השלמות (אחרי השיעור):

סוד הוי' בארבע המצוות הראשונות של הרס"ג

ארבע המצוות הראשונות אצל הרס"ג הן מורא שמים, תפלה, ק"ש ערבית, ק"ש שחרית – הוי' מלמטה למעלה. מורא שמים – ה תתאה. תפלה – עבודה שבלב, "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא", ו שבשם. הרמב"ם מונה את ק"ש כמצוה אחת, והוא מחלק את זה לשתי מצוות – מסתדר טוב עם זה שזה תרדלמ"ל. ק"ש של ערבית זה "במחשכים הושבני" – יחוד ה' של תלמוד בבלי, מוחין דאמא, ה עילאה שבשם. ק"ש של שחרית זה או – "יהי אור" זה תלמוד ירושלמי, מוחין דאבא, י שבשם. אין לו מצות יחוד ה' בפני עצמה, כמו שיש לרמב"ם מצוה תמידית של יחוד ה'. מכל שש המצוות התמידיות של הרמב"ם יש לרס"ג שתים, וצריך להבין את זה אבל אין כאן מקומו (איך נסדר לפיו את ה'קוביה' של "לחיות במרחב אלקי", "ועשו לי מקדש" ברוחניות – כל הספר שלנו, לפי הרמב"ם, לא מכוון לרס"ג ובה"ג בכלל – זה נושא מאד גדול, מענין וחשוב). רק לגבי הפרט הזה – ק"ש זה הזמן של יחוד ה'. אצל הראשונים, לפני הרמב"ם, יחוד ה' זו מצוה שבאה עם קבלת עול מלכות שמים תוך כדי ק"ש (וזה גם פשט הגמרא). ולסיכום:

י             ק"ש של שחרית

ה                        ק"ש של ערבית

ו             תפלה

ה                        מורא שמים

שלש מצוות מורא של הרס"ג

יש לו ג מצוות מורא – מורא שמים, מורא אב ואם, מורא מקדש. וכמה רמזים בזה: מורא שמים = 637 = יראת הוי'. בתורה, לשון "מורא" נדיר יחסית ל"יראה". כמו שיש אצל הרביים 'ניגונים מכוונים', כך יש 'גימטריאות מכוונות', שזו אחת מהן. יראת = תורה = מז פעמים יג. הוי' = ב"פ יג. יחד זה ז ברבוע פעמים יג – מספר מאד מושלם (תורה-הוי', "אורייתא וקוב"ה כולא חד"). ידוע ש"יראת" זה ר"ת "אחתי רעיתי יונתי תמתי" – זה שייך ל"אשה יראת הוי' היא תתהלל". לכן באמת אמרנו שרס"ג מתחיל את המצוות מ"מורא שמים", שזה "אשה יראת הוי'". כשמחפשים שידוך העיקר זה יראת שמים – לא מדברים על אהבת ה' או יחוד ה'. אפילו הרצון שהחתן יהיה תלמיד חכם זה רק דבר שני אחרי יראת שמים. אצל האשה יראת שמים היא ודאי מספר אחד, וגם אצל החתן היא מספר אחד – "יראתו קודמת לחכמתו". מורא אב ואם = 297. מורא מקדש = 691. יחד = 988 = 38 פעמים הוי' = 76 פעמים אהבה. מורא שמים עומד בפני עצמו, ככפולה של יג, וכן כל מלה בעצמה היא כפולה של אהבה. שני האחרים צריכים להשלים זה את זה (על זה אולי יהיה שיעור בפני עצמו, שבמקום אחד כתוב "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו" ובסוף הפרשה "את שבתתי תשמרו ואת מקדשי תיראו" – שמה שבעצם מקשר בין אב ואם לבין מקדש זה שבת). בכל אופן, צריכים את שניהם יחד כדי שכל המורא יהפוך לאהבה (כפולת אהבה). איך אומרים את זה באותיות של נגלה? כתוב שגם יראה היא מצות עשה, והמניע של כל מצוות עשה הוא אהבה, לכן הכל נכלל באהבה. יש סברא שמורא הורים הוא בכלל פרט בתוך כבוד הורים. אב ואם מקדש = 494 =  מורא מורא. אם כן, מורא אב ואם מורא מקדש זה מורא מורא מורא מורא. לפי"ז בכל שלש מצוות המורא יש ה"פ מורא ועוד שמים. מורא שמים מורא אב ואם מורא מקדש = 1625 = השראה 29 = 13 פעמים 5 בחזקת 3 = 25 פעמים א-דני. אמרנו שמה שמקשר בין אב ואם לבין מקדש זה שבת. אין מצות מורא שבת בנגלה של התורה, אבל בפנימיות התורה זה מפורש – בראשית אותיות ירא-שבת. בהתאמה ללשון יש גם מורא שבת, ביטוי שגם הוא כפולת יג. שבת הכי קרוב לשמים – שבת זה שם של ה' ושמים זה כינוי של ה'. עד כאן לימוד שגם כל המורא הוא אהבה, שהיא הזרם המוביל (זרם = מורא).

מעשר לעשרים ושתים

אמרנו שאחת מסגולות האריז"ל היא האפשרות לעשות מבנה בסיסי מכל מספר. הכי חשוב איך להפוך 10 ל-22 (מספרים יסודיים, שגם הופיעו לעיל בראשית הסדרה של מנין המצוות לפי הרס"ג) – זה תרגיל מאד חשוב בכתבי האריז"ל. לא ש-22 הוא המספר הכי גדול שאפשר להגיע אליו במבנים לפי האריז"ל, אבל זה ודאי יש בו איזה מין שיא. קודם נסביר את השלד: 8 מדרגות בתוך הכתר (הוא הכי מורכב, אף שאמור להיות הכי פשוט הוא הכי אין סופי – 8 רומז לאין סוף). אחר כך כל אחד מהחב"ד הוא "שיר כפול" – בחכמה יש אבא עילאה וישראל סבא ובבינה יש אמא עילאה ותבונה ובדעת יש עטרא דחסדים ועטרא דגבורה. כל אחד כפול בעצם, לכן בזהר המוחין נקראים "שיר כפול" (כשהפשט היא שה"כפול" היינו חו"ב). השכל כאן הוא שככל שמדרגה יותר גבוהה כי היא מתחלקת ליותר הרבה חלקים, על דרך מה שכתוב בזהר ש-127 זה כתר (100) ומוחין (20) ומדות (7). כאן הסדר הוא: 8 כתרים, 6 שכלים, וצריך עוד 8 מדרגות (הסימן חוח, אף בדרך כלל כתוב בקבלה ש-22 זה חטה, אבל הרבה יותר 'חן' יש ב-חוח). בשביל 8 בז"ת נוסיף ליסוד את העטרה. אמרנו שכל מדרגה זה לא סתם ספירה בתוך הספירה, אלא צריכה להיות מהות בפני עצמה. בשכלים הסברנו שבכל אחד יש שתי מהויות (שני פרצופים בחו"ב, וחו"ג דדעת זה שני בתים בתפילין). לגבי הכתר: אמרנו היום שרק באריך האריז"ל אומר שיש עסמ"ב – כל בחינה מזה היא מהות, כמו עולם שלם, פרצוף שלם. עב – גלגלתא, סג – אוירא, מה – מו"ס, בן – דיקנא (כולל – הכי חשוב כאן – את הפומא קדישא שמקבל ההארה מהדעת דרדל"א ששורה באוירא). אם יש עסמ"ב בתוך אריך צריך להיות עסמ"ב גם בתוך עתיק (אם ה-ח יתחלק ל-דד במקום חו – של כתר ומוחין – יהיה דוד). אם נאמר שהעסמ"ב כולל את ז"ת דעתיק זה לא יהיה טוב, כי הם כבר נכללו בגלגלתא וכו'. הכל צריך להיות ברדל"א. אף על פי שהרדל"א כולל ד"ס, ואמרנו שסתם ספירה זה לא מספיק מהות, אבל ככל שעולים יותר גבוה הפרטים יותר משמעותיים. ארבע ספירות דרדל"א זה "ארבעה המה נפלאו ממני" – דרך נשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים, דרך גבר בעלמה (כמוסבר בהרחבה בחסדי דוד הנאמנים ועוד). כך יצאו ח מדרגות של ד-ד בכתר. ורמז: ח"פ כתר, ב"פ חכמה-בינה-דעת, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד עטרה מלכות = 8580 = 330 (יה פעמים כב, מספר התבות של "כבד את אביך ואת אמך" שביתרו כפול מספר התבות שבואתחנן) פעמים הוי' ב"ה = ברוך אתה הוי' (תוכו כברו , כמבואר בשיעור הקודם) פעמים אחד!