קרח – פגם הנצח, מלחמה בנצחיות משה

קח זה חק הפוך, ובאלב"ם זה פרצוף הנצח (זה גם מדובר אצלנו במ"א). כל שער הוא פנים ואחור, כלומר ש-קח זה אחורי הנצח. "חק לישראל" זה הפנים של הנצח ו-קח זה האחור של הנצח. עיקר מי שיוצא מקרח זה כמובן שמואל הנביא, הרמתי, הרואה. הוא תיקן את ספירת הנצח באומרו "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם". זה התיקון של שמואל. מתוך התיקון אפשר להבין מה היה הקלקול, שאם הוא תקן את הקלקול של קרח כנראה שקרח פגם בנצח. ומה זה פגם בנצח? במשה רבינו. הוא גם ידע שיש למשה הרבה שכל, דעת, אבל לא הסכים לזה שהוא נצח – שהוא נצחי (מרדכי הוא מי שעושה את משה רבינו נצחי, "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – סוד "מר דרור", משה רבינו בכל דור ודור כנ"ל). הוא פגם בנצחיות של משה. אם היה עוד יותר פקח היה גם יודע שמשה ינצח אותו, כי משה הוא נצח ולא יעזור שום דבר. הוא ראה את הפן של "למנצח" של השירה ואמר שזה שייך לי, "למנצח לבני קרח" (שמו של קרח מופיע יא פעמים בפרשת קרח, סוד יא סממני הקטרת, וכנגדן יש יא מזמורים בספר תהלים לבני קרח – ג מהם בחינת "משכיל" = 400 = 20 בריבוע, שלמות הא-ב = "לבני קרח" –  וקרח = כח פעמים יא; יא פעמים קרח = 3388 = 7 פעמים 484, 22 בריבוע = יוחנן בן קרח, שלא שמע בקול ירמיהו הנביא, שהוא עיקר גלגולו של משה רבינו מבין הנביאים, וד"ל!). קודם נתנו לו את הספירות כתר-גבורה-מלכות, שכנראה היו לו הארות ספירות אלה, אבל הוא פגם בספירת הנצח, ושמואל בא לתקן את זה. זה ה-קח. אפשר לומר שאחורי הנצח זה מה שהוא מניק את הנצחנות, זה סוג של "אנא אמלוך", שזה מה שהוא רצה. אפשר לומר ש"אנא אמלוך" זה כתר ומלכות, וגם גבורה, כל מה שיש לו, אבל ראשית בנין המלכות זה נצח. נצח זה גם לקחת יוזמה, אז ברגע שהוא יוזם לעצמו מלכות ומוכן גם להתנצח בשביל זה – זה קח, זה אחורי הנצח.

הספירות ששייכות לקרח

מה שיפה מאד שאם אני מחבר יחד כתר גבורה מלכות = 1332 = "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" (פסוק הכותרת לפני עשה"ד, ככותרת הוא כתר, אבל היחוד שלו שזה שם אלהים, שזה גבורה וגם מלכות) = יהלום 36. מה הנצח עושה כאן? החשבון הזה עולה ט"פ נצח. אז כשמוסיפים נצח מקבלים שלמות של י"פ נצח. חז"ל אומרים בפירוש ש"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" זה "מפי הגבורה". אחרי הפסוק הזה, פסוק הכותרת, יש בעשה"ד כתר אותיות. רש"י כותב על "[וידבר] אלהים": "'וידבר אלהים'. אין אלהים אלא דיין וכן הוא אומר אלהים לא תקלל ותרגומו דיינא לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר ואם לאו אינו מקבל עליהם פורעניות יכול אף עשרת הדברות כן ת"ל וידבר אלהים דיין ליפרע" – שלא לחשוב שעשה"ד לא מחייב – זה מלכות (דינא דמלכותא דינא, ובנין המלכות מהגבורות דווקא, ממדת הדין, ששם, במקום הגבורה, היכל הזכות, יושב בית דין של מעלה כנודע). אז יש ממש בפשט בפסוק הזה כתר וגבורה ומלכות. אם אני לוקח את המלים כתר גבורה מלכות (בלי נצח) – זה יג אותיות – אז הרת"ס הוא כרת. כרת יכול להיות גם משהו טוב, כמו לכרות ברית, וגם משהו רע, עונש כרת (מה שאמרנו קודם, שקרח התחייב כרת). היות שזה יג אותיות אפשר לבנות את זה בצורת השראה, ואז רואים עוד הרבה דברים יפים – תן לחכם ויחכם עוד.

שמן וקטרת – חכמה ובינה, אלב"ם ואתב"ש

נחזור לשמן ולקטרת: שמן זה ימין וקטרת זה שמאל, זה חכמה ובינה, והם "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין", ויש התכללות גדולה ביניהן (במילוי, שין מם נון = 546 = אהיה פעמים הוי' ב"ה = ג"פ יעקב. קוף טית ריש תו = 1521 = טל בריבוע. אהיה הוא שם הבינה, נמצא ש-546 מראה על התכללות חו"ב, "הבן בחכמה", ואילו טל היינו עשירית שמן – "חכם בבינה", וד"ל). משה רבינו הוא "מן המים משיתהו", בחינת ימין שזה שמן, וקרח זה שמאל, שהוא קטרת – אש. גם ברשב"י, שהוא גלגול של משה רבינו, יש איזה תיקון קרח. מחד הוא הגלגול העיקרי של משה רבינו, מצד שני הוא שמעון שזה בחינת שמאל, זיהרא דאמא עילאה, לכן הוא אומר על עצמו "בחד קטירא אתקטרנא ביה אחידא ביה להיטא", שזה בחינת קטרת. בנשיאים, שקראנו לפני כמה שבועות, רש"י מביא בשם רבי משה הדרשן אחת הגימטריאות הכי מיוחדות של רש"י בחומש, ש-קטרת זה תריג כאשר מחליפים ה-ק ב-ד באתב"ש (ולא את כל המילה). על הרמז הזה, והתחכום המיוחד שבו, דברנו הרבה פעמים. קודם כל, רוצים ש-קטרת יהיה תריג (= משה רבינו). אבל בשביל שהקרח (בחינת קטרת) יהיה תריג צריך להחליף את ה-ק באתב"ש. מבין חילופי האותיות אתב"ש זה בינה (אלב"ם זה חכמה, זה בפירוש כתוב במג"ע – "כלם בחכמה עשית" – "כלם באלבם עשית"). לפי זה הם זוג – אלב"ם זה שמן ואתב"ש זה קטרת. לפי זה מאד מתאים שחילוף הקטרת זה דווקא באתב"ש (אם מחליפים את האות הראשונה של שמן באלב"ם, כפי שהחלפנו את האות הראשונה של קטרת באתב"ש, נקבל ימן – לעיל אמרנו שמשה, סוד "מוליך לימין משה", הוא כנגד השמן, סוד אש ימין, אחד מצירופי יש מאין כמבואר במ"א, וד"ל; ימן = 100 = כלים, תריג = אורות, יחד = תשובה כנודע, כאשר שרש הכלים קודם לשרש האורות, וד"ל).