התבוננות בקבלת עול – יחוד בינה ומלכות

רק את זה ננסה להבין: התבוננות זה בינה, "אם הבנים שמחה", וכשאתה משיג משהו זה צריך להיות הכי שמח. שמחה זה למעלה מאהבה ויראה. שני הבנים הראשונים זה אהבה ויראה – ראובן ושמעון, שני בני לאה אמנו שהיא התבוננות, והיא "אם הבנים שמחה". כשהאמא מולידה ודאי שמחה, וכתוב שהשמחה גם עוד קודם ללידה (שעל מנת ללדת צ"ל שמחה). כאן אומר שאני דורש ממך להתבונן וזה לא יהיה לך כיף בכלל. כמו שאומר לך לחרוש מסביב העץ, שלא בא לך בכלל. אני אומר לך לעשות את זה לפי הדרכתי, בקבלת עול מלכות שמים. מה קורה כאן בספירות? בספירות זה יחוד של מלכות ובינה. קבלת עול מלכות שמים זה המלכות, ה תתאה שבשם, והתבוננות זה ה עילאה, עלמא דאתכסייא, משהו מאד גבוה – יותר גבוה מכל המצוות. במצוות שייכת קבלת עול, אבל זה הרבה יותר גבוה – כל המצוות בז"א והתבוננות זה בינה – אז מה שייכת קבלת עול? זה פלא, אבל אומר – אתה בחור ישיבה שלי, ואני פוקד עליך לשבת על הכסא ולהתבונן בקבלת עומ"ש (אף שקשה ולא מתחשק). זה יחוד בינה ומלכות. זה עוד פירוש של "מי זאת עולה מן המדבר" – פסוק שהבעל שם טוב אהב, ופרש בו שצריך בתפלה לחבר בינה ומלכות, "מי" ו"זאת", ואז יש "עולה מן המדבר", הדבור בתפלה עולה. כאן יש ואריציה של זה, שהתבוננות זה ה עילאה ולכאורה אין לזה שום קשר לקבעומ"ש, שזה מלכות, אבל אומר שאם קשה לך להתבונן זה הפקודה של חב"ד, זה הפקודה של הרבי, זה הפקודה של ה' שהרבי הוא רק צינור להעביר זאת. אני אומר לך שאתה נבראת בשביל להתבונן – כמובן כדי להוליד מדות, לא כטעות החסידים הגדולים של אדהאמ"צ, וזה גם מוליד מעשים אחר כך. כמו שאמר שאם אין התבוננות אין תפלה ובלי זה אין חיות בשום דבר, אז מובן ש"מרובה מדה טובה" ומהתבוננות אמיתית יש חיות בתפלה ויש חיות בכל דבר, ויש גם זיכוך מדות הלב שבשביל זה האדם נברא, שיהיה רחמן ולא יהיה כעסן או אכזרי על אף אחד, כפי שמסביר בהמשך.

זה דבר מאד גדול, שקשה למצוא בשום שיטה ומקום אחר שיאמרו לך להתבונן בקבלת עול.], וכאשר יכנוס בההתבוננות יתעורר אצלו החיות והתענוג בהענין ["כל התחלות קשות", כמו שכתוב גם על לימוד תורה בכלל, אך אם אף שלא בא לך אתה מתחיל בקבלת עול "אחריתך ישגא מאד" ויהיה לך הרבה תענוג בזה], עס ווערט איהם די זאַך געשמאַק און דער ענין לעבט ביי איהם [כאן נעשה דיוק: הוא אומר גם בלשון הקדש, שבהמשך יתעורר אצלו החיות והתענוג בענין – שני דברים, חיות ותענוג. צריך כמו כל דבר לדייק (מה שאמרנו קודם שהשכל מדייק ומחלק), ואחר כך כשמתרגם לאידיש הופך את הסדר, "געשמאק" לפני "לעבט ביי איהם" (שהדבר שהוא מתבונן חי אצלו). אפשר לעבור על זה, אבל צריך לדייק – מה זה געשמאק ומה זה שהענין חי אצלו, ולמה הופך את הסדר?

חיות זמנית (בגברא), תענוג, חיות נצחית (בחפצא)

לפי המשך ההסבר נראה שבעצם יש שלש מדרגות – חיות ראשונה, געשמאק (תענוג), חיות ממושכת (ע"ד חיים נצחיים). נאמר בקיצור, שאם הענין חי אצלו – שזה נושא חי בשבילו, במילים הכי פשוטות שזה מאד מענין אותי, ואז זה כל הזמן מענין (משהו מענין זה לא היום מענין ומחר לא, אלא אם זה חי אצלי אז זה הדבר הכי חי אצלי, כל הזמן), ומה שכל הזמן מענין אותי גם לא צריך להיות כל הזמן מתוק לחיך. מה זה החיות הראשונה? לפי ההמשך נראה שקודם הוא היה מת, ואמרתי שתתחיל להתבונן בקבלת עול. למה זה דומה? זה לשמש באבר מת. הוא אומר שאם תגש לענין – התבוננות זה יחוד, זה זיווג – אם בקבלת עול תגש להתבוננות, גם שיש לך אבר מת, אז האבר יחיה, זה יתחיל לחיות. זה חיות ראשונה, שזה בתוך הגברא שלך. אחר כך גם תרגיש איזה געשמאק בדבר הזה, ואחר כך הענין הזה ימשיך לחיות אצלך חיים נצחיים, גם אחרי שגמרת את הזיווג הזמני. כל זיווג זה חולף. אז בעצם יש ארבע מדרגות: אתה עם אבר מת ואני אומר לך לא לפרוש מהאשה (שכאן זה אמא עילאה, ההתבוננות) בגלל שאתה חושב שאין לך כח גברא. צריך לגשת בקבלת עול, כמו שיש מצות עונה בתורה – שחייבים. ככה צריך לגשת לעבודת ההתבוננות, ובזכות זה יהיה משהו אצלך שמתחיל לחיות. מה זה אבר חי? הבעל שם טוב אומר שכל עבודה אמיתית מתחילה מאבר חי ברוחניות. מה זה בהתבוננות? שזה מתחיל לתפוס אותי. אמר שאם אתה מת שום דבר 'לא לוקח אותך', אבל הסימן של החיות הראשונה שזה מושך אותי, זה לוקח אותי. אחר כך יש תענוג. אחר כך הענין הזה בכלל הופך להיות חלק מהחיים שלי, חלק מדפוס החיים הנצחיים.])