ה. מבנה הסוגיא

סוגית "גדולה תשובה" מורכבת משבע מימרות של אמוראים הפותחות כך, ובהמשך ברייתא אחת ("תניא") של רבי מאיר (לפי גירסת הבבלי, העיקרית לדרכנו כאן, משא"כ בעין יעקב – את גרסתו מצטט המהר"ל, כדרכו הכללית להעדיף את גרסת העין יעקב – שם מובאים הדברים בשם רב ש"תנא הוא ופליג"). בכללות, האמוראים שייכים לעולם היצירה והתנאים (עליהם נדרש "והאתנים מֹסדי ארץ" ואליהם ראוי להתקשר ב"ירח האתנים") שייכים לעולם הבריאה (למעט יחידי סגולה – כרבי שמעון, רבי מאיר ורבי יהודה – שהם בעלי נשמות דאצילות). להקלת העיון בסוגיא יש להתבונן כי המבנה הכללי שלה הוא ששבע המימרות של האמוראים הן כנגד ז המדות – תשובה היא אמא, והאמא מולידה שבעה בנים (ובסגנון דלעיל: ה' ברא את האמא כדי שתהיה אמא, ובדרך ממילא נולדים ממנה שבעה ילדים, ששה ובנים ובת – "גדולה תשובה" היא הסיבה לשבעה מסובבים הבאים ממנה). למעלה מזה חולקת ברכה לעצמה הברייתא המביאה את דברי רבי מאיר, השייכת לשורש התשובה ולא רק לתוצאותיה, וכדלקמן.

כהקדמה המקלה על ההתמצאות בסוגיא יובאו שבע המימרות כלשונן – ללא דרשות הפסוקים וללא הדיון בתוכנן – כסדר שבע הספירות (שאינו סדר המימרות בסוגיא) בתוספת הסבר ראשוני קצר לחיבור המימרא לספירה:

חסד: "גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם". אריכות הימים שייכת לקו הימין, קו החסד, כבפסוק "אֹרך ימים בימינה", וכן אברהם איש החסד מצטיין בכך, "ואברהם זקן בא בימים".

גבורה: "גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה". מצוות לא תעשה שייכות לקו הגבורה והמניע העיקרי שלהן הוא יראה (פנימיות הגבורה) – בניגוד למצוות עשה, השייכות לקו החסד והמניע העיקרי שלהן הוא אהבה (פנימיות החסד) – ומימרא זו מתארת את הגבורה היתרה של התשובה, המסוגלת להתגבר בחוזק ולדחות גם לא תעשה מן התורה.

תפארת: "גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם". רפואה שייכת לספירת התפארת – אותיות השרש פאר הן אותן אותיות של שרש רפא, והמלאך רפאל מכוון כנגד התפארת (ב'מרכבת' המלאכים מיכאל-גבריאל-רפאל-אוריאל).

נצח והוד: "גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכויות" ו"גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות". ככלל, כאשר בתוך מבנה של שבע מדרגות יש זוג מפורש, חזקה כי הוא שייך לספירות נצח והוד שהן "תרין פלגי גופא" (ושם קיים מושג הזוגיות, כאשר "איהו בנצח" ו"איהי בהוד"). וכך כאן, בין שבע המימרות שתי אלו – שהן זוג מובהק גם מצד תוכנן – הן היחידות שנאמרות על ידי אותו אמורא, ריש לקיש (שבעצמו, בהיותו לסטים מזוין בעברו, שייך לכחות המעשה, הכחות היוצאים "לבר מגופא", של הנצח וההוד, ובכחו, כבעל תשובה, להפוך ולתקן את הזדונות). בהקדמת תקו"ז נאמר "מאזני צדק תרין סמכי קשוט" – הנצח וההוד הם שתי כפות המאזנים המטות את הזדון והופכות אותו, כאשר ההטיה לכף זכות ממש שייכת לנצח (שם ההכרעה "פלוני אתה זכאי") ואילו ההסתכלות על כף העוונות כעל מלאה שגגות (ולא זדונות) שייכת להוד.

יסוד: "גדולה תשובה שמביאה [נ"א: שמקרבת] את הגאולה לעולם". הגאולה היא פעולתו של גואל צדק – כינויו של היסוד הגואל את ספירת המלכות ("צדק מלכותא קדישא"). מימרא זו דומה בתבניתה – "גדולה תשובה שמביאה" – למימרא של התפארת, שהרי היסוד עומד תחת התפארת (ועד ש"גופא ובריתא חשבינן חד").

מלכות: "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד". כסא הכבוד – שהוא כסא המלכות, אליו מגיעה התשובה ואליו היא מביאה את השב – הוא כינוי מובהק לספירת המלכות.

אחרי שבע המימרות מגיעה המימרא של רבי מאיר, "שמאיר עיני חכמים בהלכה", אשר "לא עמדו חכמים על סוף דעתו" (כולל גם במימרא זו, כדלקמן) – "תניא היה רבי מאיר אומר  גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו". דברי רבי מאיר מזכירים את המובא במאמרי אדמו"ר הזקן בשם תיקוני הזהר – והדבר הובא במאמר האחרון שהגיה הרבי, "ואתה תצוה" – כי אילו היה נמצא צדיק אחד שהיה עושה תשובה שלמה היה בא המשיח (וכמדומה שבמראי המקומות שם חסר הציון לסוגיא זו). בהקשר המשיחי הזה, הבטחת "מוחלין לכל העולם כולו", כפי שעוד יתבאר לקמן, היא רבת עוצמה עוד יותר מאשר "גדולה תשובה שמביאה את הגאולה". את החלוקה בין שבע המימרות האמוראיות לבין הברייתא של רבי מאיר אפשר לראות בהסברו של המהר"ל לסוגיא זו בנתיבות עולם, בנתיב התשובה, שם מבאר המהר"ל את שבע המימרות בפרק אחד (פ"ב) ואילו את הברייתא בפרק אחר (פ"ג) – עצם סידור הדברים כך מעיד שיש קשר הדוק בין השבע כחטיבה בפני עצמה, ואילו המימרא השמינית (בסוד "רקיעא תמינאה", הקשור לעצם התשובה) חולקת ברכה לעצמה.