ה. הכרח למוד פנימיות התורה בדורנו

לדברינו מקודם, המהר"ל וספריו נמצאים בהעלם בתוך החסידות בבחינת חש (שיטת קוצק היתה שצריך גם רבי שאינו בחיים, אז למדו שם הרבה מהר"ל, אבל בחב"ד זה היה תמיד בהעלם). השיטה הדוגלת בלימוד ספרי המהר"ל שנים רבות בטרם לימוד חסידות וכו' נוגעת רק בחיצוניות, בעבודת ההכנעה, ביחס לגילוי הפנימיות שבחסידות. מקובל לחשוב שככל שספר או צדיק קדומים יותר – הרי שהם קדושים ומוסמכים יותר. התורה משתלשלת מן העבר. אבל ביחס לפנימיות התורה הסדר הוא הפוך. הגילוי משתלשל בדרך העתיד ממקום גבוה יותר ולכן כל דור מגלה תורה עמוקה יותר. "תורה של עולם הזה הבל בפני תורתו של משיח". גם הבעש"ט – בבחינת הבדלה – לא השאיר כתבים אחריו, וכולו גנוז בכתבי חב"ד.

נסביר את הרעיון מכיוון אחר. כתוב שהמהר"ל המתיק בזמנו את הגזירות שהיו על ידי ששמע מלמעלה את שירת המלאכים ועל פיה תיקן את הנוסח-הנעימה של תפילות ימים נוראים. הניגון הוא טעמי התורה. הוא שייך למקיפים. בחז"ל דורשים רק את האותיות, את התגין ואת הנקודות. את טעמי התורה עתיד רק המשיח לגלות. הנחלה הכי נפוצה ומוכרת, וגם הגבוהה ביותר, מן המהר"ל היא גילוי הניגון שלו. זה נוגע לכל יהודי, גם הכי פשוט, שנכנס לבית הכנסת בימים נוראים. הוא בא ל'כל נדרי', ולא מבין אף מילה (גם אם היה מבין לא היה הדבר נוגע לו) ובכל זאת זו החויה הכי קדושה בשבילו מן היהדות. זו דוגמה ל-חש של המהר"ל.

המהר"ל היה חי בזמן האר"י הקדוש בפראג ומסופר שהאר"י שלח לו את באורו ונוסחתו המזוקקת לספר יצירה כדי שיכיר ועל פי זה עשה את הגולם. עיקר ההבדל בין אדם לגולם הוא הדיבור. האדם מדבר ואילו הגולם חש (בתשובות חכם צבי נשאל האם גולם מצטרף למנין ועונה שלא, שאינו מדבר, וכך נהג סבו שגם עשה גולם).

כמובן, צריך לפתוח וללמוד מכל הספרים. זה פשוט. רק צריך לדעת שכל מה שנמצא בבחינת חש בספרים הישנים מדבר מתוך ספרי החסידות שזכינו אליהם. המהר"ל הוא עד כדי כך חש, שיש חוקרים, חכמים בעיניהם, שמעלים ספק אם המהר"ל בכלל למד קבלה. מי שלומד ישר מהר"ל – לא מתבלבל, כי לימודו הוא על דרך גולם. אבל מי שמורגל בלימוד קבלה ויפתח ספרי קבלה יתבלבל, כי המושגים אצלו אחרים, הם מושגים עצמאיים. אולם אחרי לימוד חסידות זה בהיר, כי חסידות פתחה את הסודות. אין יותר סודות, ו"מצוה לגלות זאת החכמה". יש פחד, בעיקר אצל בני תורה, שיקרה לי מה שקרה לאותו תינוק במסכת חגיגה שנשרף כשלמד על סוד החשמל. אבל בדור שלנו צריך, עם הדרכה ורבי חי, ללמוד סודות התורה ביגיעה ורצון. הגר"א, שאז לא היה חסיד (היום כבר מסתמא כן...) כותב שיותר קל ללמוד עץ חיים מאשר להבין תוספות אחד בגמרא.

הגר"א כותב באיפה שלימה שמי שלא לומד קבלה אי אפשר לסמוך על פסקיו בנגלה. הפגם שלא ללמוד קבלה הוא כמו הפגם של מי שלא רוצה לרשת את הארץ לאחר שה' יתברך נתן לנו. אפילו שזה נובע אצלו מטעמים טובים, שרוצה שלום או להמשיך לעבוד את ה' בשקט.

כמובן, צריך יגיעה ולימוד. כמו בהלכות תלמוד תורה שהאב חייב ללמד את בנו תורה, אבל אם לא זכה אז חייב אדם ללמד את עצמו. לחפש רב מתאים. צריך לשבור את המעגל הזה ש'אני לא מבין' וממילא לא לומד ואז גם אין מי שילמד את הבן שלי וכו'. גם הרב קוק כותב באורות התורה דברים הכי חריפים והכי נלהבים על לימוד פנימיות התורה (יש קטעים יותר חזקים שלא נדפסו בפנים. נשמח אם תשיגו). אפילו בין חסידים קשה למצוא ביטויים כאלו. אורות הקדש כולו פנימיות התורה. הוא עצמו כל סעודה שלישית היה חוזר מאמר בליקוטי תורה בשטיבל של החסידים, וספר התניא לא מש משולחנו (מצד אימו הוא היה מיוחס לצמח צדק ובילדותו הכיפה שלבש היתה מבטנה של חליפתו).

גילוי פנימיות התורה הוא כמו עלית אילת השחר בקדרותא דצפרא. זה לא שאני ואתה מגלים. צדיקים גילו. הבית יוסף אמר על האריז"ל שאם היה בדור התנאים היה מן הגדולים שביניהם. את כל הגילויים הללו שלח ה' יתברך כדי שנוכל להחזיק מעמד בחושך הגלות עד לגאולה. בחסידות חב"ד כל רבי הוסיף נדבך.