היום, נקח מדען שעוד לא הגיע לדת יהודית (וכל האמונה זה דת יהודית). אפילו בעולם המדע אומרים שהעולם נברא יש מאין – אולי לא מאמינים שהעולם נברא בכל רגע, אבל עם ההתחדשות של הרמב"ם מסתדרים (בלי להכנס לסוגית גיל העולם, כי גם הכל יחסי). אבל היה איזה שלב שיש בו כבר כדור הארץ, עם עפר, ואז החיים מתחילים להופיע – כמו יום שלישי של מעשה בראשית, שמתחיל להיות צומח וחיים על פני האדמה – העפר מתחיל להניב, להצמיח, חיים. אחר כך יום ששי זה חיות וקופים, ובסוף בן אדם (כתוב שם בהמות ובני אדם, אבל האריז"ל אומר שבאמצע יש קופים). יש שלושה שלבים – יום ראשון של מעשה בראשית, יום שלישי של מעשה בראשית ויום ששי של מעשה בראשית. המדען היה אומר שההשקפות זה כמה אתה רוצה לקרב את הסיבה למסובב. אני מסכים איתך שגם אתה וגם אני נבראנו יש מאין ואפס המוחלט, כי בהתחלה הכל נברא – צודק לומר שגם אני נבראתי יש מאין. גם אני אומר למדען שהאדם נברא מהעפר הוא יסכים – לך כך וכך זמן אחורה ואני מסכים איתך שהמדען יצא מהעפר. אם מישהו אומר שהאדם יצא מהקוף – זו סיבה יותר קרובה. נקח עוד תאוריה במדע – היחסיות הפרטית של אינשטיין (יהודי, מותר להזכיר את שמו), בה יורדת כל הבעיה של גיל העולם (כי מי שנוסע במהירות האור, הזמן מתבטל אצלו) – מבחינת קרן אורה הדבר הכי רחוק, שהיש נברא מאין ואפס המוחלט, זה קורה ברגע הזה (מי שקצת יש לו חוש במדע היום). אם אתה קצת יותר איטי, אז ברגע הזה ה' יוצר אותך מהעפר, ואם אתה עוד יותר איטי אז אתה אולי מרגיש שהסבא רבא היה קוף – זה רק פונקציה של כמה מהר אתה נוסע. בכל ספרי החסידות כתוב שהשכל – השכל של התורה, שכל אלקי, חכמה אלקית – נוסע במהירות האור. במהירות הזאת לא רואים את העפר ולא רואים את הקופים, רק את האין.

ביום הזה, כ"ד טבת, לפני שאדמו"ר הזקן הסתלק מהעולם הזה, הוא שכב במטה וקרא לנכדו הצמח-צדק, ואמר לו – תאמין לי שעכשיו איני רואה את הקורה בתקרה, אלא רק את האין האלקי שמהוה אותה יש מאין ואפס המוחלט ברגע הזה. אני רואה "אין בעין" – אין אלקי בעין הבשרית שלי. מי שמגיע לדבר הזה, "עין בעין", הוא חי חיים נצחיים. זה כבר תחית המתים. הפשט של תחית המתים קשור לעולם היצירה. למשל, היום בחב"ד יש כאלה שחושבים שצריך להיות תחית המתים, קימה מן העפר – עוד הפעם "וייצר הוי' אלהים את האדם מן העפר" – אבל חיים נצחיים זה בריאה יש מאין, בכל רגע תמיד. בשביל זה צריך לנסוע במהירות האור. "אף עשיתיו" – "'אף' הפסיק הענין" – בעולם העשיה יכולה להיות ביאת המשיח, אבל אין שם עדיין תחית המתים. ביאת המשיח זה התפתחות האנושות – מקופים נעשו בני אדם, ומזה יתפתחו למשהו אחר באין ערוך כשיבוא המשיח (אבולוציה חיובית, מוטציות חיוביות). זה נקרא "אף עשיתיו". אם כן, יש התבוננות שהכל זה בריאה וכו' – האדם נברא מאין, האדם נוצר מעפר, האדם נעשה מקוף (המעגל הקרוב אוהב גימטריאות – אם תתבוננו בדבר הזה יש דברים יפים). הראש החב"די זה שהאדם נברא מאין ברגע הזה, לנסוע במהירות האור – לחבר "נעשה אדם" אם "יהי אור ויהי אור" (חיבור אור התורה עם אור המח האנושי), שם לא רואים את הקורה אלא את האין האלקי, וממילא המציאות היא נצחית כי הזמן לא עובר. הלב, לב בשר, שהוא גם לב "עפר מן האדמה" שנוצר כל הזמן מחדש, מרגיש שהאדם נוצר מעפר. בעשיה זה כמו הווארט של הרבי ר' זושא – היום אני קוף ומחר צריך להיות בן אדם, להתפתח, להשתכלל, שזה תיקון העשיה. זה שלוש רמות של עבודה, שלושה עולמות – אדם נברא מאין, אדם נוצר מעפר, אדם נעשה מקוף. אם עושים חשבון של מה שאמרתי כעת, הבירור של דת יהודית, הצניעות והאמונה ביחד, זה 1891 = משולש של 61, של אין. המגיד הקדוש אמר שהקב"ה בורא את העולם יש מאין, בכל רגע, כדי שהצדיקים – "ועמך כלם צדיקים" – יחזירו את העולם מיש לאין. כל התפיסה השלמה הזאת של בריאה ויצירה ועשיה חוזרת בסוף לאין האמיתי (דווקא בזכות הקומה האחרונה, שאי אפשר לוותר עליה). זו החויה האחרונה שהואיל בעל ההילולא, אדמו"ר הזקן, לספר על עצמו. ידוע שבחב"ד הצדיקים, הרביים, הנשיאים, לא דברו על עצמם כמעט בכלל. מאד מאד נדיר שרבי יאמר על עצמו איזה דבר, וכאן זה משהו מיוחד – שהוא מתאר לנכד מה הוא חווה עכשיו. זו חויה של שלמות – חיי הצדיק לפני הסתלקותו שלמים, הוא השלים שליחותו בעולם, ושלמות השליחות זה לחוות ממש את האין מהוה את היש, וממילא כל היקום זה חיים נצחיים. כמובן שהחיים הנצחיים, כמו כל דבר, כשזה יורד ומופיע זה מתחיל מלמעלה ומתפשט הלאה – מתחיל מהצדיק יסוד עולם, מהרבי, אבל זה לא נעצר שמה, כי כל הצדיק יסוד עולם זה אך ורק ממוצע מחבר, לכן זה זורם הלאה עד שחובק וכולל את הכל (גם לפי הדרגות, כל הקרוב קרוב יותר, על דרך שאדה"ז כותב בתניא אגה"ק כז – לגבי הסתלקות הצדיק – שכל הקרוב קרוב יותר מחיים כך מקבל גם אחרי ההסתלקות). תחית המתים מן התורה וחיים נצחיים מהתורה – הכל מכח התורה – ומי שמבין זאת יודע שכל הדת יהודית מתחילה מעיקר זה, הכל מתחיל מתודעה זו של תחית המתים, "הכל הולך אחר החיתום".

נסיים בזה, וכנ"ל שמה שמתחיל את הגאולה בפועל זה לא רק אמונה בביאת המשיח, אלא בפועל – כולל השלב של "חתן מחדרו וכלה מחופתה", אם יהודית עושה מה שהיא צריכה בשמחה ובטוב לבב – זה האמונה בתחית המתים.