סיכום מבנה יד המצוות

אז איך הגענו כאן ל-יד? שלשה בכתר (גלגלתא, מו"ס, יחוד המזלות בדיקנא), חב"ד, ז ספירות מחסד עד מלכות, ובמלכות חלקנו לשתי בחינות, גירושין וסוטה (בה כבר ממש "רגליה יורדות מות"). יש הרבה ששואלים על הרמב"ם למה לא מונה מצות קינוי, ואכמ"ל. מצות קינוי היא ודאי ביסוד, ולא במלכות, אך כאן יחד את ספירת היסוד למצות יפת תאר ואת ספירת המלכות לגירושין וסוטה, ודוק:

ארבע מצוות בסוד הוי' – חמר-צורה-פעל-תכלית

כל זה היה בשביל להגיע למודל השלישי, שנאמר עוד יותר בקיצור ונסיים בע"ה: רוצים רק לצמצם הכל לתוך י-ה-ו-ה, כלומר לבחור כאן ארבע מצוות שמייצגות את הכל ולשים כנגד אותיות שם הוי' ב"ה. זה על פי רעיון שכתוב בספרי הקבלה, שאחד מפירושי י-ה-ו-ה הוא חֹמר-צורה-פֹעל-תכלית. חמר הגלם הוא ה-י של שם הוי', חומר ללא צורה, חומר היולי (= אין). ברגע שחומר הגלם מקבל איזו צורה שהיא יש כבר צורה, סוד ניקוד צירה (חומר ללא צורה זה ניקוד פתח). צירה הוא ניקוד הבינה, אמא, כי השהות ברחם האם נותנת את הצורה. אחר כך הפועל – ה-ו של שם הוי' מוציא מהכח אל הפועל. התכלית, התכל'ס, זה המלכות – תכלית הפעולה. שוב, זה מבנה עם מילים שמאד חשוב לזכור אותן (מופיע בקבלת הראשונים וכו').

תכלית הכל – כבוד הורים

תכלית כל המצוות הללו, כמו שהתחלנו לדבר בשיעורים הקודמים, היא מצות כבוד הורים. גם פו"ר וגם ברית מילה הם לתכלית של כבוד הורים. לכן הרמב"ם היה צריך לשים ברית מילה בסדרה הזאת. מה שהרמב"ם שם כאן כבוד הורים בתחלה (חוץ מההגיון שיוצא מכבוד חכמים, רק בתוך ה-יד בפ"ע) זה ה"סוף מעשה במחשבה תחלה" – זה התכלית כאן. נלך מלמטה למעלה: קודם שמנו את כבוד הורים או בחו"ג (במודל הראשון) או בחו"ג דעתיק (במודל השני), אך כעת הופכים את הקערה על פיה. כבוד בקבלה זה או כבוד נאצל, אבא, או כבוד נברא, מלכות – חכמה בראש וחכמה בסוף (לב נתיבות, העולות כבוד, בתחלה ובסוף). הבסיס של נתינת כבוד הוא דווקא במלכות. גם מורא – או שזה מורא מלך (במלכות) או יראה עילאה (בחכמה). תכלית הבריאה, במדה מסוימת, היא כבוד ומורא ("אשה יראת הוי' היא תתהלל"). על פי פשט ה' רוצה "פרו ורבו" כדי להרבות את הדמות – שכמה שיותר נפשות אלקיות יהלכו בעולם התחתון, ובכך עושים לו יתברך דירה בתחתונים (ו"אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף"). אבל בשביל דירה בתחתונים צריך לכבד את הבורא יתברך. צריך גם לכבד את הבית שיהיה נקי והמלך יוכל להכנס. בבבלי כתוב שהשוה ה' כבוד הורים לכבוד המקום – "כבד את אביך ואת אמך" ו"כבד את הוי' מהונך". בירושלמי כתוב שהעדיף הכתוב כבוד הורים יותר מכבוד עצמו – על ה' כתוב "כבד את הוי' מהונך", רק ממה שיש לך, אבל בכבוד הורים יש מצבים שגם אם אין לך אתה צריך לחזר על הפתחים כדי לכבד את ההורים. בסופו של דבר המושג של נתינת כבוד במובן פנימי – לא כבוד חיצוני – היינו לעשות את הכלי להכניס את ה' לתוך העולם, ובשביל זה ברא את העולם. היות שיש עדיפות בכבוד הורים – שיש איזה ממד שהוא יותר כבוד ה' מאשר לכבדו ישירות – מובן שזו איזה "דרך ארוכה וקצרה" להגיע לעצמות ה', יותר מאשר לכבד את ה' עצמו (זה עולה משיחה של הרבי שלמדנו, שכבוד הורים הוא כבוד ה' בעצמו – לכאורה אתה מכבד את ההורים, אבל בעצם אתה מכבד את עצמותו יתברך, זה החידוש של כבוד הורים).