ב. החידוש של חב"ד (ועבודת ההתבוננות הפרטית) – "חלק אלוה ממעל ממש"

מחידושי החסידות שעוררו תמיהה והתנגדות – "חלק אלוה ממעל ממש"

אחד הדברים המיוחדים בחסידות חב"ד, בתניא, זה איך שאדה"ז פותח את הפרק השני בתניא – "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש". הוא לא מחדש את זה, זה כתוב קודם, ואפילו את התוספת של "ממש" – שרגילים לומר שזה חידוש של אדה"ז – כבר מוסיף בעל ה"שפע טל". ידוע שבתקופה של יסוד החסידות הדבר הזה עורר הרבה תמיהה, עד כדי התנגדות. היום אולי זה מתקבל יותר בפשטות, כמו כל היסודות של החסידות שזוכים להכרה והסכמה כללית בין תופסי התורה, אבל פעם כל חידוש לא עבר פשוט בכלל. זה אחד הדברים הכי חשובים שלא עבר פשוט, שהנפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש.

"נשמה שנתת בי טהורה היא" – מי אומר?

לא כתוב בתניא, אבל כתוב בכל מאמרי חסידות, שכל בקר אומרים מיד בהשכמה "אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה וכו'". תמיד שואלים – מי אומר את המשפט הזה? לא כתוב בנוסח שזה "חלק אלוה ממעל ממש", אבל כתוב "טהורה היא", שעל פי פשט, על פי נגלה, אפשר לפרש את זה בכל מיני צורות. לפי הקבלה, לפי הפנימיות, טהורה זה לשון טהירו – טהירו זה אור (כלשון הפסוק "כעצם השמים לטהר"), אור אין סוף, ויש בקבלה טהירו תתאה (האור שנשאר לאחר הצמצום הראשון) וטהירו עילאה (אוא"ס שלפני הצמצום הראשון). אפילו ש"טהורה היא" הולך על טהירו עילאה, אוא"ס שלפנה"צ, זה גם חידוש, אף שפחות מ"חלק אלוה ממעל ממש". בכל אופן, ברור מהנוסח הזה שזה לא אני, בגלל שאני אומר "נשמה שנתת בי טהורה היא וכו'". "בראתה... יצרתה... נפחתה..." זה מבנה ברור של בריאה-יצירה-עשיה ("ויפח באפיו נשמת חיים" זה כבר כאן למטה, כשזה נכנס לתוך הגוף שלי – "בראתה... יצרתה" זה לפני זה). זאת אומרת ש"טהורה" זה אצילות לפי המבנה כאן – אצילות זה עולם שכולו אלקות, שאין מודעות עצמית, אין אני נפרד מה', וזה נקרא יהודי טהור (זה הפשט הכי פשוט, שטהור זה שאיני חושב על עצמי, שאין 'אני' נפרד, שהאני לא משחק, יש דעת טהורה – יש אלקות, יש תורה, זה מה יש). אז הנשמה היא טהורה, אבל היא יורדת דרך עולמות עד שהיא נכנסת לגוף. ושוב, מי זה המודעות שאומרת "בי"? בתוך מי זה? מי זה האני הזה? סימן שהאני זה לא הנשמה הטהורה כו'.

ה'אני' של הבינוני – נפש הבהמית, והתכלית שגם היא תכיר את ה'

נחזור לתניא: בתניא כל הענין של "נפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש" זה גם "שנית" וגם נמצא בפרק השני. בפרק הראשון לא הגיע לנפש השנית, אלא מדבר עדיין על הנה"ב וארבעת היסודות שיש לה, וכל המדות הלא טובות מהם, ואומר שאפילו מדות טובות בישראל זה חלק מזה. אומר שהנה"ב של יהודי זה מעה"ד טו"ר, ק"נ, יש בזה גם טוב וגם רע. זה שיהודים ביישנים רחמנים וגומלי  חסדים זה הטוב של הנה"ב (כך אומר בפרק א' בתניא), ואם יש לו מדות רעות – כעס וגאוה מיסוד האש, התפארות והוללות וכו' מיסוד הרוח, עצבות ועצלות מיסוד העפר, תאוות מיסוד המים – זה הרע של הנה"ב. כלומר, פותח שאדם נולד עם מודעות עצמית, נה"ב, וזה הבינוני של התניא. זה האני שלו. הצדיק של התניא החליף פאזה, כשאומר 'אני' זה נה"א, אבל אצל הבינוני זה הנה"ב. תכלית הכוונה, רצון ה', שגם הנה"ב הזאת תכיר בה'. אמרנו שלע"ל גם חיות ובהמות ממש יכירו בה', "וראו כל בשר יחדו", כשיקויים כפשוטו "וגר זאב עם כבש וכו'". איך זה יכול להיות? "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים", זה המשך הפסוק. ברגע שתמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים אז יש "וגר זאב עם כבש" וכל שאר התופעות המופלאות בטבע שכתובות בפסוק. אבל קודם כל, בתור הכנה לזה, אני פה עם הבהמה שלי – שהיא תכיר בה' ותשתתף בתפלה לה' והשתפכות הנפש לה'. זה הכנה.

עימות בין הנפש הבהמית לבין הקדושה "ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו"

עכשו, מה השאלה ומה זה קשור לענין שלנו? רוצים להעמיק במה שדובר בשיעור הקודם: יש הרבה גישות, גם בחסידות הכללית, שהאדם הוא אדם עם נפש בהמית (או טבעית, או חיונית, או מושגים מעודנים אחרים – לפעמים יותר עדין, שיש גם נפש שכלית, שלפי האמת זה השכל של קליפת נגה, ולא קדושה – ממד יותר עדין מסתם נה"ב, אבל לא יצא מכלל נברא תחתון). שוב, יש גם בתוך החסידות הכללית, שיש אדם שהוא נה"ב או שכלית וכו', ויש הקב"ה, ויש יחסי גומלין ביניהם. כתוב, גם בתניא, שאם יש מלחמת היצר – שגם לא ברור מי נגד מי, אבל יש איזה עימות בפנים – אני קורא לקב"ה לעזור לי, ואם לא יבוא ויעזור לי אני מפסיד, הטוב מפסיד, "אין יכול לו". אני לא יכול להתגבר על היצר שלי בלי עזרת הקב"ה. בתניא מאד ברור שמי שמתעמת זה שתי הנפשות, שנלחמות ונאבקות על השליטה בעיר הקטנה, בגוף.

מלחמת הקדושה בק"נ ביחס לכלל

בדור שלנו אפשר להבין את זה טוב טוב ולהשליך את זה על כל המדינה – מי שולט על העיר הקטנה הזאת, שקוראים לה ארץ ישראל. יש באי כח של הקדושה (מקוים שיש מישהו כזה, כי מאד קל לרמות את עצמך שאתה מייצג את הקדושה, אבל נניח שיש אחד כזה) ויש באי כח של קליפת נגה. לא סתם טומאה, אלא ק"נ שיש בה גם דברים טובים, אבל המחלוקת מי השולט כאן. כל אחד רוצה לשלוט, אז יש פה מלחמה. זה שבסוף הטוב ינצח, שמי שבאמת מייצג את הקדושה ישלוט – שזה טוב לכולם (זה "טוב ליהודים") – זה לא קל, וגם כאן "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". אפשר להבין את זה טוב טוב ביחס למצב שלנו. גם שנאמר שיש פה מישהו שמייצג את הקדושה, אין לו שום סיכוי בעולם לעלות לשלטון כאן "אלמלא הקב"ה עוזרו". בסופו של דבר הכל מושלך לה' – אתה בראת אותנו, אתה רוצה טוב, אתה רוצה ממשלת תורה – בסדר, זה בידך. אנחנו באמת צריכים לקיים "עשו כל אשר ביכולתכם", אך לא יעזור כלום בלי עזרת ה'. אנחנו כעת משחקים מהכלל לפרט – נחזור לגוף האדם.