"אשה חדשה" – תיקון אחרי תהו, כמו שם מה החדש

איך אני יודע שעל פי פשט "אשה חדשה" היא לאו דווקא אשה שניה, אך לפי פנימיות חדשה באה דווקא אחרי משהו שקדם? כשאני אומר חדש אז על פי פשט לא חייב להיות שהיה משהו לפני כן, אבל באמת גם בעומק הפשט ברגע שאני אומר חדש ודאי שהיה משהו אחר לפני, כמו הפשיטות לפני התחדשות – התחדשות העולמות באה על רקע של פשיטות האלקות. המקור לכך בקבלה הוא המושג של שם מה החדש, שבאמת בא לתקן את אור התהו שנשבר מאור העינים (ולעניננו: לתקן את ההליכה אחרי העינים). כשאומרים "הוי' אחד" אחד מהנוטריקון שאוהבים לכוון הוא "אור חדש" (רמז למה יש שמוסיפים לברכות ק"ש "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו"). כמו ש"אור חדש" נוטריקון אחד כך גם "אשה חדשה" (אור חדש = חתן וכלה, רמז שאנחנו דורשים בהרבה חתונות, "משמח חתן וכלה"). ורמזים: אשה חדשה = 623 = ז"פ (ממוצע כל אות) פט. יש עוד שני ביטויים מרכזיים של ז אותיות העולים כך – "רוח הקדש" ו"משפט צדק". "משפט צדק" זה תפארת ("משפט רחמי") ומלכות ("צדק מלכותא קדישא") והיכולת ליחד "משפט צדק", תפארת ומלכות, תלויה בשיקול הדעת, ב"רוח הקדש" (רוה"ק, דעת, היחוד). הלשון המשותפת, "כי יקח איש אשה" (בלי התוספת של "ובעלה"/"חדשה" – החידוש הוא שהוא לא חושב על הבעילה, שזה עיקר היצר הרע, עיקר כח המדמה) = 765 = מה פעמים טוב (מספר שדובר אודותיו כמה פעמים, בשנת תשסה), אדם פעמים טוב (שהרי אדם השלם זה איש ואשה יחד), שם מה פעמים שם אהוה (שם הדעת ושם היסוד). אם זוכים זה "מצא אשה מצא טוב" –  יש בחינה ראשונה של "מוצא אני מר ממות את האשה", "והיה אם לא תמצא חן בעיניו", אבל אחר כך מגיעים ל"מצא אשה מצא טוב". יש כאן רז שהתיקון יהיה שם מה החדש, סוד "חדשה", שיתקן את ה'אני' שבא לידי ביטוי בתוך ה"ובעלה".]

שיטת הרס"ג – מצות עונה במקום מצות "ושמח את אשתו"

כאן המקום להזכיר שוב את הרס"ג. לרס"ג אין מצוה לייחד עצמו לאשתו ולשמחה, אלא רק מצות ל"ת לא לצאת בצבא. איזו מצוה יש לו שאין לרמב"ם? ב"כמשפט הבנות יעשה לה" הוא מונה שלש מצוות עשה – שאר, כסות, עונה. אצל הרמב"ם כל שלשת הדברים שהאדם חייב לאשתו נכללים במל"ת אחת – "שארה כסותה ועונתה לא יגרע". אצל הרס"ג זה בכלל לא מצות ל"ת, אלא שלש מצוות עשה. זו דוגמה שהרמב"ם 'יורד' עליו בכל הכח – איך עושה מ"לא יגרע" מצות עשה?! מסביר הרי"פ פערלא בטוט"ד את השכל של הרס"ג, שכל שלשת הדברים לא נלמדים מ"לא יגרע" אלא מ"כמשפט הבנות יעשה לה", ולפי שיטתו אם יש שלשה פרטים בתורה כל פרט הוא מצוה בפני עצמה. אנחנו עכשיו דנים רק במ"ע. יש מעלה ברס"ג לגבי הרמב"ם, שאצל הרמב"ם כנגד הבינה זו מצוה לשנה אחת בלבד, אבל אם נוציא אותה ונכניס מ"ע של עונה – שאחרי שאתה מתחתן יש מ"ע של עונה, "כמשפט הבנות יעשה לה" – זו מצוה לכל החיים. אז במדה מסוימת עדיפה לי שיטת הרס"ג אפילו מהרמב"ם. גם מצות עונה זה לשמח אותה, לענות על צורך נפשי וגם גופני. אז לפי הרס"ג יש לנו כאן מצוה על כל החיים ולפי הרמב"ם על שנה אחת (אך ראה עוד לקמן ביחס לדברי הרמב"ם). לפי שניהם מצוה זו היא בבינה, והיא מצוה של תיקון הנישואין. יש מצוה להתחתן ויש מצוה שהנישואין יהיו תקינים, יהיו טובים, "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי'". רק להתחתן, לקיים מצות קידושין ותו לא, זה חוה ראשונה, אבל שהנישואין יהיו טובים זה חוה שניה. זה חו"ב, שתי המצוות של לקדש ולשמח (או מצות עונה). מה אחרי קידושין ושמחת אשתו שכנגד חכמה ובינה? יש את הדעת, כנגדה כוונו כעת ברית מילה. יש דיון אם מצות קדוש ה' חלה על ילד, ויש איזה תנועת מס"נ של התינוק בברית. יש דעה שכבוד הורים חל על הילד מדאורייתא, שזה פלא, ויש דיון לגבי קדוש ה'. בכל אופן, כאן בדעת מצות מילה (אשה כמאן דמהילא דמיא).

שש מצוות – מחסד עד יסוד

אח"כ יש מצוות יבום וחליצה, שצריכות להיות באיזה מקום 'זוגי' בספירות, וזה מאד מתאים – ברור שיבום בימין וחליצה בשמאל, חסד וגבורה. אחר כך יש שלישיה – אונס, מוציא שם רע, מפתה. מאד מתאים שמפתה בהוד, שם "הודי נהפך עלי למשחית" – פיתוי האשה ודאי בספירת ההוד. האונס כאן בתפארת, המקום של הגוף (אפילו שבמקום אחר הסברנו שאונס ומפתה זה נו"ה, אבל כאן נסדר לפי סדר הרמב"ם, וראה מה שכתבנו לעיל שלפי סדר התורה באמת מוציא שם רע בא לפני אונס, ועל פי פשט מוציא שם רע היינו פגם ב"לשם ולתפארת"). מוציא שם רע פוגם אותה ואת משפחתה, שזה פגם בנצח. הקבלת יפת תאר ליסוד היא מצוינת – זה אימפולסיביות מותרת על פי תורה. בהרבה מקומות הסברנו שאימפולסיביות זה עיקר פגם הברית, אבל כאן "דברה תורה כנגד יצר הרע" והתירה במקום מלחמה – "תמורת שלום מלחמה" בספירת היסוד. החידוש הוא שדווקא האימפולסיביות כאן מותרת. לא שהיא מומלצת, אבל לפחות התורה מתירה אותה, וזה קובע ברכה של מצוה ב-תריג מצוות התורה.

גירושין וסוטה – שתי בחינות במלכות

אחר כך יש גירושין, כנגד המלכות. גירושין מתחילים מגירושי אדה"ר מגן עדן מקדם. בפירוש כתוב בכל ספרי הסוד שגירושין היינו גלות השכינה, גלות המלכות. לכן הרבה פעמים מלכות נפרדת מהספירות העליונות. למה המלכות פגיעה עד כדי שלפעמים לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר? כי יש במלכות יניקת החיצונים, "רגליה יורדות מות", ואם יש הרבה יניקת החיצונים אז לא מוצאת חן בעיני הבעל (שהוא כאן בקדושה, כמו ז"א דאצי') והוא מגרש אותה. "מצא בה ערות דבר" זה לאו דווקא שזנתה, יש בכך הרבה דרגות, אבל סוטה כבר ספק זינתה – זה עוד יותר שקיעה של המלכות למטה בחיצונים, בעולמות התחתונים. אם כן, בגירושין המלכות עדיין יחסית במקומה, "והלכה והיתה", יכולה לחזור ולהתחתן עם מישהו אחר, וסוטה היא המלכות שכבר ירדה ממקומה לגמרי.