קיצור. הנה יש ב' בחי' אהבה: הא' אהבה הנמשכת כמים הבאה על ידי ההתבוננות בבחי' האלקות שבעולמות שעי"ז נעשה קירוב ודביקות נפשו באלקות ובכל דבר ירצה רק האלקות שבו, והיא המביאה אותו ג"כ [כלומר, גם התבוננות זו, ולא רק "נפשי אויתיך"] לעסק התורה וקיום המצות ובנה"ב פועלת בו החלישות והכנעה. והב' האהבה כרשפי אש והוא שלאחר ההתבוננות טובה באלקות יתבונן איך שהוא מרוחק בכללות נפשו ובמחדו"מ שלו, שעי"ז יתלהב לבו ברשפי אש התשוקה והצמאון ואש זה שורף ומכלה את האש הטבעי דנה"ב להיות בבחי' ביטול ממש, ועולה ונכלל גם הוא בבחינת התלהבות ורשפי אש האהבה לאלקות. וזהו תכלית העבודה דתפלה לבוא לב' מדריגות אהבה הנ"ל שהן בחי' הקירוב והדביקות לאלקות, ובירור וזיכוך החומריות והישות דנה"ב להיות גם הוא עולה כו'. ונת' עוד מדריגות גבוהות יותר בב' בחי' אהבה הנ"ל. [הקיצור טוב בשביל לדעת מה הנקודה שהוא באמת דורש  מהתלמידים – זה נכתב בשביל תלמידי הישיבה – בסוף הוא דורש רק את היסוד והמלכות, ולא מצפה כאן לגדולות יותר. לכן רק מוסיף בסוף שנתבארו "עוד מדריגות גבוהות יותר". זה מאד מחזק איך שהסברנו את הבחינה הזאת של לצרף את הריחוק, שזה מלמטה – שזה בכלל לא לעלות אלא לרדת (ירידה צורך עליה). יוצא שכל מה שמעל זה – כולל ההרגלים (נו"ה) – זה איזה השכלה, אבל תכל'ס מה שבאמת דורשים והלואי והיינו זוכים לזה זה התבוננות בכך שכל העולם חי מאלקות ולצרף לזה אש על ידי ההתבוננות בשפלותו וריחוקו מאלקות.]