ה. "כימי העץ ימי עמי"

נתחיל עוד דבר חשוב לעניננו: יש פסוק על הגאולה, בסוף נבואת ישעיהו הנביא, שגם מקשרים אותו לט"ו בשבט – "כימי העץ ימי עמי". כשיבוא מלך המשיח תיכף ומיד ונזכה לחידוש העולם – כמו שכתוב שבתחלת התקופה הראשונה עדיין "עולם כמנהגו", אבל כבר יש גילוי גדול, וכ"ש כשהתקופה תתקדם הלאה ובכלל תהיה ניסית – ואחד החידושים של ימות המשיח זה אורך החיים. אפילו היום יש סימנים, בהתארכות החיים. עוד פסוק – "והנער בן מאה שנה ימות". לא מדברים על תחית המתים, אלא על התארכות החיים אט אט. הסימן שיש יותר אור בעולם, יותר חיים – אור זה חיים. זה גם על ידי התורה, "אורך חיים בימינה". אם "הנער בן מאה שנה ימות" אפשר לחשב בערך כמה אורך החיים הממוצע. זה מחזק מאד את פירוש הרד"ק על "כימי העץ ימי עמי" – שבזמן הגאולה ימי עם ישראל הם כימי העץ היינו עץ החיים, ופסוק זה הוא המקור למאחז"ל ש"עץ חיים מהלך חמש מאות שנה" ("כימי השמים על הארץ"). היחס בין מאה שנה לחמש מאות שנה זה בין אחד לחמש, כמו בין נערות היום (15-20) לחיים מלאים. הרד"ק לא מביא את זה, אבל הפסוק השני של "הנער בן מאה שנה ימות" נותן תוקף לפירוש הרד"ק. הוא אומר שבזמן הזה אדם נוטע חרוב – יש נוהגים לאכול בט"ו בשבט, חסר כאן על השולחן – וזה בשביל ילדיו ונכדיו. המפרשים אומרים ש"כימי העץ ימי עמי" היינו שלע"ל לא צריך לנטוע בשביל הנכדים – גם אתה תחיה לאכול מכל העצים, גם מאלו שלוקח להם הכי הרבה זמן לגדול ולתת פרי. בכל אופן, זה פסוק מאד יפה. "כימי העץ ימי עמי" – לא רק ש"האדם עץ החיים" אלא שגם יחיה כימי העץ. יש משהו בעץ שמסמל חיים טובים וארוכים יותר מכל בעל חי (אם כי העץ רק צומח). לכן העץ הוא דוגמה של כל הספירות העליונות, "עץ חיים", וגם המשיח נקרא "צמח שמו ומתחתיו יצמח" (לא חי, לא אריה או משהו אחר). דווקא בעץ יש משהו שהוא יותר מהכל. עם ישראל דומה לע"ל לעץ – עץ החיים – "כימי העץ ימי עמי".

אם כבר, היות שיש כאן קצת לשון נופל על לשון – העץ-עמי – מי ששומע טוב את המלים שומע שהפסוק רוצה לחבר את ה-מ של עמי ל-עץ (ששניהם מתחילים ב-ע), לעשות נוטריקון עצם. "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת". זה שהעץ מתחבר לעם – לעם ישראל – מה שיוצא מכאן זה עצם אחד. ידוע שהמלה אולי הכי מקודשת וחזקה זה עצם, עצמי הוא מלשון עצם. זה עצם זה גם עצמות – מה זה העץ שבאדם למי שלומד רפואה? זה השלד שלו, העצמות שלו (ורמז: עץ במילוי, עין צדיק = שלד). גם על פי פשט, בלשה"ק ה-מ מאותיות האמנתיו החלשות בשרש, מה שאומר שהשער של שתי אותיות משרש עצם הוא עץ. רק שעצם אומר קצת יותר מעץ – זה עוצמה, זה עצמֹות, זה עצמוּת (שזה יותר ממהות הדבר). והנה, לא רק שיש רמז "כימי העץ ימי עמי", אלא שזה גם מופיע בדלוג אותיות (סוג חדש של חיפוש שיש היום, שיש לו כמובן מקורות ישנים אבל היום מפתחים את זה, גם באמצעות מחשב) שוה מהסוף להתחלה – "כימי העץ ימי עמי". רואים שיש משהו מאד עצמי בעץ הזה. העצמיות של העץ קשורה עם הסוד הזה של "כימי השמים על הארץ" – מי שהוא עצמי יכול לחבר, כמו העמוד-הצדיק שמחבר את השמים והארץ. עצם יכול לחבר הפכים – זה נקרא "נושא הפכים". הסמל של הדלי, מזל החדש, זה גם נושא שני דליים – נושא הפכים (ה"איש תבונה ידלנה"). האבן עזרא כותב שאף על פי שאין מזל לישראל, אבל אם היה מזל הוא היה מזל דלי – המזל של חדש שבט, זה המזל הכי עצמי ל"כימי העץ ימי עמי".