[מכאן ואילך התשובות לשאלות שהועברו על פתק, ולא בשיעור לתלמידים]

מתי להתחיל ללמוד קבלה? באיזה ספרים?

המושג "קבלה" כולל בעצם שלש קבלות: קבלת הרמ"ק, קבלת האריז"ל, קבלת הבעל שם טוב. אצלנו מתחילים את הלימוד מקבלת מורנו הבעל שם טוב, גם בהיותו "אחרון אחרון חביב" וגם משום שקבלתו היא האור הכי גבוה המסוגל לרדת עד למקום הכי נמוך, וככזו היא מתאימה לכל אחד. ההתחלה דווקא בלימוד קבלת הבעל שם טוב כה חשובה, עד כדי כך שאם לא מתחילים ממנה יש סכנה של הגשמה בלימוד הקבלה הרגילה. את לימוד קבלת הבעל שם טוב מתחילים מ'הגיל הרך', הכל תלוי בהדרכה הנכונה.

סדר הלימוד בספרים: צריך ללמוד תניא בעיון, דרך מצוותיך בהבנה, ואחר כך ללמוד כמות של מאמרי חסידות ביסודיות. אפשר ודאי להעזר גם בספרים שלנו, כמו מבוא לקבלת האריז"ל לדוגמה. בכלל את כל המבנים הבסיסיים אפשר ללמוד מהספרים שלנו, כמו ספר הנפש וכו'. אחר כך כשרוצים ללמוד כתבי האריז"ל (בגיל יותר מבוגר, תוך כדי הידיעה שלא חסר לי עד עתה כלום, רק שמצוה ללמוד את הדברים במקור כו') מתחילים מאוצרות חיים (שהוא המהדורה תנינא של עץ חיים).

מה הגיל המומלץ לנישואין?

הכלל הראשון בענין זה, שחשוב להדגיש אותו בגלל המציאות, הוא שאסור שיהיה לחץ חברתי הגורם לאדם להתחתן כי 'כולם מתחתנים' מסביבו. ההחלטה לגבי הנישואין צריכה להיות ענינית, כל אחד לגופו. מי שלומד תורה ברצינות, מתוך התמדה אמיתית, לא חייב להתחתן לפני גיל 23-24. כמובן, לא שוללים את האפשרות שגם המתמיד יתחתן מוקדם יותר, אבל אין הכרח שיעשה זאת. ואדרבה, יש מעלה בכך שיהיו בישיבה בחורים רציניים קצת יותר מבוגרים.

המסלול החב"די הרגיל כולל שלש שנים בישיבה גבוהה, שנת "קבוצה" אצל הרבי ב-770 ועוד שנת שליחות לפני שבחורים מתחתנים. גם במסלול שלנו, אם אחרי 3-4 שנות לימוד בישיבה תתמסד יציאה לשנת שליחות בצורה רצינית, בארץ או בחו"ל, זה דבר טוב וחשוב ורצוי. מאידך, יש בכך מורכבות, וגם הרבי ציין לשבח את מנהג ירושלים להקדים את גיל הנישואין.

כלומר, "כולם אהובים" – מי שמתחתן צעיר יש לו בכך שכר אך עלול להיות גם הפסד, וגם מי שדוחה את הנישואין לצרכים חשובים נמצא במורכבות כזו. כל העולם שלנו בנוי על שיקול של "יצא שכרו בהפסדו" ו"יצא הפסדו בשכרו". ושוב, בכל מקרה צריך לשקול לגופו, ולהזהר משיקולים חברתיים. חשוב גם להעיר שמאז ומתמיד בחורי "עוד יוסף חי" מאד הצטיינו בעניני שמירת הברית וצניעות בכלל, ועל כך יש לשמור, אך לצד השמירה יש לדעת כי אין להיות שקוע בכך, ובעצם השקיעה בנושאים אלה יש משום פגם הברית (כלומר, מי שחושב שהוא חייב להתחתן בגלל פגם הברית – יש משהו פגום בשיקול זה עצמו).

מה היחס של הרב לסטראשלע וקאפוסט?

שיטתנו היא שהכל בסדר גמור, אפשר ללמוד כל דבר (המושתת על יראת שמים אמיתית) וללמוד מכל דבר – "מכל מלמדי השכלתי". "כולם אהובים, כולם ברורים וכו'". עם זאת, יש סדר פנימי בראש, איך מתייחסים לכל אחד ואחד. אם השאלה נובעת ממי שאין לו שום התקשרות זה ענין אחר, אבל אנחנו כן קושרים את לימוד החסידות להתקשרות נפשית פנימית. בענין זה, ברור אצלנו שההתקשרות צריכה להיות לבעל שם טוב ולנשיאי חב"ד-ליובאוויטש אחריו, ובצינור זה עובר העצם של החסידות (כמובן, דרכים כמו סטראשלע או קאפוסט גם לא מציעות/תובעות התקשרות היום, כאשר החצר עצמה לא קיימת). סביב צינור זה יש כל מיני צדיקים, גם בחב"ד וגם אצל שאר החסידים.

בפרטות, אחרי הלימוד מהרביים שתי הדמויות החשובות ביותר ללמוד מהן הן רבי הלל מפאריטש (שקרוב ללשון הרב, ולכן גם זה די רשמי במסורת חב"ד שאפשר ללמוד ממנו, לפי דברי הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ) ורבי אייזיק מהומיל (שמצד השכלתו העמוקה רק יחידים שייכים לדבריו, אבל מי ששייכים לזה – כדאי ללמוד).

בין שתי החסידויות שהוזכרו, "מגן אבות" של קאפוסט יותר מבוסס על "לשון הרב" ועל דרושי הצ"צ  (גם אם זה לא ב"אותיות הרב" ממש). לעומת זאת, בסטראשלע – המוקדם יותר – יש דרושים נחמדים, אבל מיד רואים שזה לא "לשון הרב" וממילא גם ההשראה הנפשית הפנימית לא עוברת שם. בנוסף לזה, ב'סביבה' החב"דית יש עוד כמה דברים חשובים שנחמד וטוב ללמוד, כמו סידור מהרי"ד ו"שמן למאור" (של אחיו של הקאפוסטער שהאריך ימים אחרי הרבי הרש"ב).