תסמיני חרדה פיזיים

שאלה: הרב דבר על חרדות שמקורן בדמיון. מה כשמגיעה מישהי שסובלת מהתקפי חרדה שלמראית עין לא קשורות לשום ענין, אלא התקפי חרדה פיזיים?

תשובה: אפילו בתניא מדבר על כך. שם הוא מדבר על עצבות, אבל זה אותו ענין. יש מצב שאדם עצוב בגלל סיבה ידועה, ויש שאדם בדפרסיה בלי שום סיבה במודעות שלו. אותו דבר ודאי קיים לגבי חרדה, שיש חרדות בלי שום הסבר. לפי הסוד זה יכול להיות גם טראומה שנשכחה ממנו, לכן צריך פסיכו-אנליזה או משהו כזה, השפעה של משפיע חסידי בלשון החסידות, ויכולים להיות משקעים גם מגלגולים קודמים. האריז"ל כדי לעזור לך להתגבר על משקעים מגלגולים קודמים היה מגלה את הגלגולים. לבעל שם טוב היתה שיטה אחרת, הוא רצה והצליח לשחרר אנשים מגלגולים קודמים כך שאפילו לא צריך לדעת מזה – שהחיים האלה זה דף חדש, ואפשר למחוק משקעי העבר. היום יגידו שטראומות מתחילות מהמצב העוברי – גם מי שלא מכיר בגלגולים – וזה דבר שודאי הילד או המבוגר לא זוכר ולא יודע מזה מאומה. הוא גם לא יודע המה שהיה בתקופה הראשונה של חייו, בתור תינוק. כל חרדה וכל פחד, ובכלל כל בעיה בחיים, זה אתגר להתגבר עליו – כך צריך להאמין. יש מאמר חז"ל שכל דור שבית המקדש לא נבנה בדורו כאילו נחרב בדורו. קשה לומר, אבל כל יום שאיני מתגבר על הבעיות שלי מהעבר אני יוצר אותן מחדש, נופל באותו פח. ודאי שהדברים הכי קיומיים זה דברים שהאדם לא יוכל להסביר למה זה כך. גם בדברים טובים, כמו אהבה, יש אהבה שתלויה בדבר – שאני יודע למה אני אוהב – ויש אהבה שאינה תלויה בדבר, שכל כך כוללת ומקיפה אותי עד שאיני יכול להצביע על סיבה. זו אהבה קיומית שאיני יכול להיות קיים בלעדיה – ברגע שזה הופך להיות קיומי זה נקרא שזה לא תלוי בכל דבר ואין לזה הסבר. גם חרדות, לכל מצב קיומי אין הסבר, אי אפשר להצביע על שום סיבה כי זה כללי לגמרי. אם לא התגברת על זה – גם עכשיו אתה כאילו מחדש את הבעיה.

שאלה: איך הבעל שם טוב היה עוזר להתחיל מחדש, בלי להתייחס לטראומות מהעבר?

תשובה: זה פרק בעבודת ה', כל התהליך של הכנעה-הבדלה-המתקה – שבירת הגאוה, בירור היאוש, המתקת החרדה.

משפיע לאיש ומשפיעה לאשה

שאלה: כמה פעמים אמרת שצריך מאמן. מי המאמנים שלנו בקורס? למצוא מאמן שגם יודע את התאוריה וגם באופן מעשי זה לא פשוט כל כך.

תשובה: את צודקת.

שאלה: אז באמת איך אפשר לממש את זה. באוניברסיטאות בחו"ל וגם בתיכון יש חונכים, אם הסטודנטים רוצים לעבוד איתם.

תשובה: זה אמור להיות הצוות כאן, רק שכעת בצוות יש יותר גברים מאשר נשים. אשה צריכה מאמנת. המלה בחסידות זה משפיע. הרבי מאד רצה שלכל אחד יהיה משפיע ולכל אחת משפיעה. על זה כתוב "עשה לך רב".

שאלה: הזכרת גם קבוצות. אולי אנחנו יכולים להתחלק, בעזרת הצוות, לקבוצות קטנות שיעבדו ביחד. למצוא משפיעה שמבינה את העבודה הזאת זה גם לא פשוט.

תשובה: אנחנו מתחילים, בונים את הדור החדש. בדור הבא יהיה חוסר בגברים, רק נשים...

צדקה – בגשמיות וברוחניות

שאלה: האם הצדקה שדברת עליה זה רק בכסף?

תשובה: הדגשתי כמה פעמים שזה בכל צורה של התמסרות מעשית לזולת. לא רק לשבת ולהצטרף למצוקה בבכי איתך – זה משהו לא יהודי – אלא לעשות משהו בפועל. מעשר וחומש זה הגדרה כספית, אבל אפשר להבין מזה איך זה מתיחס לכל צורה של צדקה ועזרה לזולת.

טכניקות – שייך לחלק ה'סגולות' (ועוד על היחס לשיטות זרות)

שאלה: רציתי לשאול, הרבה פעמים הרב מדבר על התפתחות המודעות. יש היום כיוון של התפתחות המודעות אצל הגוים, שמתפתחת בכיוון שונה לגמרי ממה שידענו עד כה מפרויד וכל השיטות שלו, ומתקרבת מאד לכיוון של היהדות. אני יכולה להגיד שאישית התקרבתי לחסידות בזכות השיטה הזו. יש להם ממש גישה והבנה של נפש האדם, בעיני, כאילו הבינו את הדברים בשפה שלהם כי אין להם את המושגים של היהדות, ומביאים זאת בשפה של האדם והעולם המודרני במעין תרגום של מושגים ביהדות. אפילו משפטים שמאד זהים למה שאנחנו לומדים ביהדות, בתורה, אבל בדרגה שלהם ובהשגות שלהם. ביחד עם הגישות האלו יש גם טכניקות, ובעולם היהדות הטכניקה לא קיימת – טכניקות שממש משחררות, ממש עבודה של שחרור של חרדות, של פחדים, של תסכולים, על ידי טכניקות מסוימות. הטכניקה ודאי קשורה לגישה עצמה, של המטפל והמטופל, אבל זה חכמה בפני עצמה – איך לעשות את הטכניקה בשביל לשחרר. אני רוצה גם לדעת מה הרב חושב על הטכניקות האלה, שאני אישית משתמשת בהם ורואה בהן הרבה הישגים.

תשובה: את הרחבת את מה שדובר קודם, שיש "חכמה בגוים תאמין, תורה בגוים אל תאמין". כלומר, לקנות את זה כשם של שיטה שמישהו פיתח – ומתקרב ליהדות, עם כל דברי ההערכה שאמרת – זה לא. אפשר להוציא הרבה נקודות של אור ולגייר. אף על פי שאת רואה קשר בין מה שאמרו לבין יהדות זה עדיין צריך בירור, במדע מדויק הכל צריך להיות מדויק ולא בערך, וצריך נסוח מדויק. זה עבודה. לא שבאים לבטל שאין משהו ללמוד, אבל זה עבודה.

טכניקות זה כלול במה שאמרתי סגולות – לזה בדיוק רציתי לרמוז – וסגולות זה לא עבודה, זה לא העיקר. זה יכול להיות תרגיל גופני, או מליון דברים. אם אמרנו שיש טכניקה, שמי שבחרדה יצטרף למקהלה ויתחיל לשיר – שירים חסידיים טובים – זה ודאי סגולה מצוינת. יש סגולות של התורה. אם יש משהו שדורש קורס בפני עצמו זה תרפיה במוזיקה, אפילו תרפיה במחול – יש המון דברים שאפשר לעשות, דברים טובים אם יש בסיס יהודי וחסידי, אבל זה בחלק השני של העצה. אדם שיש לו חרדה, ותאמר שרק ילך כל יום חצי שעה זה יכול לעזור – לא צריך בשביל זה הרבה חכמה. זה גם יעזור גופנית – יוריד משקל, אם יש לו בעית לב זה יעזור לו – ויעזור גם נפשית. זה פחות מגילוי אמריקה. זה שיש כל מיני טכניקות זה יפה, זה נכון וטוב, זה עצות טובות. גם הרמב"ם מקדיש פרק שלם בחיבור לשמירת הבריאות ותזונה נכונה. כל מטפל צריך להיות גם תזונאי. יש המון דברים שקשורים למצב. אנחנו הוליסטים הרי, הכל קשור, אבל כל זה בצד של ה-צ של העץ, כאשר הטכניקה הכי טובה זה תרגיל שאדם מכניס את היד בתוך הכיס ואם הוציא שטר אחד מכניס את היד שוב לכיס ומוציא עוד שטר ונותן למישהו – זה הטכניקה הכי טובה.

אבל שוב, "חכמה בגוים תאמין ותורה בגוים אל תאמי"ן. זה שהעולם מתקרב לתורה זה סימן משיחי – לא רק בנפש, גם במדע – רואים המון התקדמות, זה עוד לא זה, אבל סימן טוב מאד של התקדמות לקראת המשיח. קודם כל שיבינו שהאור בא מהתורה, ואם רק את זה יבינו זה כבר גאולה.

חומש ויותר מחומש בהתמסרות לזולת (ולא בצדקה כספית)

שאלה: רציתי לשאול לגבי הכלל של צדקה, שהוא לא בכסף אלא בזמן שלנו, האם זה נכון שאפשר לתת כמה שיותר מזמננו? האם זה לא על חשבון הבית והילדים? האם יש גבולות?

תשובה: זה התרגום של שאלת החומש למשהו חוץ מהכסף. בזמן הגלות אם נותנים יותר מחומש זה יפגע בעצמי, לכן תקנו שהמבזבז לא יבזבז יותר מחומש, אבל בזמן בית המקדש – במודעות משיחית – יש כל כך הרבה שמחה, שגם מתוך זה יהיה מספיק כח גם לזה וגם לזה. צריך לדעת כמה אני חי בגאולה או בתוך הגלות. אבל גם בגלות צריך יותר – הרבה יותר – ממה שבא לי. לגבי אשה בבית יש פרק בשכינה ביניהם, "ביתו זו אשתו", שכולו מוקדש לשאלה זו. אשה, בעלת בית, שמתמסרת לקבלת אורחים בבית שלה אבל זה יכול למוטט אותה – פיזית ונפשית – היכן הגבול. לא יודע אם למדתם עדיין, זה פרק "ביתו זו אשתו" בספר שכינה ביניהם.

תשעה באב – נקודת הדכאון של השנה

שאלה: הרב אמר שכל חג הוא בעצם אפשרות לתקן מחלה בנפש, או שבכל חג יש את השער הזה לריפוי. רציתי לשאול מה זה הסדק הזה, או החורבן שיש בתשעה באב, זמן מאד מיוחד – מצד אחד זמן של כאב מאד עמוק ומצד שני זמן של משיח.

תשובה: זו נקודת השפל של כל השנה. השפל בנפש זה נקודת הדכאון, הדפרסיה, המקסימלית של כל השנה. כולם צריכים לדעת, אבל זה עוד לא בספר, יש כאן מישהו מאנשי הצוות שבקיא בזה ובע"ה יעביר את זה בתכנית.