אור ל-כד תמוז ס"ט – יום הולדת ששים לר' מיכאל מיטלמן שי' – ת"א

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

א. "בן ששים לזקנה" – מעלות יום הולדת ששים

14 עליות החיים

בפרקי אבות כתוב "בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצוות בן חמש עשרה לגמרא בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמישים לעצה בן ששים לזקנה ['זה קנה חכמה'] בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ובטל ועבר מן העולם [כפירוש החסידי הידוע שהעולם, לשון העלם והסתר אלקות, כאילו מת ובטל אצלו לחלוטין]". יש כאן 14 מדרגות – 5, 10, 13, 18, 20, 30, 40, 50, 60, 70, 80, 90, 100. יד מדרגות. זה מספר שהרמב"ם אהב, כפי שרואים בספרו יד החזקה (ובעוד מקומות, כפי שיתבאר בשיעורים הקרובים). הרבי אמר שצריך להוסיף ל"אחד מי יודע" את "ארבעה עשר מי יודע? ארבעה עשר ספרי רמב"ם". יש עוד כמה דברים חשובים שהם יד, ומהדוגמאות הכי חשובות במשנה זה יד עליות החיים, מ-5 עד 100 (שלמות של י פעמים י, יפי).

גיל ששים – יציאה מכלל כרת

לעניננו, מה שחשוב לנו כאן היום, הוא יום הולדת 60. ידוע שרבנים גדולים עשו יום טוב לרבנן, התוועדות חסידית, כאשר הגיעו לגיל 60. אין דומה לזה בחז"ל לגבי גיל אחר. הדוגמה לכך בגמרא היא רב יוסף, שידוע ששמו בגימטריא משיח. דווקא כשהגיע לגיל 60 – לא 50 ולא 70 – עשה רב יוסף יום טוב, מסיבה גדולה לכל החכמים. למה? כי בגיל ששים אם חלילה האדם היה חייב איזה כרת הוא נפטר מזה. כרת זה בין גיל חמישים לששים, ואם האדם השלים ששים שנה סימן שיצא מכלל עונש כרת, וזה שמחה גדולה מאד. מה זה כרת? שאדם, גם אם לא מודע לזה, נפרד מה'. אפילו שעובד ה', לומד תורה, מקיים מצוות, הוא לא יודע מה בדיוק קורה בפנים, בעצם הנשמה, בלא מודע – האם הוא קשור לה'? ברגע שהגיע לגיל ששים יודע שיצא מכלל כרת, לא נפרד מה', לא מנותק מה'.

"העשירי יהיה קדש להוי'" בעליות החיים

אם חוזרים למשנה וסופרים את המדרגות, מי ששם לב – 60 היא המדרגה העשירית בגילאים [אגב, נתנו לבעל יום ההולדת ש"ס: בן 15 זה לתלמוד – 60 זה ד"פ 15, לך שלמות של "בן חמש עשרה לגמרא", וכן ס היא האות ה-15 באלף-בית.]. בכל אופן, היחוד של גיל 60 זה העשירי בעליות הנשמה. משנה זו מונה את כל עליות הנשמה, וזו העליה העשירית, עליה כתוב "העשירי יהיה קדש להוי'". ורמז: מכל שמות הגילאים שבמשנה – "חמש... עשר... שלש עשרה... מאה" – הגיל היחיד שהוא כפולה של שם הוי' ב"ה הוא ששים = 650 = 25 פעמים הוי' ב"ה, היהלום של 25. במובן זה "ששים" הוא "קדש להוי'". "בן ששים" = שבת = היהלום של 26, הוי' ב"ה, כנודע, והוא עולה בן כאשר מחשבים את ה-ן כ-700 כידוע, כלומר ש"בן ששים" הוא בן סתם – בגיל ששים נעשה האדם בן להקב"ה, אבינו שבשמים, בסוד העבודה של שבת קדש, יום שכולו להוי' (בעוד עבודת ימות החול היא עבודת עבד), וכמו שיתבאר לקמן שבגיל ששים, הגיל שבו יוצאים ונפטרים מדין כרת, מתחיל קיום מצות כבוד אב ואם בדרגה נעלית ביותר.

בטול בששים

יש פה "קדש", "העשירי יהיה קדש" – ובזהר כתוב כתיאור לספירת החכמה "קדש מלה בגרמיה", הקדש הוא דבר בפני עצמו, נבדל מהמציאות התחתונה. בהלכה כשמזכירים את המספר 60 הדבר הראשון שזה מעורר ברעיון זה בטול בששים – ברגע שאדם מגיע לששים הוא בטל. ה"בטל בששים" (= גיל ששים) זו התכונה הפנימית של החכמה – בטול. ה"זקנה" של גיל ששים היינו "זה קנה חכמה", ו-חכמה זה כח-מה, זה הבטול, וזה נקרא "קדש", שעל זה כתוב "העשירי יהיה קדש להוי'". לפי זה, גילוי האלקות השלם של בן מאה (שעל פי פשט הוא "העשירי יהיה קדש להוי'" בהיותו שלמות של 10 פעמים 10) – הבטול של "כאלו מת ועבר ובטל מן העולם" – מתחיל להאיר מגיל ששים. וכן, ידוע בהלכה שיש דברים שבטלים במאה דווקא. [ורמז: 100 = י פעמים י כנ"ל, ו-ה הגילאים האחרונים של המשנה (בהם כבר מאיר הבטול, לפי דברינו) – 60 70 80 90 100 – עולים יחד 400 = יוד פעמים יוד = ת, שלמות אותיות האלף-בית (וכן היו כמה צדיקים גדולים שחיו ת שנים, ודוק). והנה, הערך הממוצע של בן ששים (702, כפולה של 13) ו-בן מאה (98, כפולה של 7, פעמיים 7 בריבוע) = 400!]. האות הראשונה של שם הוי', שכנגד ספירת החכמה (בפרט, שהרי על כללות שם הוי' ב"ה נאמר "הוי' בחכמה", וד"ל) היא י – סוד "העשירי יהיה קדש" הנ"ל

[ורמז: בתחילה יש השם הקדוש א-הוה, ר"ת "את השמים ואת הארץ", שם הטוב כנודע. אחר כך בא ב-הוה, אח"כ ג-הוה וכו' – כל האותיות מאירות בהוה ונמשכות לתוך המציאות על ידי ההוה וד"ל – עד לעשירי שהוא י-הוה. כאשר חוזרים לא-הוה, בסוד "רצוא ושוב" אזי הרת"ס א-הוה י-הוה א-הוה = 60. כל 19 המדרגות (א-הוה... י-הוה... א-הוה) = 404 = קדש = "הוי' אחד ושמו אחד"! חוץ מהאות י, האות היחידה באלף-בית שכאשר מוסיפים לה אותיות הוה עולה כפולה של 26 היא ת – ת-הוה = 416 = הוה פעמים הוי' ב"ה, ועל כן היא שלמות אותיות האלף-בית (ש"סוד הוי'", י-הוה, יתיחד בהוה ממש, וד"ל)].

יש משהו בגיל הזה שהוא קדש לה' ושהוא בטול במציאות, וממילא זה יום ההולדת הכי ראוי לעשות יום טוב לרבנן. אז קודם נאמר לחיים, עד עכשיו.