כעת נסתכל בפירוש של רבי לוי יצחק, אבא של הרבי, שהיום צריך להזכיר שהוא הבעל של הרבנית חנה:

וזאת היא עצה היעוצה [עצה היעוצה זה ניב לשוני, וכפי שיגיד בהמשך זה גם הופיע קודם בפכ"ו בתניא, אבל שמה היה מדובר על אחד שעצוב לו בגלל דברים גשמיים, אין לו פרנסה, משפחה, בריאות. אז מה עושים? את זה למדנו בשיעורים הקודמים, איך פירש זאת. שם הוא נתן עצה יעוצה לאדם שיכול להיות בנפילת רוח בגלל מצבים גשמיים בחייו. כאן נותן עצה יעוצה לאחד שיש לו בעיה רוחנית – יכול להיות הכי עשיר בעולם, ממשפחה הכי טובה ויפה, יכול להיות הכי בריא בגוף, אבל קם בבקר ולא יכול להתפלל (יתכן שכל כך כבד בכסף שלא יכול), וכשבא לשתות את הכוס קפה לא מסוגל לשתות כמו שצריך (שזה להלחם עם היצר גם בדבר המותר לו, לקדש עצמו במותר לו). קודם כל רוצה להסביר את הניב הזה, כי ספר התניא לא ספר של מליצות – הוא ישר ולענין – ואם יש משהו שנשמע כמליצה ודאי יש דברים בגו]: עצות הם בנו"ה בדי ערבות [זה כלל גדול המופיע בקבלה וחסידות, שעצות זה נו"ה. אנו כעת רוצים להסביר מה זה נהי"ם מלמעלה למטה, ועצות בכל מקום זה נצח והוד. למה? כי חז"ל אומרים "כליות יועצות", שהעצה בנפש זה בא מהכליות. אברהם אבינו, היהודי הראשון, לא היה לו רב ללמד אותו – הכל הוא למד מעצמו. מאיפה הוא קבל את החכמות שלו? הוא ודאי התבונן בתוך הטבע, בשמים ובארץ, עד שחקר ודרש וגילה שיש אלקים, וגם אלקים אחר כך פנה אליו ישירות ואמר לו שהוא בעל הבית – "הציץ עליו בעל הבירה" – אבל מהיכן באו לו כל החקירות? כתוב בספר יצירה שהכל בא לו מהכליות שלו, עד כדי כך שיש עליו ביטוי ששני כליותיו הפכו לו לשני רבנים. יש מבצע של הרבי "עשה לך רב", ומה קורה כשאין לך רב? צריך שהכליות שלך יהיו הרבנים. בקבלה הכליות זה הדרגה הכי גבוהה באנטומיה של הגוף שכנגד הספירות נו"ה – נצח והוד, קודם כל, זה שתי כליות. אחר כך זה "תרין ביעין" שמבשלים את הזרע, ובסוף זה שתי רגלים (כשגם ברגלים לכל רגל יש שלושה פרקים, וכל פרק זה ענין רוחני בפני עצמו, אבל בכללות זה נקרא שתי רגלים). אז בעצם לפי זה, אם נכלול כל שלושת פרקי הרגלים, יש לנצח והוד חמש דרגות בגוף – השלושה פרקים בכל רגל זה הנר"נ של נו"ה (ה-צ ד-צלם), "תרין ביעין" זה החיה והכליות זה כמו היחידה. אם יש רק שלוש דרגות של נו"ה – כליות וביעין ורגלים – אז זה בעצמו נר"נ, ואז על הכליות יהיו כתוב "נשמת שדי תבינם", אבל אם עושים מזה מבנה עוד יותר משוכלל, של חמש מדרגות, כנגד נר"נ ח"י, אז הכליות זה היחידה של הכחות המעשיים שבנפש. לפי זה, העצה שהכליות נותנות היא עצה מאד מאד יחודית, עצה משיחית נקרא לזה, כי המשיח הוא היחידה. הכליות מסוגלות לתת לך עצה משיחית מה לעשות. על המשיח כתוב "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" – גם השכל שלו, במדה מסוימת, בא לו מהכליות שלו. אם כן, היות שכליות יועצות, והן הדרגה הכי גבוהה של נו"ה, לכן הוא מסביר בפשטות שבכל פעם המושג עצות זה נו"ה. יש להם גם הרבה סמלי ודימויים, גם ממצוות, ומביא כאן אחד (שאקטואלי לנו, לפני סוכות, בו נוטלים), ארבעת המנים – שלושה הדסים כנגד חג"ת, שתי ערבות כנגד נו"ה (בדי אהרן, כנגד משה ואהרון, הלולב זה היסוד-יוסף, והאתרוג כנגד דוד המלך. המינים הם כגד האושפיזין שמזמינים כל יום להכנס לסוכה. זה שהערבות הם כנגד משה ואהרן – מה שלא מזכיר – זה עור להבנה של מושג העצות. בזהר הקדוש כתוב שכל המצוות – מצוות התורה מעשיות – הן "תריג עיטין דאורייתא". עצות בארמית זה עטין, וכל המצוות נקראות עצות, ואת העצות הללו נותן משה רבינו. עטין זה כמו עט כתיבה – קודם ספרנו שהרבנית חנה הכינה לר' לויק דיו מעשבים בשביל לכתוב חדו"ת שאנו כעת לומדים. דיו, כתוב בקבלה, זה האות יוד – הטפה הזרעית. החידוש הכי גדול שהרבי חדש בחייו זה הרבי עצמו, בנו הבכור, אבל הרבנית הכינה לכך את הדיו. הדיו יוצא מן היסוד – תיכף נסביר מה זה בנפש – נמשך על ידי הקולמוס המקבל את הטפה מה"כליות" וה"ביעין" ואז מגיע ל"עט סופר" וטפה זו נמשכת במלכות ומולידה. העט של היסוד-הברית מקבלת את היוד-הדיו מהתרין עיטין, שתי הכליות היועצות, הכוללות את כל תריג מצוות התורה. זה כי המצוות דווקא אמורות להיות מעשיות – לא ראוי לומר עצה על תאוריה, עצה זה מה לעשות ולתקן את המציאות. עצה זה תמיד על אקטואליה, לא על תאוריה. בתורה "בדי ערבות" זה "ערבי נחל". כולם יודעים שלערבות אין לא טעם ולא ריח, וזה כנגד סוג של יהודים שאין להם לא תורה ולא מצוות, והנה אנו אומרים שערבות זה מקביל למשה ואהרן, שהם שרש כל התומ"צ, שזה דבר והיפוכו. "ערבי נחל" זה מלשון עריבות – "עריבות נעימות ידידות מתיקות" לכשון האוה"ח. "רוכב בערבות" זה הרקיע השביעי, ומה זה נחל? "נחל נובע מקור חכמה", שזה גם ר"ת "נוצר חסד לאלפים", שזה המזל העליון, מקור החכמה בנפש. אם כן, דווקא בערבות האלה, שמבחינה חיצונית אין להם לא טעם ולא ריח, השרש שלהם הוא המקור של הטעם והריח. יש משהו בנו"ה שהיכולת שלהם לתת עצה טובה ונכונה מפיהם של משה ואהרן זה בא מעל לשכל המודע, זה בא מכח המשכיל דרך הדיקנא – דרך הנוצר חסד לאלפים, הנחל – והכי תענוג דווקא נמשך לאותו מקום שעל פי פשט אין לו טעם ולא ריח, אלו היהודים הפשוטים של הבעל שם טוב, שהכי אהב אותם. כאילו שמהשה ואהרן באים בשביל היהודים הכי נמוכים, באים לתת עצות תכל'ס – מה עושים כיש לך משבר בחיים? בהמשך יסביר גם מה עושים עם הערבות – חביטת ערבות, ההושענות, ביטוש]. וגן הוא מל' ועדן הוא חכ' [אז גן עדן זה המלכות המקבלת מהחכמה, אבא יסד ברתא, אז הוא בונה ומייסד את המלכות (בעיקר עושה זאת ביו"כ, בה בנעילה הוא חותם אותה. לכן יו"כ זה מצב של "גן עדן" – כולנו במצב של מלאכי רום בג"ע, שאין שמה לא אכילה ולא שתיה ולא כו'. היות שמלכות היא הכי נמוכה במודע וחכמה היא הכי גבוהה, אז צריך משהו שמחבר, וזה מה שמסביר מיד:]. והרב מתיבתא דג"ע [לשון שדורשת ביאור, כפי שאמרנו קודם, כי בדרך כלל לא מביא בתניא דברים מיסטיים] י"ל הוא יסוד ז"א [הצדיק של גן עדן, שנקרא גם יסוד] שהוא הנהר מעדן דחכ' (כי הטיפה שביסוד נמשכת מהמוח [סתם מוחא זה חכמה, "חכמה מוחא", ומשם נמשכת הטפה הזרעית ליסוד, הטפה שהכינה הרבנית חנה]. גם יסוד אבא מלובש ביסוד ז"א [אבא הוא פרצוף שלם, וב"עדן" יש את היסוד שלו, והוא ארוך ומתלבש ביסוד ז"א – היסוד העיקרי].) ומשקה להגן דמל' [עד כאן בנה כל התמונה, שיש עצה יעוצה – נו"ה, רב מתיבתא – היסוד, גן – המלכות, אבל הגן באמצעות הרב מתיבתא צריך לקבל את האור מהעדן, שזה חכמה, וזה יורד למלכות – עם ישראל כולו]. והיינו ממש כמו עצות מרחוק [כעת מחבר זאת לפסוק בישעיהו הנביא, הנדרש בעומק בספר הזהר, בדיוק כמו שעכשיו הסברנו את לשונות התניא – "עצות מרחוק אמונה אמן", אחד הביטויים הכי אהובים עלינו בכלל. צריך לקבל עצות "מרחוק" – יסבור שנו"ה באים ממקום מאד גבוה ורחוק, למעלה מחו"ב, כפי שיסביר שהשרש של "עצות מרחוק" הוא מחכמה סתימאה. יש שם של המשיח "פלא יועץ" – שנותן עצות מעשיות, מה עושים. כמו שנסביר בהמשך, עיקר המקום בו צריך עצות – ועצות מידיות – זה במערכות צבא. לכן, כפי שיסביר, נו"ה נקראו "צבאות", ושמה צריך כל הזמן לקבל עצות. כל פעם צריך עצה, "כי בתחבולות – שם נרדף לעצות – תעשה לך מלחמה, ותשועה ברוב יועץ". זה פסוק חשוב בספר משלי, בו מופיע פעמיים הביטוי "תשועה ברב יועץ". במפרשים יש פירוש שהכוונה שצריך לקבל עצות מרבים לפני שמחליטים מה לעשות, ובפרט במלחמה. הן מלחמת הבינוני, בו מדובר כאן, והן עצות כפשוטו בשדה הקרב. נצח זה לנצח את המלחמה והוד זה להכניס את האויב, שיכנע. הנצחון פועל את הכניעה, לכן נו"ה הולכים יחד. שוב, יש פירוש אחד, שלפני שהמקבל מקבל את ההחלטות צריך הרבה עצות, גם מלמעלה וגם אפילו מלמטה, מהשטח. אחרי שמקבל הרבה עצות יכול להחליט, וצריך לעשות זאת מהר. פירוש שני במפרשים שבתחלה צריך הרבה עצות, אבל מי שיש לו הרבה עצות ובסוף צריך לקבל החלטה זה לא מספיק. יש אחד ששומע את כל ריבוי העצות, ויש אחד שמכריע. כמו שיש לי הרבה יועצים, אבל בסוף אני שואל את הרב שלי – ומצרף את העצות, גם הוא צריךלשמוע מה אנשי השטח אמרו לי ויעצו לי – אני מעביר לו את כל הפרטים והוא מחליט. אז הדגש הוא על ה"רוב יועץ" בלשון יחיד, אף שהפרש הכי פשוט – כפי שמסבירים רוב המפרשים זה "רוב יועצים". פירוש שלישי, החסידי, ש"רוב יועץ" היינו מי שיועץ לרבים (כפי שאמר הרבי על השופטיך ויועציך שבדור), והוא לכתחילה רק אחד, הרבי של הדור ("ותשועה ברב יועץ", כמפורש בתוק"ז שההבדל בין רב לרבי זה ה-י – "כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל" – זוכים לנביעת הא"ס בזכות "אוירא דארץ ישראל מחכים, לכן כל רבי מארץ ישראל). כאן רואים מאד יפה שהרב שהוא "רֹב יועץ", יועץ לרבים שאפשר לזכות ממנו לישועה – "תשועה ברוב יועץ". אם כן, יש שני פירושים קטביים ופירוש אחד שונה באמצע. הכל בא כאן מהכליות יועצות, שזו דרגה משיחית ביחס לנו"ה שבגוף, אבל השרש זה כתר עליון. לפי הפירוש שזה אחד שיועץ לרבים, באיזה זכות וכח יש לו? למה העצות שלו מצליחות? בגלל שהוא מקבל את העצות מהפלא העליון. באתו פסוק, "עצות מרחוק אמונה אמן", כתוב קדם "כי עשית פלא" – קודם צריך להיות איזה אחיז בפלא, ומתוך הפלא באות העצות המוחלטות, לכן המשיח עצמו נקרא "פלא יועץ". ב"פ במשלי "ותשועה ברוב יועץ" – "באין תחבולות יפול עם ותשועה ברוב יועץ (כנ"ל שתחבולות זה עצות). זה מאד חשוב, שאם רואים מצב של נפילה, כמו שהיה בצבא לפני שנה (כעת מנסים לשקם, ה' יעזור, שיבוא משיח והוא ישקם), זה כי אין תחבולות, ומה שצריך זה "ותשועה ברוב יועץ". כעבור כמה פרקים יש פסוק דומה, בן זוג – "כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ". אם כן, בשביל לתקן את העולם הזה – את המציאות (וזה החידוש של נו"ה, שכל מה שלמעלה מעליהם זה רוחניות, שגם לא מסוגל לרדת למציאות ולהתעסק לתקן). התשועה זה אור פני מלך עליון – שע נהורין – ואת זה צריך להוריד דרך הכליות. יש משהו מאד יפה, שהרבי כתב למישהו בשנים הראשונות – על החלטה רצינית מאד – שיתייעץ עם "אשתו כגופו דמיא" ו"תשועה ברב יועץ". הוא מבקש עצה מהרבי, והרבי עושה את האשה הרבי של הבעל – אנו אומרים זאת לכבוד הרבנית חנה של היום. "אשתו כגופו דמיא" זה ר"ת דכא הפוך – "תשב אנוש עד דכא", אם אדם מגיע לבעיה של "דכא" בחיים, אז צריך להזכר באותו רגע שיש לו יועץ הכי טוב בחיים לידו, "אשתו כגופו דמיא", ואם יתייעץ אתה כמו שצריך אז ממנה תבוא הישועה, "ותשועה ברב יועץ", והיא גם יודעת איך לחשוב את התחבולות הנכונות כדי לנצח במלחמה. אומר שכל מה שמסבירים זה מה שכתוב בפסוק "עצות מרחוק אמונה אומן" (אמונה זה או רדל"א, הכי גבוה, או כינוי למלכות, וכאן כינוי למלכות):] שקאי על נו"ה. אמונה אומן הוא גן ונהר [הנקבה זה מלכות והזכר המחזק זה יסוד. "עצה היעוצה" זה "עצות", אמונה זה הגן, אמן זה הרב מתיבתא, ועדן זה ה"מרחוק", זו דוגמה יפהפיה להקבלה]. בזוה"ק פ' בלק דקצ"ג ע"ב ע"ש.