[קפיצה בקלטת...]

המילה ה-ל בפרשת "והיה אם שמוע" היא המילה "ויצהרך", ובסוד שם עב היא מכוונת כנגד השם אום, אום אני חומה העולה קסז – מנין פסוקי המגילה. זה מה שכתוב "ואספת דגנך תרושך ויצהרך" – יצהר ר"ת יצר הרע, שאם שותים כמו שצריך יין, תירוש ["זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש"], הופכים את היצר הרע ליצהר, לשמן, לרזין דרזין דתורה. בכתבי האריז"ל כתוב שהאות ל היא בחינת רדל"א, והשם ה-ל של שם עב הוא השם אום. גם בפרשת ציצית יש עב שמות, כמו בפרשה שניה, רק שבסדר אחר: בפרשה שניה הסדר של שלושת הפסוקים "ויסע" "ויבא" "ויט" הוא סדר של ישר-הפוך-ישר, ואילו בפרשת ציצית הסדר הוא ישר-ישר-ישר. זה פלא גדול, שבשני סדרי השמות יוצא השם ה-ל השם אום. בפרשה הראשונה השם אום הוא המילה "ויצהרך" ובפרשה שלישית היא המילה "וזכרתם", בחינת זכירת עמלק. הזכירה היא בחינת השמן, רזין דרזין דאורייתא. אום עולה בטול, פנימיות החכמה. הפעם השלישית שמכוונים שם עב הוא בשבת בפיוט "אל אדון", בן עב מילים. המילה ה-ל, שם אום שבו, היא המילה "בדעת" [הרב מתחיל לשיר וכולם מצטרפים]. זה בחינת דעת עליון המחבר י-ה.

יוצא לנו שיש בפורים שני שמות שצריך לכוון: שם אום, ושם טפטפיה העולה קצג, אמונה אמן, מספר האותיות שבפסוק הארוך יותר בכל התנ"ך – "ויקראו סופרי המלך". זה השם של המשכה בדעת. "כי יד על כס יה" – צריך להמשיך מ-יה לדעת. שני השמות יחד הם בחינת דעת, והם עולים יחד עמלק, ובהם מקיימים את המחיה שלו.

שרו 'עוצו עצה', 'שיר המעלות', 'צמאה לך נפשי', 'שלש תנועות', נגון של קרלין לפורים, ניגון לשבת לר' שלמה מרדומסק [ניגון שאמר עליו שמי ששר אותו ממשיך שמחה בכל העולמות].

עכשיו אפשר להתחיל לדבר... יש בית מלון שנקרא מלון המלכים, כל ישראל בני מלכים... [בקשו להפסיק, לקחת את הילדים וכו'] נסיים בעיקר. ר' נחמן אמר שתחילת השנה היא בפורים, למרות שאומרים שפסח הראשון. פורים זה ברישא דלא ידע ולא אתיידע, בחינת פרו ורבו, לכן נברך את כולם שיקיימו בשלמות את העניין. יש ג מדרגות בפרו ורבו: בשכל: חידושי תורה, להיות "נחל נובע מקור חכמה", לחדש כל הזמן חידושי תורה. מדרגה שניה: מה שהאדמו"ר הזקן אומר שיהודי צריך לעשות 'נאך א-איד', עוד יהודי, ברוחניות. הדבר השלישי הוא פשוטו של מקרא: משיח לא בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.

יש בפורים ארבע מדרגות – אורה ושמחה וששון ויקר – כנגד שם הוי'. הסברנו שהם כנגד ארבעת הצדיקים. אורה זו תורה כנגד אסתר, שאמרה "כתבוני לדורות". אסתר עשתה דבר שלמעלה מטעם ודעת. אסתר, הסתר, סתרי תורה. מהאיזביצר: מה זה סתרי תורה? זו הוראת שעה. [הרב מנגן: "כאשר אבדתי אבדתי"]. מה היתה ההוראת שעה שלה? היא התחננה בפני החכמים כתבוני לדורות, שעשיתי מעשה של מסירות נפש שהוא בבחינת הוראת שעה, שלא שייכת לדורות, שייך רק לשעה. והיא בקשה להפוך את זה לדורות. לקבע את העניין של "גדולה עבירה לשמה", להמשיך את כח המסירות נפש, את היחידה שבנפש. שכל יהודי יוכל. [הבן (יוסי) דוחק לגמור ואומר לרב 'יפי'. הרב עונה: יפי עולה 100, שקר החן והבל היפי, סימן שמה שאתה אומר זה הבל...]. למה היא צריכה את החכמים, הרי היא למעלה מהם, היא "אשת חיל עטרת בעלה", היא המסירות נפש? היא צריכה את "כי יד על כס יה", להמשיך את המסירות נפש בתוך שכל, בתוך הלכות. שכל אחד יוכל בכל דור ודור. "בכל דרכך דעהו" – אפילו בדברי הרשות, בדרכים שלך. על זה דרשו חז"ל "גדולה עבירה לשמה". בכל דרכך דעהו ראשי תבות בדד, "הוי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר".