ג. "עצת הוי' היא תקום"

נעבור לעוד נקודה: אנחנו רוצים הערב לדבר גם על המושג עץ וגם על אילן. כתוב שעץ זה לשון עצה – לתת עצה, לקבל עצה. בגוף יש לאדם כליות, וכתוב "כליות יועצות" – יש נביעה של עצה פנימית, כשאדם מתייעץ בינו לבין עצמו. גם הקב"ה לפני שברא את העולם התייעץ כביכול בינו לבין עצמו אם צריך וכדאי לו יתברך לברוא את העולם הזה. מה זה? זה שנמלך בנשמות הצדיקים, כי הצדיקים הם גם חלק ממנו. "במי נמלך? בנשמותיהם של צדיקים" ("ועמך כלם צדיקים") – כדאי או לא כדאי לי לברוא את העולם. כך כל אדם לפני שמקבל החלטה צריך להתייעץ. כמובן, אם יש לו משפיע, צדיק, רבי – הולך דבר ראשון להתייעץ עם הצדיק. אבל גם בתוך עצמו צריך להתבונן לעומק, "חופש כל חדרי בטן", בתוך הכליות של עצמו – מה צריך לעשות? האם כדאי לעשות? לאיזה כיוון ללכת? במי לבחור? זה נקרא עצה פנימית, עצת כליות. לכן מאד מתאים שדווקא היום זה היום של העץ, של ההתייעצות הפנימית.

אמרנו קודם שלפי ספר יצירה האות של טבת זה ע ושל שבט זה צ – הצדיק, שאת זה צריך להדגיש – והחדש האחרון של תקופת טבת זה אדר (שמשה סיים בו את משנה תורה), שהאות שלו זה ק. לכל חדש יש גם חוש של החדש לפי ספר יצירה – החוש של החדש הזה, כמו שנאריך בהמשך, זה אכילה. לכן באמת אוכלים בט"ו בשבט פירות, וצריך לתקן את חוש האכילה בכלל. טבת זה חוש הכעס ואדר זה חוש הצחוק – לכל חדש יש את החוש שלו. בכל אופן, האותיות של טבת-שבט-אדר זה עצק. יש גם אות שכוללת את כל התקופה, ימות הגשמים, שכולם יחד זה האות מ – מים. כל חדשי החרף, תקופת טבת, זה האות מ. זאת אומרת שבתקופה הזאת יש עצק ו-מ שכוללת את כל שלשת החדשים יחד. כך יוצא לפי הלימוד בספר יצירה. למה אמרנו את זה? כמובן בשביל איזה רמז, כדי להתקדם הלאה לענין הבא. אם עץ זה לקבל עצה, גם מבחוץ וגם מבפנים, יש כאן גם אותיות קם. זה רומז לפסוק שאומרים כל בקר בתפלת שחרית – "רבות מחשבות בלב איש ועצת הוי' היא תקום". האדם מלא מחשבות. כתוב "האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חִשבונות רבים". ה' רצה שנלך ישר, "אני אמרתי אלהים אתם" – רציתי שתהיו אלהים בארץ, ריבונים אמיתיים בארץ, אבל האדם חטא והפסיד את זה, פספס את זה. איך נעשים אלקים, עם יד ישראל תקיפה כאלקים ואדונים? אם הולכים ישר, בלי קונצים ובלי סטיות – "האלהים עשה את האדם ישר". אבל "המה בקשו חשבונות רבים", יש הרבה מחשבות. מחשבות באות מתוך פניות, אינטרסים, שמוציאים את האדם מההתכללות בכלל ישראל. בגלל החשבונות הרבים שלהם – לכן אנחנו במצב חשוך. ברגע שתופסים איפה נמצאים עוד הפעם יהי אור (החשמל נפל ושוב הרימו אותו...). על זה כתוב "רבות מחשבות בלב איש", שיש הרבה מחשבות, הרבה בלבולים, שלא יודעים מה לעושת ולאן ללכת ובמי לבחור והאם בכלל לבחור – לא יודעים שום דבר (בגלל שיודעים יותר מדי – כל רגע יודעים משהו אחר). אבל מתוך כל ה"רבות מחשבות בלב איש" – "ועצת הוי' היא תקום". יש בביטוי "עצת הוי' היא תקום" גם את ה-עץ וגם את ה-קם (כאשר ה-קם נשלם רק באדר: לגלות מה זה עצת ה' זה כבר בפורים – לראות איך הגורל נפל. זה כשתולים את המן על עץ גבוה חמשים אמה). אז כנראה שפסוק זה מאד חשוב לכל התקופה הזאת, בתוך התקופה של שלשת החדשים היום הזה – חמשה עשר בשבט, הוא יום האמצעי של התקופה.

הפסוק הזה רומז לאברהם אבינו, הכח לבחור בברכה ובטוב ובחיים, והוא קבל את זה בברית. כתוב בזהר שהכח לנחול את ארץ ישראל תלוי בברית. גם מקור ה"רבות מחשבות בלב איש" הוא בדרך כלל במחשבות שהן היפך קדושת הברית. זה רמוז בכך שר"ת "רבות מחשבות בלב איש" זה אברם, לפני הברית, "ועצת הוי' היא" רומז לאות הא (שלפעמים כותבים אותה מלא עם י). עם ה-ה של "עצת הוי' היא תקום" אז "התהלך לפני והיה תמים" – תמים זה ישר – ועם זה יכול ללכת ישר עד כדי ליישם את הרצון הראשון של הקב"ה, "אני אמרתי אלהים אתם". ורמז נוסף קשר הפסוק הזה לאברהם אבינו: 'סימנו' של כל פסוק הוא הכפל של מספר המילים במספר האותיות, ובפסוק זה יש ח מילים ו-לא אותיות, שמכפלתם היינו אברהם (ח פעמים שם א-ל, כנודע).