הרב יברך את הבן שלי, שיש לו חור בלב…

הרב: שיהיה רפואה שלימה. אז נסביר כעת את סוד הלב של פורים. כתוב בכתבי האר"י שלב עולה יהווה, שהוא יחוד הציצית (בשער הכוונות) – חכמה, בינה, תפארת, יסוד ומלכות. מה שייך לפורים? התקון של פורים זה פחד. יש פחד רע [הרב אומר בניגון טעמי המגילה: "והרצים יצאו דחופים…"] – כתוב במפרשים שדחופים לשון פחדים. השתיה שלנו עכשיו זה תקון הפחד. עיקר הפחד זה כאשר יוצאים לחוץ לארץ, "פחד לילה"…

[אני אוהב אותך עולה אמונה פשוטה עולה ארור המן עולה ברוך מרדכי…]

כתוב בתניא פרק ג שיראה היא במח ופחד ה' הוא בלב. אז תקון הפחד הוא בלב. יש את הפחד השלילי, "פחד לילה" של הגלות, ויש פחד אמיתי – "אשרי אדם מפחד תמיד", ראשי תבות אמת. פחד האמת. בתנ"ך יש חמש פעמים פחד במובן חיובי, בקדושה. בפורים אין מה לפחד מהמן, הוא בטל כעפרא דארעא, בפורים זה רק מה'. יש "פחד הוי'", "פחד אלקים", "פחד יצחק", פחד מרדכי", "פחד היהודים". כולם יחד עולים מגילת אסתר. פחד הוי' הוא הפחד שבחכמה – "הוי' בחכמה יסד ארץ". פחד אלקים הוא הפחד בבינה – "אלקים חיים ומלך עולם", כמבואר באריז"ל (הוי' בניקוד אלקים). פחד יצחק הוא הפחד של כללות הלב, ו שבשם. פחד מרדכי הוא הפחד של היסוד. כתוב באר"י שמרדכי הוא יסוד אבא ארוך המתגלה ביסוד ז"א ובנוקבא. פחד היהודים הוא הפחד של כנסת ישראל, פרצוף רחל. כל חמשת הפחדים הללו זה לתקן ע"י יחוד יהווה את הלב. שני הפחדים האחרונים – ממרדכי ומהיהודים – הם פחדים גלויים הנופלים על הגויים, בסוד "והנגלות לנו ולבננו".

קשור למי שיוצא לשליחות בחוץ לארץ להוציא ניצוצות קדושים. הרבי שליט"א כותב במכתב שלהעלות ניצוצות זה להביא כסף. כסף זה כיסופים – "נכסוף נכספת לבית אביך". כל יהודי בחוץ לארץ יש לו כיסופים עצומים לארץ ישראל. זו נקודת היהדות שלו. יהדות עולה התך, השם השמיני משם הקדוש עב. עיקר מה שמקיים את היהדות, את התך, הוא דניאל כדברי חז"ל, שהוא הממוצע המחבר בין אסתר למרדכי, זה הכיסופים לארץ הקדש. בלי זה אין לו שום קיום. איך  הוא מבטא את זה? ע"י הכסף. בזה הוא מקשר את כל הכיסופים לקדושה. בזה הוא מתקן את ה"פחד בלילות" [פחד מהכושים... "המולך מהודו ועד כוש..." – יהודי המפחד מכושים, והמלך מולך בכל המקומות האלו], והכסף העולה משם מתקן את כל הפחד שבלב.

לחיים לחיים!

שרו 'משיח  we want', ניגון פורים מקובליץ, ועוד ניגון.

כל מה ששותים זה בשביל שיהיה "נכנס יין יצא סוד" [יש למשהו פה מכונת תספורת? יש פה יהדי שצריך תגלחת... תספורת זה להוציא את כל הקליפות, כל מותרי המוחין]. אז צריך להקשיב יותר טוב. אלף זה אזן לב פה, קודם צריך להכניס לאוזן – "אזן מלים תבחן". כתוב באיוב: "דממה וקול אשמע". זה סוד החש-מל. סוד האזן זה לשמוע קודם את ה"קול דממה דקה". אחר כך צריך להכניס ללב את ה"קלא פנימאה דלא אשתמע". בסוף זה צריך לצאת בפה, בגלוי. זהו "קלא פנימאה דאשתמע" – "לב חכם ישכיל פיהו", שהלב ימשיך מן השכל אל הפה.

הסברנו לפני כמה ימים שאיוב קשור מאד עם פורים. יש עשר דעות מתי היה חי איוב, אם היה בכלל. יש אומרים שבימי האבות, מצרים, משה, ויש אומרים שהיה בכלל גוי. איוב זה אחד שהוא בבחינת "לא ידע", אחד שלא יודע אם הוא בכלל נמצא בעולם הזה. בחינת "עד דלא ידע". הוא לומד את הגמרא בבבא בתרא ושואל את עצמו: אולי אני רק משל? אולי אני גוי? לאיזה תקופה אני שייך? כתוב שאמר לה' שאולי התבלבלת בין איוב לאויב. פרשת עמלק פותחת במילים "ויבא עמלק" – איוב בהיפוך אותיות. בכל המגילה לא מוזכר שם הוי' בפרוש, רק פעם אחת בראשי תבות: "יבוא המלך והמן היום", והמילה הראשונה היא שוב איוב, בהיפוך האותיות. המילה יבוא מופיעה בכל המגילה עשר פעמים, יותר מכל הפעמים בכל התנ"ך ביחס.

[רבותי, סבלנות, צריך לסבול את כל מה שאני אומר עכשיו. "אני עשיתי ואני אסבול" – זה מהפסוקים שהילדים אמרו להמן. כל התפילה שלנו היא כנגד כל השנה: אדון עולם כנגד ניסן וחג פסח וכו'. לא נסביר הכל כעת, אבל אדר ופורים שבסוף השנה זה כנגד 'עלינו לשבח' בסוף התפילה. "שהם משתחווים להבל וריק... ואנחנו כורעים ומשתווים" זה כנגד מרדכי היהודי, העולה שדי וכן גם חרבונא, שעליו כתוב "לא יכרע ולא ישתחווה", "לא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חמה". מרדכי הוא בחינת קימת הברית קדש, בבחינת זכירה, וכאשר הברית קמה – היא לא משתחווה לאף אחד. אחר כתוב שהוא לא קם – זה שמירת הברית, שלא להשפיע בשום מקום אחר. זה בחינת שמור. שמור וזכור בדבור אחד נאמרו – קימת הברית ושמירת הברית].

נחזור. אמרנו שמנין פסוקי המגילה קשורים במסירות נפש על מצות יחוד ה' בשמיעה והבנה פנימית וביחס שבין השמש וכדור הארץ. נחזור לרמזים נוספים.

יש יג תקוני דיקנא, יג מדות הרחמים, ויש בזה ב מדרגות, אחד בתורת משה: "הוי' הוי' אל רחום וחנון...", והשני בספר מיכה (הנקראים במפטיר יונה ביום הכיפורים – כפורים): "מי אל כמוך נושא עוון...". על הראשון כתוב באר"י שהם הכלים המעבירים את השפע מאריך לחכמה ובינה, מבלי גבול לגבול. "מי אל כמוך", המקביל למידה הראשונה של משה "אל", עולה בדיוק קסז. "ויקרא לו אל אלקי ישראל" – שה' קרא ליעקב אל [אל אלקי ישראל עולה תריג]. שם אל הוא הנושא את ההפכים של דעת עליון ודעת תחתון, ככתוב בתפילת חנה "אל דעות הוי' ולו נתכנו עלילות", שסובל ונושא את היפוך הדעות ההפוכות של יש מאין ואין מיש. אל הוא לשון תוקף – "אילי הארץ". תוקף הוא תוקף העצמות, וה' קרא והמשיך ליעקב ולזרעו אחריו את התוקף הזה. וזה ענין מי אל כמוך, שהפשט זה מלשון תמיהה שאין עוד אל כמו ה', אבל עומק הפשט הוא לפי הידוע ששם ה' לא נזכר במגילה, רק מרומז במרדכי – "איש יהודי". הרבי שליט"א אומר שרבי אמיתי (ראש בני ישראל) הוא רבי שממלא מקום רבו, ממלא את כל המקום – התפקיד –  ממש, את "הוא מקומו של עולם", סוד "הנה מקום איתי". מקום עולה הוי' בריבוע פרטי. במגילה ה' מוסר את תפקדו ממש באיש יהודי, הוא ממלא מקום של שם הוי'. יהודי בריבוע פרטי עולה זרע – "ודובר שלום (שלימות העם) לכל זרעו". סוד "כל התופס בחלק מן העצם תופס בכולו", ו"עצם לא מתחלק". כל מה שמתחלק זה רק מצדנו.

 [חסר...]