ח. מסירות נפש ולקיחת החוק לידים

שאלה: אז מה שאנשים פרטיים תופסים יוזמה ועושים מעשה על דעת עצמם זה לא בסדר?

תשובה: על פי שכל הם טועים אבל אם זה למעלה מטעם ודעת, שהם לא יכולים לסבול את זה, או שזה מטעם הגנה אישית זה משהו אחר. יתכן שזה שהנשמה שלהם לא יכולה לסבול את זה ועושים מעשה קנאות, כמו פינחס, למעלה מטעם ודעת, ואז בזכות מסירות הנפש שלהם יכולים להמשיך דעת קהל לרצות באמת. על פי שכל זה כמו אצל פינחס, שזו "הלכה ואין מורין כן". כל מה שאנחנו מדברים עכשיו על סדר והדרגה זה על פי שכל, על פי טעם ודעת. הלכה זה על פי סדר. אבל יש מדרגה בנשמה, שנקראת היחידה שבנפש, שהיא יכולה גם להפוך את הסדר. זה דבר אישי שאי אפשר לדעת. למי שיש גילוי כזה של יחידה שבנפש הוא עושה על פי הוראת שעה, לא על פי מה שכתוב בתורה. זה יכול, כמו אצל נחשון, להשפיע לטובה על כל התהליך. תמיד יבואו רבנים אחר מעשה ויאמרו 'מה פתאום' לא צריך לעשות כך. תמיד תהיה תגובה כזו. זה נקרא 'מתנגדים'. לא יודעים שיש חלק בנשמה שיותר גבוה מן הסדר הקבוע, כי אף פעם אי אפשר לדעת אם זה בסדר או לא, זה משהו אישי לגמרי.

אפילו כשיש מלך בישראל, אם אמר לעשות משהו שלא על פי תורה אסור לשמוע לו. יש דברים שזה ממש דין תורה ולא צריך בשביל זה סירות נפש. הגנה אישית זה דין תורה. אם המדינה תאמר לך לא להגן על עצמך אז אתה 'מצפצף' עליה. אם אתה חייל בצבא אז אתה מסרב פקודה. אתה חייב לסרב פקודה ולומר שאתה לא מסכים, אפילו אם אתה חייל פשוט. יש הרבה דברים בחוקים כאן של ארץ ישראל שחייבים לסרב כי זה לא על פי תורה. על פי תורה "הבא להרגך השכם להרגו", וזה אפילו לא רק בהגנה אישית אלא גם אם אתה, על ידי פעולה מסוימת, תמנע על ידי כך התקפות של מחבלים וכד'. אבל יתכן שאם אדם יפעל הרבה לפי רגש כזה הוא יגרום חילול ה'. יש בזה שיקול וזה לא דבר פשוט. שוב, יש שיקול הלכתי כאשר חייבים לעשות דברים נגד המדינה הזאת, שהיא בהחלט לא הלכתית ולא תורנית, לא סמכות, ויש דברים שגם אם לפי הלכה זה לא בסדר וזה להקדים את המאוחר, לפעמים מתוך הוראת שעה גם דברים כאלו נעשים. אבל על זה כתוב "אין מורין כן". לא צריך להפוך את זה לעיקרון.

למשל: מה שיש היום בהר הבית. יש דברים שחייבים לעשות. חייבים לטהר את הר הבית מן הטומאה ולהחליט את בעלותנו הבלעדית על המקום. זה דבר אחד. דבר שני זה מה שנקרא חידוש עבודה, שאף על פי שאין בית בנוי אפשר להקריב קרבנות. כך פוסק הרמב"ם. ודבר שלישי, שזה לבנות את בית המקדש, זה שייך לפי הרמב"ם למשיח. מה שלא עושים את טיהור המקום זו העולה הכי גדולה, זה מה שמונע את כל השפע והגילוי של האלקות בכל הארץ ובכל העולם. בלשון פשוטה: מה שמונע שלא יראו שיש ה' בעולם זה בגלל מה שהולך על הר הבית. זה מעכב את הגילוי של ה' בכל מקום בעולם. "בתוכו לא נאמר אלא בתוך כל אחד ואחד".

כמובן, צריך שכל בכל זאת אם הפעולה שלך תעזור או שלא תעזור. אם אתה מקבל פתאום זיק, שרוח ה' פועמת בתוכך כמו אצל שמשון הגיבור, זה נקרא שאתה מקבל הוראה מן השמים ואתה חייב לשמוע, כמו שדברנו קודם לגבי נסתר ורוח הקדש. אתה חייב לעשות. אבל אם לא, שאתה מיושב, אז צריך לפעל בצורה מיושבת. לשקול אם יעזור מה שאני יפוצץ או שישימו אותי בביצת הסהר ומשרד הדתות יבנה מחדש עוד יותר יפה מעכשיו. אם זה על פי שכל אז צריך שכל, ואם זה למעלה מן השכל אז אין מה לדבר בכלל. השכל אומר שהדרך היא רק דרך של חינוך – כל עוד זה שכל – למעט הגנה בשטחים, שזה ודאי חייב להיות ובתוקף. אבל אם זה דבר אחד יש את שתי האפשרויות, או למעלה מטעם ודעת ואז אין מה לדבר, או על פי טעם ודעת, שאז השכל שלי אומר שזה לא יעזור ומה שיכול לעזור זה רק פעולות של חינוך. צריך להתמסר לחנך את הציבור. גם בחינוך צריך לשקול מה צריך לחנך קודם כל, האם לעשות הפגנה על הדבר הזה בפרט, הרי בכל זאת הקלקול שיש בהר הבית זה רק פרט של הקלקול שיש בעם ישראל. אם מדברים על חינוך, לפי שיקול דעתו של הרבי שהכל תלוי בחינוך צריך לחנך בכלל ליהדות, שתהיה יהודי. בשביל זה יש את המבצעים של הרבי. אחרי שתהיה יהודי כבר תבין את האבסורד והכיעור של ההימצאות שבהר הבית, אבל אם אתה לא מרגיש יהודי בכלל אז אין סיכוי שתרגיש את זה, כמה שזה מכוער. לכן החינוך מתחיל מחינוך כללי, שתהיה יהודי. זו הדרך הישרה, אבל אם יש איזו פעולה ספונטאנית, זה יכול להיות הדבר הכי גדול.

כל יהודי כאן בארץ חייב לדעת בכל רגע שאני צריך לסרב בכל רגע פקודה – זה גם חייב להיות. לא לחשוב שאני חייב להיות כאן סמכות שאינה סמכות. אני לא מזדהה אתה ברגע שהיא נוגדת לתורה, ולכן על המקום אני מוכן לסרב את הפקודה של המפקד שלי, של הרמטכ"ל, של שר הביטחון או של ראש הממשלה, כי אני חי תחת סמכות של תורה לטובת כולם, לא לרעת כולם. אני חייב לסרב פקודה לטובת עם ישראל.

שאלה: בית המקדש ירד מוכן מן השמים או יבנה?

תשובה: יש בזה שתי בחינות, כמו גוף ונשמה. הגוף יבנה על ידי מלך המשיח והנשמה, שזה לא רק דבר רוחני וכשיבוא המשיח כל העולם ישתנה ויראו את זה ממש בעיניים, תרד מן השמים. אצל שלמה המלך זה ירד בצורת אש. ראו ממש אש בצורת אריה שיורדת מן השמים על גבי המזבח, אבל מקדש ראשון היה מקדש חולף וידעו את זה מרגע שהוא נבנה, לכן כל שכן וקל וחומר בבית המקדש השלשי, שיהיה בית מקדש נצחי, ודאי שמה שירד מן השמים יהיה משהו ממשי. על זה נאמר "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון", ובכל זאת מה שיורד מן השמים יתלבש ויכנס בתוך האתעוררתא דלתתא שלנו לבנות את בית המקדש.