שרש ברוך בן נריה

לפני שנתקדם בהלכה, נאמר משהו שלא דובר עליו פעם קודמת:

אם יש לנו כעת דמות שרוצים להתייחד עמה, דמותו של מז"ח, אז צריך לחפש גם בכתבי האריז"ל מיהו – להבין אותו יותר לעומק, ולהבין אם מותר לנו לנהוג כמותו.

בגלגולי האר"י יש מושג של "שרשי נשמות", וכל אחד שייך לאיזה שרש. יש שרשים מאד גדולים וכללים – הבל וקין ואדה"ר וכיו"ב – אך יש גם שרשים של צדיקים לא הכי כלליים, לכאורה, ואף על פי כן האריז"ל קורא לנשמות אלו שרשים, ולא שם אותן ת"פ של מישהו אחר. לפעמים השרש חוזר על אחד מאלו, ולא עולה הלאה לקין והבל. מז"ח אחד מעשרה צדיקים בערך שהם משרש ברוך בן נריה (שהוא שרש בפני עצמו, אף שתלמיד ירמיה), ורק האריז"ל יכול לומר בשרש קדשו שמז"ח משרש ברוך בן נריה. רמז: מר זוטרא חסידא = 546. ברוך בן נריה = 545, היינו שעם הכולל (שאצל האריז"ל מאד שגרתי להוסיפו) עולה מז"ח (אצל תשעת האחרים שם, לא יוצא כך, אז יתכן לומר שהוא ברוך בן נריה יותר מכולם שם).

ל"ברוך בן נריה" יש עוד שם בתנ"ך – "עבד מלך הכושי" (הוא שלף את ירמיהו מהבור, וחז"ל אומרים שהוא הוא ברוך בן נריה, ששמו עבד-מלך – דברנו לפני זמן על עניני "עם" שהוא עבד-מלך, ויש מי שהוא כך יותר מכולם, ברוך בן נריה, המציל את רבו מהבור). הדבר שהכי חשוב לנו, כנראה, שברוך בן נריה היה ראוי להיות נביא אבל ה' לא בחר בו. זה נושא כל כך חשוב להבין את ענין הנבואה, שהרמב"ם במו"נ מקדיש לכך פרק שלם, ואומר שאצל נביא יש שלושה דברים – הכנה טבעית, הכנה בחירית, בחירת ה' (שאף אחד לא מחייב את הבא אחריו).

זו דוגמה מאד יפה של חש-מל-מל ברמב"ם. על ירמיהו (רבו של בב"נ) נאמר "בטרם אצרך ידעתיך" – זו הכנה טבעית מהבטן (שייך ל"בבא קמא" – ר"ת ברוך בן אדל קדוש מבטן אמו; רבי ברוך ממעזיבוז – בן הבעש"ט, דוד מוהר"ן, ממנו ניגון "אשת חיל", שנחשב לראש צדיקי דורו – פירש כך כשלמד ב"ק בתור ילד). אחר כך יש הכנה בחירית, ככתוב בברוך בן נריה – "יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי" (פסוק ממנו לומדים חז"ל שנבואה נקראת מנוחה – זה בסיפור שלו, בעוד שכאשר אומרים לו "אל תבקש גדולות" אז נבואה זה "גדולות": מנוחה-גדולות-נבואה ר"ת מגן – אפשר לכוון ב"מגן אברהם" וכיו"ב). יתכן שאצלו היתה הכנה טבעית, ובודאי היתה הכנה בחירית, אך צריך גם את בחירת ה'. הבדלה והמתקה כאן זה ברור – הכנה בחירית זה יגיעת האדם והתקדשות מצדו (כלשון הרמב"ם; אחרי שבטבעיות "קדוש מבטן אמו") וזה שה' בוחר בך ומשרה עליך נבואה זה המתקה, זה גילוי ה'. אך למה הכנה טבעית זה הכנעה? אפשר להכיר על מישהו שעוד לא עבד על עצמו שיש לו הכנה טבעית לנבואה על פי מדת השפלות. הרבי רש"ב קרא לכך "תמימות" – צריך להוולד עם זה וכמעט אי אפשר לקנות בעבודה. זה תום ושפלות טבעית – התמימות והשפלות הטבעית זה ההכנה הטבעית שלך, ואם יש לך את זה אז תוכל להתקדם להכנה בחירית. או שאתה כך או שלא, כמעט כמו שכתוב בחסידות לגבי זה שאי אפשר להיות חסיד (או שקשה להיות חסיד) בלי חוש בנגינה, וזה חוש או שנולדים עם זה או שלא. [ומי שנולד תם והרס את זה? אפשר לבזבז את זה, ויכול גם להיות מי שהוא עם טבע טוב ויתלבש במדות הפוכות, אך אי אפשר להרוס זאת. אפשר להעלים ולהתלבש בבגדים אחרים, ואז צריך לקרוא את זה חזרה לגילוי].

גם הכנה טבעית וגם הכנה בחירית לא מחייב בחירת ה'. זה כלפי נביא, וכ"ש וק"ו כלפי משיח. איך רואים זאת היום אצל הרבי? אמר כל הזמן שלא יעזור שום דבר ומחכה שיכתירוהו מהשמים – יתכן שאתה מוכן בטבע ובבחירה להיות משיח, ומסירות נפש וכו', אך בסוף זה תלוי בבחירת ה'. גם נביא לא יכול בסופו של דבר להיות נביא אם ה' לא משרה את הרוח – אם אין אתעדל"ע שאתעדל"ת (של הכנה בחירית והכנה טבעית) לא מגיעה לשם – וכך גם לגבי משיח. בכל אופן, צריך לעשות כל מה שאפשר שכולי האי ואולי תשרה הרוח, אך בסופו של דבר תלוי רק בה'.

ברוך בן נריה שרש מז"ח, ואמרנו שטביעות עין – כמו האומדנא להכות תלמיד – זה 'חוש' שבין השכל לרוה"ק. צריך לומר שאנשים שעומדים במקום הזה, בין שכל לרוה"ק, שייכים לשרש ברוך בן נריה, ובדרך אפשר לגמרי יתכן שזה ה'חוש' ורוה"ק של האר"י לזהות מז"ח עם שרש בב"נ. בב"נ הוא "עבד מלך" – יש הרבה תלמידים ששמשו רבותיהם, אך אפשר לומר שמי שהגיע לשיא של המסירות לרבו, גם במצבי פק"נ (שכמותם לא מצינו גם אצל אלישע ואליהו), זה בב"נ – הוא "בן שנעשה עבד" ביחס לרבו. כשהרב נרדף על ידי השב"כ גם התלמיד הדבוק, שלא חושש לומר דעת רבו, נמצא ברשימה השחורה – הוא עם מס"נ, ובגלל זה זוכה גם להוציא את הרב מהבור (מעצר שאם הרב היה נשאר שם היה מת, ככתוב בפירוש). עבד-מלך אפשר לפרש על רבו ירמיהו, שהוא המלך. גם בהיסטוריה של עם ישראל הוא נמצא בנקודת תפר – הוא רבו של עזרא הסופר (שהיה מסור אליו לא לעלות לארץ עד שנפטר) – בין הנביאים לאנשי כנה"ג. לכל תפר יש שרש יותר גבוה משני הדברים שהוא מחבר, סוד הממוצע המחבר – הוא מי שמחבר תושב"כ עם תושב"ע, מחבר כל הנבואה עם תורה שבעל פה, ולפי הכלל הוא יותר גבוה משניהם. אצל ממוצע זה לא במודע שהוא ממוצע, ולהיפך – הוא מסכן שהוא לא בדרגה הקודמת, ולא מודע לכך שהוא מעבר בין כל התקופה הקודמת לתקופה חדשה לגמרי. היות שהוא ממוצע אפשר לומר שבאמת השרש שלו זה הזקנים שלפני הנביאים, אך אפשר להעלותו עוד יותר ויותר גבוה.

הרמב"ם לומד הרבה סוד הנבואה ממנו, אף ש"מנוחה לא מצא". באיזו תפלה כדאי לכוון לקבל נבואה? אמרנו גם ב"מגן", אך בעיקר במנחה של שבת – אז אומרים הכי הרבה מנוחה (אם כי "באת שבת באת מנוחה נשלמה כל המלאכה" כבר מכניסת שבת, אך מגיעה לשיא ברעוא דרעוין). לכאורה "מנוחה לא מצאתי" נגד הכלל הגדול של "יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין". כנראה לא סותר, כי לא מודע לכך שכן מצא – לא מצא את מה שהוא חיפש, כי הוא חיפש לנביא, ומצא מדרגת תפר. ב"יגעתי ומצאתי" לא חייבים למצוא מה שחפשו, אפשר למצוא משהו אחר. מה המציאה העיקרית בחיי האדם – "מצא אשה מצא טוב". מצאת מה שחפשת? אף פעם. מה שחפשת זה בדמיונות שוא, וברוך ה' שה' המציא לך לפי יגיעתך משהו שלא חפשת.