ה. דברי השם משמואל

שנת תרע"ח:

ויקח קרח וגו'. בתרגום יונתן ונסב גולייתי' דכולא תיכלא. וכן ברש"י הלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה א"ל טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה א"ל חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרת אותה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה. וברבינו בחיי שאמרו כשם שטלית שכולה תכלת הסברא נותנת שפטורה מן הציצית כך בזמן שכל העדה כולם קדושים א"צ למנהיג. ויש להבין ששאלה זו עצמה הי' יכול לשאול גם בטלית שכולה לבן למה תצטרך ג' חוטין של לבן לפוטרה, והי' ג"כ נרמז שלפי הסברא שפטורה ה"ה שכל העדה שכולם קדושים א"צ למנהיג, ומ"ש תכלת דנקט:

ונראה לפרש עפ"מ שהגדנו בשבת העבר בענין המרגלים שהי' פגם בתורה שבע"פ, ובאשר לא נמחל להם לגמרי הי' רושם החטא מושך אותם לפגם תורה שבע"פ, ואף לדורות הבאים בימי בית שני צצה המינות צדוקין ובייתוסין שכפרו לגמרי בתורה שבע"פ, וזהו שהביאם לידי שנאת חנם, כי תורה שבע"פ שאין לאו"ה שום אחיזה בה היא מאחדת את ישראל, ומחמת פגם תורה שבע"פ נשתאבו בהם כחות חיצונים שהם להיפוך העושים פירוד בלב ישראל, ומזה נסתעף שהבריונים שבסוף בית שני לא שמעו לדברי חכמים, אף שלפי דעתם מצוה רבה עבדו למסור נפשם על כבוד ה' ועל כבוד ישראל ועל המקדש שלא ישלטו עליהם הרומיים המזוהמים, מ"מ הי' להם לקיים כוף אזניך לשמוע דברי חכמים, ואפי' יאמרו לך על שמאל שהוא ימין, והכל נמשך מחטא המרגלים פגם תורה שבע"פ. והגדנו עוד שענין לבן ותכלת שבציצית ניתן להם אז לעומת שאבדו בחטאם מעלת תורה שבכתב ותורה שבע"פ, מעלת תורה שבכתב ע"י חטא העגל, לעומתו ניתנה להם מצות הלבן שבציצית, ולעומת מעלת תורה שבע"פ שאבדו בחטא מרגלים ניתנה להם מצות תכלת, עיי"ש באריכות:

ולפי זה י"ל דהנה ידוע דמחשבות ההמון עולות על הצדיקים וצריכין שמירה יתירה שלא יתפגמו, ע"כ י"ל דפגם ההמון בחטא המרגלים שהי' בתורה שבע"פ עלה על קרח שהי' איש גדול מאד, הגדול שבשבט לוי ובעל רוה"ק, אבל לא ידע להזהר, והביאו אותו להיות מהרהר אחר מרע"ה בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, כי אף שלפי דעתו הי' הוא יותר ראוי לאותן איצטלא, מ"מ הי' לו להשיב אל נפשו אין לנו אלא דברי בן עמרם אפי' יאמר לך על שמאל שהוא ימין, אלא פגם ההמון בתורה שבע"פ בחטא המרגלים עלה על מחשבתו ונפגם, ושוב עי"ז נשתאבו בו כחות חיצונים עוד יותר ויותר, והביאו אותו להרהר אחר תורה שבע"פ לגמרי, וכעין המינות שעצה בימי בית שני, וזה שתרגם אונקלוס ואתפלג, שמחמת פגם בתורה שבע"פ נעשה פירוד בין הדבקים, וכעין שנאת חנם שבבית שני כנ"ל. וע"כ עשה המרידה ע"י טליתות של תכלת, שתכלת ניתנה לתיקון חטא זה ופגם זה, והוא שלא נתקן ואדרבא שנשתאבו בו כחות חיצונים עוד יותר להרהר על תורה שבע"פ פקר בראשונה במצות התכלת ונשאבו בו עוד כחות חיצונים בכל פעם יותר ויותר עד שכפר גם בכל התורה, וכבילקוט שאמר שכל התורה איננה מן השמים אלא עשרת הדברות בלבד. והכל לא ממנו היתה זאת, כי הי' אדם גדול ובעל רוה"ק, אלא שנסתעף מחטא המרגלים. וזהו שאמרו ז"ל (סנהדרין ק"ט ע"ב) ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו, ובהאריז"ל שנתעבר בו רוח קין מצד הרע. ולפי דרכנו הכל נמשך מחמת חטא המרגלים ולא ממנו הי' אלא מה שלא ידע להזהר:

ולפי האמור תתישב לנו קושיא עצומה שהקשינו מכבר דבש"ס סנהדרין (שם) איפלגי עדת קרח אי יש להם חלק לעוה"ב, ומאן דס"ל אין להם חלק לעוה"ב מפיק לה מהא דכתיב ויאבדו מתוך הקהל, והרי משנה שלימה שנינו (שם צ'.) אלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תורה מן השמים, ובברייתא דאפי' חוץ מפסוק אחד, וא"כ קרח שכפר במצות ציצית, ולפי דברי ילקוט הנ"ל כפר בכל התורה כולה חוץ מעשרת הדברות, ולמה לא הביאו ז"ל שמטעם זה אין לו חלק לעוה"ב. ועוד מ"ט דמ"ד יש להם חלק לעוה"ב והכי איפסקא, ועליהם התפללה חנה מוריד שאול ויעל, איך יפרנסו הלכה זו דהאומר אין תורה מן השמים כנ"ל:

אך לפי דרכנו י"ל דכל אלה לאו ממנו היו אלא כחות החיצונים שנשתאבו בו הם תקפוהו בכח. ואף דגם בעלמא האומר אין תורה מן השמים לאו בפעם אחת נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, אלא שתחילה עבר על חטא קל ומן הקל בא אל החמור, מפני שע"י החטא הקל נשתאבו בו כחות חיצונים עד שהביאו בכל פעם יותר ויותר עד שפקר לומר אין תורה מן השמים כאמרם ז"ל (שבת ק"ה ע"ב) עד שאומר לו עבוד ע"ז וכו' ומ"מ אין לו חלק לעוה"ב ולא אמרינן דבזה אנוס הוא ולא הי' לו לענשו רק על החטא הקל שעשה בראשונה. התם הטעם דמחמת שהוא הביא א"ע לידי האונס איננו נחשב אונס. וכידועין דברי הריב"ש במי שנשבע שלא לשחק בקוביא אסור לו לילך למקום שיהי' אנוס לשחק בקוביא דהמביא א"ע לידי אונס אינו נחשב אונס. וכן הוא זה שע"י בחירתו חטא בחטא הקל אף שאח"כ הי' אנוס לחטא החמור אינו נחשב אנוס. וכ"ז במי שעשה חטא קל בבחירתו ומדעתו, אבל קרח שלא ממנו הי' אלא מחמת פגם ההמון והוא לא ידע להזהר, אין לומר שהוא הביא א"ע לידי האונס, שתחילה לא הי' אלא שגגה שלא ידע להזהר, וע"כ מה שכפר אח"כ בתורה נחשב לאנוס ואין לפסוק עליו הדין דמש"ה אין לו חלק לעוה"ב:

ולפי האמור יש ליתן טעם הקטרת הקטורת בחוץ שבזה הראה להם לדעת גודל כח החכמים. דהנה בש"ס (פ"ט.) דמה"מ מסר לו רז זה דקטורת עוצרת המגפה ואי לאו דא"ל מי הוה ידע ופירש"י הלוא בתורה לא נכתב. ומוכרח לומר דלא היתה נבואה מאת ה' לעשות ככה, וא"כ יש להבין איסור הקטרת חוץ להיכן הלך, דאין לדמותו לאליהו שהקריב בהר הכרמל בשעת איסור הבמות, דשם הי' בנבואה כמ"ש (מל"א י"ח ל"ו) ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, אבל בכאן דלא היתה נבואה, איסור חוץ במקומו עומד, ומ"מ הרי עצר המגפה, בזה הראה אותם לדעת כח תורה שבע"פ, ואף שאינם מבינים וכמ"ש אשר יגידו לך אפי' על שמאל שהוא ימין, שבודאי מרע"ה הבין דרכה אף שאין אנו מבינים ההיתר:

תכלת – תלוי במשה רבינו ובמלכות ישראל

עוד נקודה בשם משמואל, חוץ מזה שחטא העגל פגם בתושב"כ וחטא המרגלים פגם בתושבע"פ, ששואל למה שאלו על תכלת ולא על לבן, ואומר שלבן-תכלת זה גם תושב"כ-תושבע"פ, וממילא הלבן זה תיקון חטא העגל והתכלת זה תיקון חטא המרגלים, וזה עיקר הסמיכות. היות שכל הבעיה של קרח שכפר בתושבע"פ, במשה רבינו, לכן זה מתבטא דווקא בתכלת ולא בלבן. כאן רציתי להוסיף ווארט, שנהגינן לרדת על לובשי התכלת של היום (מתוך חבה יתירה נודעת להם, כמובן), שלא בטוחים שזה התכלת וכו' (ואפילו אם כן וכו'). זו הדוגמה הכי קלאסית בעולם, רלוונטית להיום, של "לא תסור" אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. אצל חסיד עושים מה שהרבי אומר, בלי להתחכם. בכל אופן למה? תכלת זה מלכות, זו הנהגה. עכשיו נחבר את הדברים – דבר חשוב שלא הגענו אליו. רבינו בחיי אומר שאמרו שכולם קדושים ולא הבינו למה צריך מנהיג. החוט של תכלת זה המנהיג, זה המשה רבינו. זה בדיוק המחלוקת בין הציונות הדתית לבין החרדי-חסידי (חב"ד) – שלחזור לארץ זה טוב ויפה, והצלת מליוני יהודים, אבל זה עדיין לא מלכות ישראל, לא מלכות אמיתית. זה לא חוט של תכלת, אנחנו עדיין רק בלבן. מי שהיום שם תכלת זה כמו לתת אישור למלכות כאן. מי שיטען נגד יאמר שרוצה לקדם את המלכות דקדושה (חוץ מזה ש"רחמנא אמר תכלת"..., אבל "רחמנא אמר 'לא תסור' אפילו אומר לך כו'"). ימין ושמאל זה אומר שאפשר לדרוש על פי סוד, ועל פי סוד החוט של תכלת זה דווקא כשיש משה רבינו – גם אם חולקים עליו, תכל'ס הוא ראש הממשלה, וכאשר משה רבינו הוא ראש הממשלה בפועל אזי הגיע הזמן ללבוש תכלת (אם הוא אכן יורה כך!). הוא בעצמו החוט של תכלת לפי רבינו בחיי. ברגע שיש מנהיג אמיתי שעומד בראש העם, זה יהיה הסימן שנחזור לדון בסוגיא של התכלת בציצית. עד שאין את החוט של תכלת לפי ההסבר של רבינו בחיי אז לשים את התכלת זה רק לתת יניקה למי שמתיימר להיות המנהיג. לכן אסור לתת לזה שום גושפנקא. אין בזה תכל'ס (תכלת לשון תכלית).

כח התפלה – רק כשאפשר להשפיע השפעה טובה ולהחזיר בתשובה

עוד אומר השם משמואל (בדרוש נוסף) שכדי לעצור את המגפה היו צריכים את הקטרת, ולא הספיקה תפלת משה, כי תפלה של צדיק מועילה רק אם ביד הצדיק להחזיר את העם בתשובה – או שכבר פעל את זה, ואז תפלתו ודאי מועילה, או שבכחו לפעול את זה גם אחרי התפלה שלו, ואז מתפלל ואומר לה' שקודם כל יפסיק את המגפה, ירחם על עם ישראל, ואז אני אחזיר את העם בתשובה. אבל במקרה הזה, בגלל הקלקול של רוח חטא המרגלים, אי-ידיעה מי זה ומה זה משה רבינו, אז בקטע הזה משה רבינו לא מסוגל להחזיר אותם בתשובה, לכן התפלה שלו לא מועילה. זה גם חידוש מאד יפה, שהצדיק לא יכול להתפלל על מישהו שהוא לא יכול להשפיע עליו. בשביל חב"ד זה משהו מאד גדול. שכל התפלה זה פונקציה של המבצעים שאתה עושה. אם אתה עושה מבצע, אז התפלה שלך מועילה. זה משהו קרוב למה שהבעל שם טוב אומר שקודם צריך לעשות טובה בגשמיות ואז להשפיע עליו ברוחניות. כאן זה להשפיע עליו ברוחניות אבל במעשה, ואחר גם להתפלל. זה צריך הרבה עיון בווארט הזה, כי אומרים שההבדל בין אברהם ליצחק זה צדיק גלוי וצדיק נסתר – אחד שמאיר ויודעים מאיפה האור ואחד שיושב בבית ומתפלל, עמוד התפלה ועמוד החסד. איך נתרץ? כי יצחק מתפלל אבל זה חופר בארות בלבבות, לא יודעים שהוא משפיע, אבל הוא משפיע ישירות בלבבות האנשים (כמו שיש בת קול שלא שומעים, אבל שרש הנשמה שומע וזה עושה הרהור תשובה). בזה גופא הוא נעשה עמוד התפלה, שיכול להתפלל. אבל בלי השפעה אי אפשר להתפלל. זה ממש ווארט יסודי ביותר. כשהרבי אומר לעשות כלי לברכה היינו שהצדיק השפיע עליך לעשות כלי ואז יש לו כח להתפלל עליו. אם לא, רק צריך לרוץ לתוך המגפה עם קטרת ולעצור אותה.