"יבא המלך והמלך היום", הוא בסוד האימה, חמשת מדרגות של פחד שדברנו. כונה עולה אנכי, עולה כסא, עולה טבע, סוד הרע הנעשה כסא לטוב. והיום בפורים, שצריך להיות בו קבלת התורה מחדש – "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", צריך להיות בולם. בולם הוא "עשר ספירות בלי מה – עשר ולא תשע ולא אחת עשרה".

נחזור. מי אל כמוך – מי זה הצדיקים, סוד "במי נמלך? בנשמותיהם של צדיקים", לפני שהחליט ברצון המוחלט לבריאת העולם. מי זה מחשבת ישראל, שקדמה לכל דבר. אותו מי של מחשבת ישראל זה אותו מי שהוא אל כמוך, חלק מן העצם שהוא העצם עצמו. וזה ש"מי אל כמוך" עולה קסז, כללות מגילת אסתר. ויש גם מי שלעומת זה – "מי הוא זה ואיזהו... המן הרע הזה". מרדכי היהודי הוא הממלא מקום, התופס את כל המקום, הוא התגלות תוקף העצמות בצדיק. במי נמלך מלשון מלכות, בחינת מגילת אסתר. "ואשר ניתן כתר מלכות בראשו" – שהכתר מלכות נמשך בו ממילא ["לבוש מלכות אשר לבש בו המלך" – בחינת עטיפת ציצית, כנ"ל. "וסוס אשר רכב עליו המלך" – בחינת תפילין של יד. "ואשר ניתן כתר מלכות בראשו" – בחינת תפילין של יד, שמניחים ללא ברכה – כפסק הרי"ף ורש"י והכרעת אדמו"ר הזקן – כי נמשך בדרך ממילא, בלשון נפעל]. כתר מלכות הוא בחינת דוד, העולה יד – "ויהי ידיו אמונה", דור יד מאברהם אבינו, ושלמה הוא סיהרא באשלמותא, דור ה-טו מאברהם אבינו, סוד המשכת הכתר ב-יה, במוחין, ביום טו באדר. יה הם כלי החכמה, כמבואר בכתבי האריז"ל, שאינו כלי ממש אלא ממוצע בין הכתר שאין בו כלי לבינה שהיא ראשית המציאות. החכמה הזו היא חכמת שלמה, חכמת המלכות.

נגנו נגון ההפתעה

עכשיו נסביר את הרמז הרביעי למספר קסז. זה מספר ראשוני, אבל הוא שליש למילה ראש. כתוב במאורי אור בשם האריז"ל, שיש בחז"ל [הרבי אומר, שאף על פי שאינו בידינו – אפשר לסמוך על האריז"ל] מדרש שאחשורוש זה נוטריקון "אחרית וראשית שלו". בגמרא כתוב שכל פעם שמוזכר במגילה "המלך" מרומז למלך מלכי המלכים, אבל משמע כשאשר מוזכר בשמו הכוונה היא למלך הטיפש, מה שאין כן לפי המדרש הזה. באריז"ל כתוב שסתם ראש זה לא החב"ד אלא הכתר, שלמעלה מטעם ודעת. וזה אחד הסימנים הנפלאים לחלוקת הכתר ל-ג רישין – אמונה תענוג ורצון. קסז הוא השליש העליון של הראש, רישא דלא ידע ולא אתיידע.

במדרש מובא, שהעולם נברא באות ב הרומזת לברוך, ואילו היה נברא באות א היה רומז לארור. אמרנו שהמילה יבוא מוזכרת עשר פעמים (שלימות) במגילה, ובסיס המילה הן אותיות בא, קודם ברוך ואחר כך ארור. זאת היתה מחשבת אסתר, אשר אמרה ברוח הקדש – "ותלבש אסתר מלכות" – תוך כדי הזכרת שם הוי' בראשי תיבות ("יבא המלך והמן היום"), שעל ידי העלאת המן למעלה מדי תתחיל מפלתו. כך מורידים את קליפה. הופכים את הסדר – קודם מעלים את האות ב של ברוך מרדכי לאות א של ארור המן, ואז הוא נופל. ביאה במעוכב פרטי עולה מגילת אסתר העולה כמנין ה מדרגות הפחד, דלעיל.

אם כותבים את המילים עד דלא ידע בסדר הפוך – "ונהפוך הוא" – יוצא עדי אלד דע. אלד הוא השם העשירי משם עב, והמילה דֵע היא בסוד הפסוק שאמר אֵלִיהוּ (אותיות אֵלִיָהוּ) בן ברכאל, העולה משיח: "כתר לי זעיר ואחווך", שיש בזה ג פירושים אצל הרבי הרש"ב בשם הרמ"ז, כנגד ג הכתרים – לשון המתנה, לשון עטרה ולשון סיבוב. לשון המתנה היא הבחינה שכנגד רדל"א שבכתר, ושם בהמשך הפסוק באיוב אומר: "אשא דעי מרחוק". אשא – מלשון נושא הפכים הנשואים זה לזה, בחינת ישראל "הנשואים מני בטן", "ישא הוי' פניו אליך", המגיע עד רדל"א. והוא בסוד ג הפסוקים של ברכת כהנים, המכוונים כנגד ג רישין: "יברכך הוי' וישמרך" – כנגד רישא דאריך, "יאר הוי' פניו אליך ויחונך" – כנגד רישא דאין, "ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום" – כנגד רישא דלא ידע.

.....