ב. הדבור כזווג – עריות, נדה וקדושת הזווג

דבור בכלל זה משל לזווג. מה שר' איציק אמר שיש שתיקה של הכנעה, בפני חוקרים, ויש שתיקה של הבדלה, בפני תקשורת (לפני המדרגה השלישית, שזה כבר משהו סודי-חרישי, אבל שתי השתיקות הראשונות זה פשוט). אם דבור זה משל לזיווג, אז יש זווג אסור – יש עריות בתורה. מי שהיא ערוה אסור לדבר איתה, כלומר אסור להזדווג איתה. ויש מי שהיא בעצם מותרת, יכול להיות שאפילו היא אשתך, אבל היא נדה – אז גם צריך למעט בדבור, והזווג אסור אז. נתחיל עם התקשורת – התקשורת, הרי לכאורה אני רוצה להשמיע את המסר שלי לעם ישראל, שהוא אשתי המותרת לי, אני אוהב את עם ישראל. אבל יכול להיות שברגע הזה, המיקרופון של התקשורת זה בחינת נדה, ולכן אסור לי – כרגע – לדבר לתוך המיקרופון. מתי שהצבור – עם ישראל, אשתי – תטהר, אני אוהב אותה, אני רוצה אותה, רוצה לדבר ולתקשר איתה, וצריך את העיתוי הנכון, מתי שזה טהור. אבל יש סיטואציה של ערוה ממש, שזה בכל מקרה אסור – זה ההקשר של החקירה. עוד פעם, "יתמו חטאים ולא חוטאים". שני החוקרים החמודים בתמונה – שני אלה סביב ר' איציק, הם גם חמודים וגם מסכנים נורא – באופן אישי אין לי שום דבר נגדם. אדרבה, מה ההבדל בין צדיקים לרשעים? תיכף נדבר יותר. כתוב "הוי' אהב צדיקים", אבל אם יש אנשים שפועלים מטעם ממסד שהוא היפך מהצדיק, אז כתוב בתניא קדישא שהיחס צריך להיות של רחמים, אם זה יהודים. כלומר, היחס לצדיקים הוא אהבה גלויה ופשוטה – "אהב צדיקים", אני אוהב את כל הצדיקים – ומי שלא מתנהג כצדיק אז אני מאד מרחם עליו, אם הוא יהודי. אז היות שיש מעלה ברחמים אפילו יותר מאהבה, שרחמים מוציאים וכורים רבדים עמוקים יותר ויותר בתוך הנפש, אז יש סבה טובה למה הקב"ה ברא רשעים – כדי שיהיה היכי תימצי שנוכל לרחם על מישהו (לפי פל"ב בתניא, הפרק של אהבת ישראל). בכל אופן, הווארט עוד פעם: השתיקה של הכנעה זה כאשר מדובר בערוה, והשתיקה של הבדלה ששמענו עליה קודם זה כאשר מדובר בנדה. אבל אחר כך (בלי המדרגה השלישית), כשמגיעים לישיבה – להקשר הזה – כנראה שהאשה טהורה אז אפשר לדבר, שזה הזיווג הרצוי, "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים". לחיים לחיים.

כתוב בגמרא שכאשר הלשינו על רשב"י והוצרך לברוח הוא לא סיפר לאשתו כי "נשים דעתן קלה". הכוונה שאולי יחקרו אותה, ואולי היא לא תוכל לעמוד במשימה של השתיקה. אבל בדור של גאולה, אנחנו יודעים שהבנות אצלנו גם יודעות לשתוק – זה דור של גאולה, "איש ואיש יולד בה". אם האיש לא ישתוק הוא יתחייב, בגלל ש"אין קישוי אלא לדעת". כמו שאמרנו קודם, "דעה ודבור". אבל לכאורה אולי הבת לא יכולה לעמוד בנסיון של השתיקה. אבל שוב, בדור שלנו, לא רק שהבנות עומדות בנסיון, אלא שברוב המקרים הן גם עולות על הבנים. היות שכתוב "הכל מן האשה", שהבנים ילמדו גם את מלאכת השתיקה – בין היתר – מהבנות הצדקניות האמתיות. לחיים לחיים. אני אומר את זה גם כי היום ההילולא רבא של הרבנית מנוחה-רחל, הרבנית הכי קשורה לארץ ישראל מכל הנשים הצדקניות של החסידות. היא היתה בעלת מופת גדולה מאד, וודאי ידעה מתי לשתוק ומתי לדבר.