ז. יהודה – הכח המעצב את יוסף

זה נקרא ליחדא שם יה ב-וה, שהדעת של יהודה היא זו המחברת את יסורי יוסף, וזו צריכה להיות דעת כזו של "לא ידע". זה בדיוק הסוד של יהודה, שהוא ממוצע המחבר שבבחינת אין, שהדעת המחברת היא דעת של רדל"א, שלא נודעת. לא יודעים שהוא שם. ליוסף יש ארבעה צירופים של יסורים ובאמצע יש את הדעת של יהודה. לאיפה נעלם אחר כך יהודה? רואים את האישיות שלו ממה שיוצא בסוף? לא. לא רואים בכלל. לכן יש מי שאומר שלא קוראים את הפרשה הזו בציבור, לא מתרגמים [יוסף דוקא אוהב לשמוע תרגום. מסופר על ר' שלמה מקרלין, שאמרו עליו שהיה משיח בן יוסף שנהרג באמצע קידוש על היין (בחינת יוסף, כאמור), שהיה מעדיף לדבר דוקא פולנית ולא באידיש. אחרי שהמלאך גבריאל לימד אותו שבעים לשון כבר אוהב ורוצה לדבר בהם]. יהודה הוא בעצם המעצב את דמותו של יוסף בניסיון שלו, שאף על פי שלא עמד בו מזה יוצא משיח. "צדקה ממני" – בחינת צדקה. אין כאן זכות רק צדקה, הבאה מרדל"א. זה מאפיין את משיח בן דוד, שמעצב את יוסף ומחבר בין הנסתר והגלוי שלו, בין המחשבה שלו ובין ההנהגה שלו, והוא עצמו לא מורגש. הוא הקטליסט. ליוסף יש הרבה שעשועים עצמיים, לעשות הרבה גימטריאות, "ילד שעשועים", אבל הוא גם משביר לכל עם הארץ. מסלסל בשערו מחד ומאידך יש לו תפקיד חשוב. כל הפנקסים אצלו. את ההנהגה שלו, להנהיג עניינים, הוא מתחיל אצל פוטיפר וממשיך בבית הסוהר. בדרך לא כתוב שנעשה מנהיג, על הגמלים, ובבור ודאי שלא. רק השתעשע עם הגמלים והנחשים... [קשור עם מה שדברנו אצלנו בבית על המנהיג החסידי, שכל זמן שהוא לא מתמנה הוא בעיקר מפיץ שעשועים, מפיץ שעשועים לגמלים ונחשים משועשעים... מי פועל אצלו את המעבר להנהגה? דוד, שכל כולו הוא כלפי הזולת. הוא עצמו "לית ליה מגרמיה כלום". אין את זה אצל יוסף, ודוד הוא הגורם לו לעבור ולהנהיג את העניינים בגשמיות, בפועל ממש].

לחיים לחיים!

ניגנו ניגון שלפני יחידות לר' שלמה מצ'צ'ניק

השלמות

לסיום, ניתן עוד סוכריה. בפסוק המתאר את תגובת האחים ליוסף על חלומותיו כתוב "ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משל תמשל בנו". יש כאן תופעה מעניינת, שמילת השאלה – האם – מתחלקת כאן לשנים: ל-ה ול-אם. בדרך כלל, האות ה הולכת תמיד עם צד החיוב והמילה אם הולכת עם צד השלילה, כמו "הטובה היא אם רעה". זה על דרך נסתרות ונגלות. אצלנו תמיד, האות י היא י שעל שם המחשבה, ה הראשונה היא ה השאלה, ו היא ו החיבור או ו ההיפוך, ה אחרונה היא ה הידיעה – עלמא דאתגלייא. בהקשר שלנו, שני המרכיבים – האות ה והמילה אם – הם בבינה, רק שהמילה אם היא הבינה שבבינה והאות ה היא המלכות שבבינה. איך רואים את זה בפסוק? מה ההבדל בין מלוכה וממשלה? מלוכה היא מרצון העבד וממשלה היא בעל כורחו. חיוב זה מה שמובן לי ושלילה זה מה שלא, על דרך מצוות עשה ב-וה ומצוות לא תעשה ב-יה. אם לא מובן לי למה אתה צריך להיות המלך שלי אז מה שנשאר זה רק ממשלה, זה דינים. הוא מושל בי מכח הדינים שמתערין מחיצוניות הבינה. ממשלה זה מלשון משל, והכח לתת משל בא מאמא. אמא היא שמלה, הכח להלביש בלבושי ההשגה. עולם הבריאה נקרא משל ביחס לדיבור של עולם האצילות, ו"אמא עילאה מקננא בכורסיא".

השלמה שניה. למה נמכר יוסף במצרים דוקא לשר הטבחים? רש"י אומר שהיה שוחט בהמות המלך. יוסף הוא חסיד, אז אם מוכרים אותך לשוחט בהמות המלך? מה זה אומר לך בהשגחה פרטית, על דרך הבעש"ט, בעבודת ה'? צריך לחשוב שהענין עכשיו הוא לשחוט את הנפש הבהמית שלך. כך אכן היה בניסיון עם אשת פוטיפר. להתענג בבור זה עדין שעשועים עצמיים של הנפש האלוקית, אבל לנצח את היצר מול אשת פוטיפר זה כבר לשחוט את הנפש הבהמית ממש עבור מלך מלכי המלכים הקב"ה. לתת אותה אליו.

לחיים לחיים!

ניגנו ניגון פורים