השלמות (אחרי השיעור):

ה. "ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה"

ברכת יהודה של משה רבינו בפרשת וזאת הברכה היא רק פסוק אחד – "וזאת ליהודה ויאמר שמע הוי' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה". "וזאת ליהודה" – רמז פשוט שיהודה הוא בחינת נוקבא (אין ברכה אחרת פרטית שפותחת "וזאת", רק הפרשה כולה פותחת "וזאת הברכה", הברכה = "ידיו רב [לו]", כמו שיתבאר תיכף, יהודה ועוד יהודה בריבוע פרטי, נמצא שברכת יהודה היא ברכה כללית ביותר, הכוללת את כל כח הנוקבא שיש בברכה בכלל, ובלשון הזהר הקדוש "איהי ברכה", סוד יום השבת קדש דמינה מתברכין כולהו יומין, שהיא מקור הברכה כידוע; בכל התורה כולה יש יג פעמים "וזאת", כנגד יג מדות הרחמים וכו', ה"וזאת" הראשונה – הכל הולך אחר הפתיחה – היא "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם", כללות ברכות יעקב אבינו, וה"וזאת" האחרונה היא "וזאת ליהודה" – הכל הולך אחר החיתום. יג פעמים וזאת = אור פעמים הוי' ב"ה, ודוק). "וזאת" = נחשון, נשיא שבט יהודה. וזאת ליהודה = דעת.

חלקו השני של הפסוק (עפ"י האתנחתא) – "ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה". ידיו = יהודה. אמרנו שיהודה זה מילוי בן של יה, ו-ידיו במילוי בן עולה יהודה במילוי בן (שזה חידוש) – כי ה-י הנוסף עולה 20, וכך פעמיים ה במילוי בן. גם בברכת יהודה של יעקב מודגשת היד – "ידך בעורף אויביך". יד = דוד (גם בתוך יהודה יש אותיות יד, יהודה הוא יד הוה, היינו מודעות מלאה להמצאות במקום – יד לשון מקום כנודע – ברגע ההוה, וד"ל. יד הוה = יהודה = ידיו, מקום הוה = רב, יהודה בריבוע פרטי!). צריך לומר שיהודה הוא באופן מיוחד הבירור והתיקון של עשו – של "הידים ידי עשו [= ת, יוד בריבוע כללי, ארבע מאות איש שעמו, ושתוקנו בימי דוד, כמבואר בכתבי האריז"ל]". עשו הוא כנגד המלכות במרכבה – אם היה זוכה הוא היה הרגל הרביעי שכנגד המלכות. לאה פחדה בתחלה ש"גדולה לגדול וקטנה לקטן", וגם אחרי שרחל לא ילדה היא גם פחדה שיעקב יגרש אותה והיא תמסר לידי עשו, אבל מי ש'ראויה' לעשו זו לאה (עשו לאה = בית, ובהכאה פרטית = אנכי פעמים יהודה, ודוק) – ברגע שהיא ילדה את יהודה היא נרגעה, זה מוציא כל זיקה כלפי עשו. זה גם דוד, שנקרא "אדמוני עם יפה עינים", תיקון עשו-אדום. הכל זה בחינת "ידיו" – היחוד של שתי ידים (יחוד, יד בתוך יד, ודוק).

"רב" = יהודה בריבוע פרטי (כל אות בריבוע). בכלל כוונה יפה לרב יהודה (ביום שמת רב יהודה נולד רבא, כפי שלמדנו בשיעור קודם). לפי הכלל כשאני רוצה לדעת את המשולש הפרטי זה בחיבור המספר עם הריבוע הפרטי חלקי 2 – החצי של "רב יהודה" (רלב, עסמ"ב – רמז שצריך לחשב כאן את כל העסמ"ב) זה חן-חן, השייך למלכות, "חן חן לה". "לו" = לאה = ויהודה. "רב לו" = רחל (יהודה בריבוע פרטי מייחד בין אמו לבין רחל; במרכבה יהודה-דוד מחליף את רחל). עשו אמר "יש לי רב" – חשב שיש לו את יהודה (בריבוע פרטי = רב כנ"ל).

שלשה פירושים בפשט של "ידיו רב לו": ריב (רש"י: "יריבו ריבו וינקמו נקמתו"), סיפוק (ראב"ע:  "יספיקו לו ידיו ואין לו צורך למי שיעזור אותו כי אם עזרת השם לבדו וי"א מל' מריבה והטעם ידיו יריבו בעדו ואחרים אמרו כמו וברקים רב מגזרת ורבו"; מביא שלושתם, אבל זה החידוש), ריבוי (רמב"ן "ועל דעת, עוד ירמוז למלחמתו הראשונה אל הכנעני שאמר השם 'יהודה יעלה בתחלה' ואמר 'ידיו רב', שיקח מצריו ויכבוש מהם ארצות רבות יותר מן הראוי לו בנחלתו"; לפני כן מביא גם הענין של סיפוק, כדעת אונקלוס ומפרשים אחרים). הכנעה-הבדלה-המתקה: ריב ספוק רבוי = הוי' ברבוע כללי (כשרק רב היה יהודה – עם כל אותיות הוי' – בריבוע פרטי). זה גם התבוננות במה זה להיות רב...

על "ועזר מצריו תהיה" כותב בעל אור החיים הק': "ואומרו 'ועזר מצריו תהיה' – פירוש שהגם שהרויח פרץ וזרח בכח מעשה תמר, אף על פי כן עדיין לא האירה מלכות בית דוד, כי צריכה לניצוץ הקדושה שעדיין בין האומות והיא רות המואביה, לזה אמר 'ועזר מצריו תהיה' לשון נקבה, גם 'עזר' יורה אל הנקבה, כאומרו 'אעשה לו עזר וגו''". הוא מסביר ש"תהיה" זה גם לשון נקבה (כאן זה לשון זכר), וגם "עזר" רומז לנקבה ("עזר כנגדו"). אומר ש"ידיו רב לו" זה שמוליד את פרץ, שמתוך עצמו יש לו כח להוליד את המשיח (שבא מפרץ), אבל זה לא מספיק – הוא גם צריך את רות המואביה. מואב הוא צר לישראל, ו"תהיה" לו "עזר" "מצריו", ממואב. זה גם סימן שהוא עוסק עם בירור. מה שהוא לא אומר שזה גם תמר במדה מסוימת – היא לא מצריו, אבל בשביל להוציא את פרץ הוא לא יכול מכח עצמו אלא צריך את תמר. תהיה = יעקב רחל. אחת הנקודות העיקריות כאן שיהודה הוא מחבר ומאחד את כולם.