה, חסד וגבורה. התוצאה של החבור הנכון בין אלמנטים של אהבה ואלמנטים של גבורה ומתח בספר – זה יוצר אמפטיה. ספר טוב יוצר הזהות, אמפטיה, רחמים. כל ספורי הצדיקים צריכים לעורר הזדהות. כשאני מזדהה עם ספורי צדיקים, עם הצדיק עצמו, באופן אוטומטי אני לומד מהצדיק. זה הכח של התפארת.

עד כאן, בקצרה, הקדמה גדולה של יסודות הקבלה. שבחב"ד, שלשת הכחות הראשונים של הנשמה, יש "סופר וספר וספור", ובזה שלש משמעויות – זה משתקף בחג"ת, בנו"ה, וביסוד ובמלכות. אחר כך צריך להבין כיצד כל השבעה מתכללים זה בזה.