תפילין-של-יד, תפילין-של-ראש, והרוח הרביעית

לפי ההסברים אותם נתנו לרוחות, יכולים אנו להבין טוב עוד יותר את ההקבלה של הבעל-שם-טוב שהוא הרוח השניה מבין ארבע הרוחות – ה"רוח הבאה" לאחר התעוררות המטה – לתפילין-של-יד, ואת ההקבלה של אדמו"ר הזקן שהוא הרוח השלישית מבין ארבע הרוחות – ה"רוח הנמשכת" לאחר חיבור התעוררות התחתונים עם התעוררות העליונים – לתפילין-של-ראש.

לפי דעת הרי"ף ורבים מן הראשונים, וכן פסק בשולחן-ערוך ונוהגים ההולכים לפי מנהגי האריז"ל, אין מברכים על תפילין-של-ראש, אלא אך ורק על תפילין-של-יד. טעמו של מנהג זה הוא היותם של התפילין-של-ראש כה נעלים עד שברכת האדם אינה מסוגלת להגיע למדריגתם ולהמשיכם. האדם מסוגל לברך ולהמשיך רק ממדריגת התפילין-של-יד, ועל מדריגה זו שורה ומתגלה ממילא המדריגה הנעלית של תפילין-של-ראש.

כלומר: תפילין-של-יד ממשיכים המשכה אשר שייכת לעבודת התחתונים ומאירה על ידם – זוהי אתערותא דלעילא אשר נמדדת לפי ערך עבודת האדם. לאחר התעוררות האדם בברכה, הוא זוכה שתומשך עליו המשכה של תפילין-של-יד.

התפילין-של-ראש אינן שייכות למדריגה אותה יכול האדם להמשיך על ידי עבודתו, זוהי הרוח השלישית –אתערותא דלעילא אשר אינה בערך התעוררות המטה. אף על פי כן תלויה התעוררות זו בהתעוררות האדם – תפילין-של-ראש מונחים לפי ההלכה לאחר תפילין-של-יד[נט].

אם נמשיך בהקבלה זו, הרי שהרוח הרביעית (ביחס לנושא התפילין) היא בחינת שבת או יום-טוב. בשבת ויום-טוב אין אנו מניחים תפילין, לפי שהמדריגה המאירה בהם היא "אות" שנעלה מ"אות" התפילין והוא מאיר גם ללא כל פעולה מצד האדם. הרוח הרביעית נעלית מכל רוח השייכת למעשי האדם, והיא מאירה מעצמה.

רוח רביעית – גילוי העצמות – רוח הבאה ממולי

הרוח הרביעית היא רוח שנבדלת לחלוטין מן הרוחות שעד אליה. כל הרוחות אותן אנו מכירים הן רוחות אשר התגלותן תלויה במצב התחתונים, ורק כאשר התחתונים ראויים להן הם מקבלים אותן[ס].

לעומת זאת הרוח הרביעית היא רוח שלמעלה מכל סדר והדרגה, אין היא תלויה כלל במצב התחתונים. יותר מכך, יכולים אנו לומר כי בעוד שלוש הרוחות הראשונות מציבות מצב בו ניכר כי יש מעלה ומטה, משפיע ומקבל, הרוח הרביעית 'כופרת' בעובדה זו. הרוח הרביעית היא גילוי העצמות ממש.

גילוי העצמות אינו תלוי כלל במצבי הארה, זהו גילוי של ה' ממש, אשר נמצא תמיד בכל מקום, ללא כל קשר למצב הגלוי לעין. כאשר מתגלה עובדה זו זוהי הארה המופיעה בכל מקום בשוה, ללא חלוקה בין מעלה ומטה, והיא מופיעה בבת אחת, ללא כל הכנה.

בחסידות מוסבר כי שלוש הרוחות הראשונות הן רוחות המגיעות אל האדם מלמעלה – אלו רוחות הבאות מתוך תפיסה שבה יש מעלה ומטה אשר יש ביניהם יחסי גומלין. לעומת זאת הרוח הרביעית באה בגילוי ישר, ב'גובה העינים', כלומר: גילוי זה אינו בא מלמעלה בתגובה למעשי, ועל כן גם לא ניתן לומר בעצם כי הוא עליון ממעשי.

אם נתקדם עוד מעט בהבנתנו נאמר כי גילוי זה הוא גילוי המאיר 'מולי' במובן זה שהוא בעצם השתקפות שלי, וככל שאני מתקרב אליו אני נוטה להתאחד עמו. גילוי העצמות הוא הבטה בראי וגילוי הדמות האמיתית שלי, הגילוי כי מעשי נובעים מעצמות ה' ובחירתי החפשית מבחירת העצמות בי. גילוי זה אינו תלוי בעבודתי, הוא גילוי פתאומי ומפתיע – גילוי של ימות המשיח עליו נאמר "ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". העיסוק בגילוי זה נותן לנו טעימה קטנה של אופן העבודה המשיחי והרצוי.