ז. מצוות הציבור – דוקא כסדרן

שאלה: מי יכבוש את כל העולם, המשיח או עם צבא?

תשובה: כתוב על המשיח "ברוח שפתיו ימית רשע", ויש כל מיני אפשרויות... על זה כותב הרמב"ם שאת פרטי הדברים לא לנע עד שיהיו ואין טעם לשאול. על עיקרון של הסדר הרמב"ם מאד מקפיד, שקודם מלך ואחר כך מלחמות עם העמים שמסביב – מדינות ערב – בכח צבא ולנצח. זה דבר ברור. אחר כך יש בנין בית המקדש. אלו שלש המצוות. אחר כך יש קבוץ גלויות בשלמות עד ש"לא ידח ממנו נדח" "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", ואחר כך יש תקון העולם כולו. זה כרוך במה שהסברנו, שעתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות. זה השלב החמישי, ואנחנו עוד לפני הראשון. צריך מלך על פי תורה. בזה כרוכה חזרה בתשובה שם כל עם ישראל. המלך מחזיר את העם התשובה ואז עוד לא יודעים שהוא המשיח. הוא רק בחזקת משיח. על הסדר הזה, של חמשת הדברים הללו, הרמב"ם מאד קפדן. אחר כך, מה יהיה ואיך יתקן את כל העולם – תתכן עוד מלחמה, מלחמת גוג ומגוג – זה לא יודעים. גם השלב הרביעי של קבוץ הגלויות. אבל שלשת הראשונים – מלך מלחמות ובית המקדש – זה דבר פשוט. קודם מנצח המלך ורק אחר המנוחה והנחלה אפשר לבנות את בית המקדש. ואז אפשר לקיים את כל המצוות בשלמות. רק אז יודעים שהוא ודאי המשיח. אם רק מחזיר את כל העם בתשובה ומנצח את המלחמות אז לפי הרמב"ם נקרא 'בחזקת משיח', כלומר יש לקוות חזק שהוא המשיח. יש לו חזקה. שוב, אם הוא לא מחזיר את העם בתשובה אז הוא שום דבר, אבל אם עושה את זה אז זוהי הגדרת המשיח, וגם אם הוא מחר ימות. המשיח יכול גם כן למות. זו ההגדרה ההלכתית. כמובן, אנחנו מאמינים שהוא לא ימות על המקום, רק כדי לצייר בדרך אפשר, ולכן אנחנו שואלים מה הוא צריך לעשות אחר כך. לכן הרמב"ם מוסיף את שני התפקידים הנוספים – קבוץ גלויות ותקון העולם. קבוץ גלויות זה לפני תקון העולם כי אם כך אז לא צריך לקבץ אותם, הם כבר בארץ... צריך לקבץ את כל הניצוצות לכאן, החל מבתי הכנסת והמדרשות, שהם נקודות ארץ ישראל בחוץ לארץ. זה לא יכול להישאר שם. קודם צריך אותו לקבץ והם עתידים להיקבע כאן ממש. רק אז אפשר להתחיל בעבודה של השלב האחרון, של "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו" שבתקון העולם כולו. רק השלב האחרון נקרא אתהפכא גמורה – "אז אהפוך אל עמים", שהכל יתהפך.

מה שהיום יש מלחמות זה בגלל שאין מלך. אם היה מלך טוב היה הוא דואג לנו. מה שאנשים חושבים שאי-אפשר זה לפי המציאות. אחד ההבדלים בין יהודי לגוי הוא שגוי הוא פאסיבי. מה שיש הוא לא יכול לשנות שום דבר. המציאות זה מה שהוא רואה בעיניים. יהודי זה משהו אחר לגמרי. אצל יהודי המציאות זה מה שהוא רוצה ולא מה שהוא רואה. רק אצל יהודי כתוב "אין דבר העומד בפני הרצון" ולא אצל גוי. מה שהוא רוצה זה מה שיהיה. אז במה תלויה הגאולה? בחינוך. צריך לחנך לקראת רצון. אם כולנו נהיה מחונכים לקראת רצון אז מה שנרצה זה מה שיהיה נעשה. חינוך מתחיל מדיבור. צריך לדבר – "אז נדברו ירא ה'". אתה צריך לדבר עם עוד מישהו, והוא עם עוד מישהו וכן הלאה. גם על המשיח צוחקים, אז אין מה לדאוג מה יחשבו עלי... צריך לומר לכולם 'אנו רוצים משיח עכשיו', שאנחנו כולנו רוצים מלך אמיתי, שהדאגה האמיתית שלו היא "לעשות צדקה ומשפט" ולהחזיר את עם ישראל בתשובה. אם כולנו היינו רוצים את זה אז זה היה נעשה כבר מחר, היום. עושים בחירות וזהו. על זה כתוב "היום אם בקולו תשמעו". עם ישראל לא נהנה מן הדמוקרטיה, עם ישראל נאנח מן הדמוקרטיה. ברגע שיש סמכות הלכתית ברור מה צריך לעשות עם האויבים. רק צריך לחתור, "על ראשון ראשון", קודם כל להעמדת מלך.