ב. רז ואור – הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן

אנחנו פה לכבוד הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן, שני בעלי יום ההולדת של ח"י אלול. היום כבר אור ל-יז אלול, טוב אלול, שזה ודאי שייך לבעל טוב, בעל השם הטוב. הייתי יכול לחשוב שאולי הוא צריך להוולד ב-טוב, אבל הוא נולד ב-חי, יחד עם הנכד הרוחני שלו, מי שזכה לגלות בצורה מסודרת, בחכמה-בינה-ודעת, את התורה שלו, תורת הבעל שם טוב, "תורה אור". שוב, מי שזכה להאיר את האור במלואו – יש הרבה מדרגות של אור, ועד לאור העצמי של הבעל שם טוב – זה אדמו"ר הזקן. קודם "טוביה גניז בגוויה", הסוד, הרז, של הבעל שם טוב. הבעל שם טוב בעצמו גילה לנו ש-יב הימים האחרונים של השנה, החל מח"י אלול עד ערב ר"ה (יום ההולדת של הצ"צ, כידוע), הם כנגד יב חדשי השנה החולפת, ולכן יש הזדמנות בימים אלה לתקן את כל מה שהעוינו בחדשים של השנה הקודמת. לפי זה, תמיד אפשר להמשיך סדר – אם יש לנו סדר, אפשר להמשיך אותו גם למפרע – יוצא לפי זה שהיום, אור ל-יז אלול, זה כנגד חדש אלול עוד שנה אחורה. אם ממחר, ב-חי אלול, מתחילים לתקן את שנת תש"ע – את חדש תשרי תש"ע – אז כנראה שהיום זה רשימו של חדש אלול תשס"ט. היות שאלול ותשרי תמיד מחוברים – אין תשרי בלי אלול, ה"אריה שאג מי לא יירא", הימים הנוראים, מתחיל מאלול (אלול-ר"ה-יו"כ-הו"ר), זו האות העיקרית שלו – אז צריך להתחיל מאלול, והיום זה האלול של שלשום. השנה החולפת זה "אתמול" והשנה שלפני זה היא ה"שלשום". עכשיו אנחנו באלול של השלשום, שמתחבר עם התשרי של האתמול. כך אנחנו נכוון.

האלול של האתמול זה ערב ר"ה, יום ההולדת של הצ"צ, אם כן יש איזה קשר מיוחד בין היום הזה, טוב אלול, ל-כט אלול. לכן נפתח עם ווארט שמובא ב"היום יום" של הצמח-צדק בשם הבעל שם טוב. הצ"צ אמר בשם מורנו הבעל שם טוב שהבעל שם טוב מאד אהב אור. לא כתוב שם, אבל ידוע שכל פעם שהיה נכנס לבית היה אומר להוסיף נרות – להרבות אור. אבל מה שכן כתוב, שהבעל שם טוב אמר ש-אור זה גימטריא רז. הרבה דברים שוים אור – למשל אין סוף או אדון עולם – אבל כאן הבעל שם לא הזכיר אותם, אלא רק אמר ש-אור בגימטריא רז. הוא אמר שמי שיודע את הרז שבדבר יכול להאיר את הדבר. זה הווארט שמובא ב"היום יום" בשם הבעל שם טוב. אם אתה, בן אדם, הוא אומר שכדי להאיר אותך אני צריך לדעת את הרז שלך (לכל אדם יש סוד אישי, מסתורי האישיות שלו). זה הפירוש של הגימטריא ש-אור בגימטריא רז – שאם רוצים להאיר את העולם באור כי טוב, קודם צריך להתקשר ל"רז", ל"טוביה גניז בגוויה", עצם הטוב. אז, כשמאירים את הדבר בזכות זה שאני מכיר את הרז שבו, אז מהטוב הגנוז נעשה אור גלוי. אבל קודם צריך לדעת את הרז. ככה אפשר גם להסביר את היחס בין הבעל שם טוב לבין אדמו"ר הזקן. הבעל שם טוב אהב אור, והוא הרבה להדליק אור. שוב, אור זה תורה. מי שזכה – כמו שאמרנו קודם – לזכות את עם ישראל כולו, את כל העולם כולו, באורו של הבעל שם טוב, כלומר בתורת הבעל שם טוב, בתורה מסודרת של הבעל שם טוב, זה בעל התניא, זה אדמו"ר הזקן בספר תניא קדישא שלו. צריך לומר שהבעל שם טוב הוא זה שבעיקר – זה העצם שלו – יודע את הרז של כל דבר שיש בעולם, יודע את הרז של כל נשמה. מתוך זה שהוא יודע את הרז של כל אחד מאיתנו הוא יכול להאיר אותנו. אבל מי בא ובסוף  מאיר אותנו בפול ממש, בשלמות? אדמו"ר הזק. כלומר, זה שהבעל שם טוב אהב אור היינו שהוא אהב את התכל'ס – את הנכד שלו, אדמו"ר הזקן, "יעקב אשר פדה את אברהם". יעקב הוא הנכד ואברהם הוא הסבא, ובאמת כתוב שהבעל שם טוב הוא אברהם אבינו, המגיד יצחק ואדה"ז יעקב. אבל הוא עצמו זה הרז. אחר כך, כשהקב"ה בורא את האור – "וירא אלהים את האור כי טוב" זה בעצם הטוב הגנוז. אפשר לחשוב שקודם יש אור ואחר כך טוב, אבל לא ככה. קודם יש טוב – אפילו בתוך החשך, שודאי קדם לאור ("ברישא חשוכא והדר נהורא") יש נקודת טוב הגנוז. הבעל שם טוב מכיר את זה, יודע את הרז של החושך. ברגע שהוא יודע את הרז, את הסוד של "ברישא חשוכא", הוא יכול להאיר את הרז – "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". "אברהם התחיל להאיר", אבל זה בגלל שהוא מקושר לרז. מה הפשט? שהבעל שם טוב לא נקרא בעל אור, אלא בעל שם טוב – מהשם שלו, שמשקף את המהות שלו, רואים שעצם הנקודה שלו היא טוב. ואילו אדמו"ר הזקן נקרא שניאור – שני-אור – רואים שהעצם של אדה"ז הוא אור, האור שהבעל שם טוב התחיל להאיר, אבל שלמות גילוי האור שלו, תורת הבעל שם טוב עצמו, היא על ידי אדמו"ר הזקן.

עד כאן הווארט הראשון. אור שוה רז. קודם אני אוהב אור, הבעל שם טוב אוהב אור, ואחר כך אני אומר שאור שוה רז. אפשר לחשוב שקודם אור ואחר כך רז, אבל אני אומר שלהיפך – אני צריך להכיר את הרז שבך, ואם אני מכיר אותו אני יכול להאיר אותך. מהרז בא האור. אי אפשר ללמד אותך תורה אם איני יודע את הסוד האישי שלך ויכול להתקשר איתו. [נאמר בקיצור באנגלית...]

ניגנו 'האפ קאזאק'.