אור לי"ג תשרי תשע"א – סעודת הודיה משפחת נחאיסי, חולון

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

לחיים לחיים לכולם.

נפתח עם ברכת שנה טובה ומתוקה לכולם, לכל המשפחה הנכבדה, לכל הידידים של המשפחה ולכל עם ישראל – שנזכה לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה ומשיח.

"כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת"

אנחנו עכשיו בין יום כיפור לחג סוכות. מה שחשבנו, שזה גם מתאים לענין סעודת ההודיה של ידידנו ר' אריה שיחיה – ושכולנו נתחזק בזכות ההתחזקות שלו – לדבר בנוגע לחג סוכות. עכשיו אני רואה שהשכן כאן בונה סוכה – מאד מוצא חן בעיני, שעם ישראל עוסק במצות. יש דעה בתלמוד ירושלמי שגם על בנית הסוכה אומרים ברכה. אנחנו שפוסקים כמו הבבלי לא מברכים על עשית הסוכה אלא רק על הישיבה בסוכה, אבל עצם הדבר שיהודי עוסק במצוה במו ידיו זה דבר גדול שלפי הירושלמי צריך לברך עליו. בלב צריכים לברך ולהודות לה' שנותן כח בידים ומאפשר לנו לקיים את כל המצוות. מצוה זה לשון צותא – מה שמחבר בינינו לבין הקב"ה. המסר והענין המיוחד של סוכות זה סוכת שלום, וגם קשור לרפואה. כדי להמשיך רפואה לכל בני ישראל צריך לעשות כלי, כמו כל ברכה. כתוב בספר התניא שהכלי לכל הברכות זה אחדות ושלום בין היהודים, להרגיש אחוה. בסיפור שלנו הערב יש גם סיפור אישי של אחוה. בתוך המינים של הלולב האחוה זה דווקא הערבות, שלפי הספירות העליונות זה נצח והוד. נצח זה חיים נצחיים והוד זה פשוט להודות לה', כמו שנסביר, על החיים הנצחיים שהוא נותן לנו. כתוב שערבות גדלות יחד, באחוה, וכך הן נקראות בארמית "אחוונא", לשון אחוה. אבל בעיקר מה שרוצים הערב לדבר זה על הסוכה.

יש מאמר חז"ל מופלא ביותר, על הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסֻכֹת" אומרים חז"ל ש"כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת". סוכה זו מצוה שהיא מקיפה, בלשון הקבלה והחסידות קוראים לזה אור מקיף. יש אור מקיף בסוכה שמקיף וכולל את כל עם ישראל, לכן כל עם ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. זה מאמר נפלא, מה חז"ל רוצים לומר לנו בזה? שנבנה איזו סוכה ענקית וכל עם ישראל יגיעו לתוכה וישבו בה? על פי פשט הכוונה שאפשר לצאת ידי חובה בסוכה שאולה, אף על פי שזו לא הסוכה שלי – כך רש"י מסביר את הפשט. היינו שעל פי פשט אין סוכה כל כך גדולה שאפשר להביא את כל היהודים, אבל אפשר לשבת בזה אחר זה. כלומר, בעקרון אפשר שכולם יכנסו לאותה סוכה – שלא אני בניתי – וזה אחר זה יצאו באותה סוכה. כל המפרשים שואלים למה אמרו את זה בסגנון הזה? כשאני שומע את הביטוי הזה מצטייר אצלי שכל היהודים באותו זמן נכנסים ויושבים יחד באהבה ואחוה. אם הפשט הוא רק שאפשר לצאת ידי חובת הסוכה, שאחד יכנס ויצא ואחר כך עוד מישהו  יכנס – למה אמרו את זה בסגנון הזה? כך שואלים הרבה-הרבה מפרשים.

שוב, כל דבר שחז"ל אומרים – כל הלכה וכל פסק – זה לפי פסוק בתורה, והפסוק, כמו שאמרנו קודם, הוא "כל האזרח בישראל ישבו בסכת". לפעמים כתוב בתורה שיש אזרחים וגרים ו"כאזרח כגר" – משוים ביניהם – אבל כאן זו פעם יחידה שיש אזרח בפני עצמו. האם זה כולל גרים או לא? הרי כתוב "כאזרח כגר", אז פשוט וודאי שהגר כמו האזרח, כולנו יהודים אותו דבר בדיוק (מי שהוא גר צדק). צריך לומר שיש משהו מיוחד בסוכות שגם הגרים הם אזרחים. יותר מזה, יש מדרש בחז"ל – למה כתוב "האזרח", ב-ה הידיעה? יש מדרש שאומר שזה בא לרבות נשים. אף על פי שאשה לא חייבת בסוכה, בכל אופן יש כזה מדרש – קצת מדרש פליאה. כלומר, יש מושג עיקרי בסוכות שכל היהודים אזרחים – גם מי שהוא ותיק בארץ, גם מי שאינו ותיק (מה זה גר? או שבא מארץ אחרת, או שהוא גר ממש, שקודם היה גוי והתגייר), אבל כולם שוים, אנשים ונשים שוים, כולם שוים. זה עוד יותר מדגיש את הענין שהחג הזה הוא חג של כללות עם ישראל, ושכל עם ישראל – כל אחד- כולם מגיעים למדרגה הכי גבוהה, המדרגה של אזרח, כמו שנסביר יותר מה זו אזרחות. יש בבית ספר שיעורי אזרחות, וגם אצלנו בישיבה יש שיעורים מיוחדים על אזרחות לפי הספרים "מלכות ישראל". החג של אזרחות אמתית, מה זה להיות אזרח בישראל – זה סוכות. לכל דבר יש את החג שלו, והחג של זה הוא סוכות, החג של "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות".

שוב, שואלים מה פתאום בדרשת הפסוק נוקטים בביטוי הזה, ש"כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת"? כמו כל דבר, היות שהרבה מאד מפרשים שואלים את השאלה – למה בחרו בסגנון הזה – אז יש הרבה תשובות, הרבה פירושים. כדרכנו כשלומדים סוגיה בנושא על פי קבלה ועל פי חסידות אז מנסים לקחת את כל מגון הפירושים של גדולי ישראל מדור דור בתירוץ קושיה זו ולבנות מזה 'פרצוף'. מה זה פרצוף? שיש פירוש אחד שמדבר לכח החכמה בנפש, ויש פירוש אחר שמדבר לבינה, ויש פירוש אחר שקשור לדעת וכך הלאה. יש עשר ספירות בקבלה, וכשלומדים איזו סוגיה לפי הפנימיות והקבלה מנסים לחפש את הפירושים השונים בנגלה, בפשט, איך זה מתאים ומקביל לספירות העליונות, שהן הן כחות הנפש שלי. אם יש חכמה למעלה, הרי אנחנו בצלם אלקים, וכתוב "מבשרי אחזה אלוה" – אם אני רוצה להבין קצת קצת מה יש למעלה אני צריך להתבונן פנימה לתוך עצמי. אם יש לי כח של חכמה – צריך לדעת מה זה חכמה, זה לא בינה ולא דעת, כל אחד זה משהו אחר – כך גם למעלה, וכך לגבי כל הספירות, "מבשרי אחזה אלוה".

היות שגם בקשו שנעשה את השיעור בהפסקות, כדי לשמוע נגינה, אז לא נאמר את כל הספירות יחד. זה יקח יותר מדי זמן ביחד, אם כי ננסה לקצר, אז נאמר קבוצה של פירושים, כמה ספירות. חכמה זו הספירה הראשונה של המודע, של השכל המודע, אבל יש גם לא-מודע בנפש – על-מודע – שבקבלה קוראים לזה כתר. הכתר הוא למעלה מהראש, והוא מסמל את העל-מודע, מה שלמעלה מהשכל. בכתר יש גם כמה מדרגות של כתר, אבל המדרגה הכי גבוהה וחשובה היא אמונה. זה הפירוש הראשון שנסביר: