חסד: "וימינו תחבקני"

עד כאן היה הכתר והחב"ד, ועכשיו אנחנו ממשיכים עם הרגש בלב, עם שבע המדות, ונעשה את זה יותר קצר, עם כמה שיותר דעת רחבה. כתוב שהסוכה היא יד ימין של ה' – "ימינו תחבקני". יש עשרת ימי תשובה, שבהם "שמאלו תחת ראשי" – ימים נוראים, ימים של יראה, ויראה בקבלה זה יד שמאל. חיבוק זה יד ימין, אהבה. כתוב שחדש תשרי מתחיל מיראה, ימים נוראים, אבל התכל'ס שלו זה יד ימין, זה חיבוק. על זה יש פסוק בשיר השירים "שמאלי תחת לראשי וימינו תחבקני". מסבירים שדווקא היראה של עשרת ימי תשובה זה "שמאלו תחת ראשי" – זה מרים את הראש שלי, היראה של ימים נוראים מרוממת את השכל והדעת שלי. אבל בכל אופן התכלית היא "וימינו תחבקני". כשה' נתן לנו תורה כתוב שכפה עלינו הר כגיגית, ומפרשים בחסידות ש"הר" זו מדת אהבה – "אברהם קראו 'הר'" – כפיה באהבה רבה. כתוב שיש כפיה טובה – בדרך כלל כפיה זה שלילי, אבל יש כפיה טובה – אם אני מחבק אותך באהבה רבה כמעט שאין מנוס שתחזיר לי אהבה כמים הפנים לפנים. זה נקרא לכפות אהבה על ידי ריבוי אהבה. כתוב שהמשיח יבוא ויכוף את כל עם ישראל לקיים תורה ומצוות. איך, יכפה עם שוט? הוא יגלה כל כך הרבה אהבה, כל כך יחבק את כל עם ישראל כאחד – חיבוק לוקח את כולם יחד. כתוב שחיבוק נוגע לא בצד הפנים של הזולת, אלא כשאני מחבק אותך החיבוק נוגע בצד האחור, בגב, מה זאת אומרת? כשמחבקים את עם ישראל נוגעים בהכי רחוקים, כי בלי הכי רחוקים אין חיבור של עם ישראל. חיבוק צריך לקחת קודם כל את הרחוקים ביותר, האחור, ובזכות חיבוק זה להביא את כולם לסוכה. פירוש זה של החסד הוא כמו איזה חב"דניק טוב שמכניס בפשט את כולם לסוכה, עם חיבוק גדול של אהבת ישראל. אז זה מלמד – כמו שכתוב בקבלה – שחג סוכות זה חג של חיבוק. הבעל שם טוב, מייסד החסידות, רצה שכאשר שני יהודים נפגשים ברחוב אוטומטית יחבקו אחד את השני. מדברים הרבה על הטבע היהודי – הטבע היהודי זה אהבת ישראל, שכל אחד מחבק את השני, ועם חיבוק טוב כולם נכנסים לסוכה אחת, זה החסד, זו אהבת ישראל.

גבורה: "אהבה דוחקת את הבשר" – "עומדים צפופים"

בגבורה יש משהו דומה לזה. גבורה זו מדת הצמצום והכווץ, אבל יש צמצום וכווץ של אהבה ששייך לגבורה. יש מאמר חז"ל "אהבה דוחקת את הבשר". היתה איזו מטרוניתא – איזו שרה, מלכה, של רומי בגמרא – שהתפלאה בגלל שהבן של רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר, היה יהודי שמן וגדול מאד מאד, וגם אשתו היתה שמנה מאד מאד. אז היא אמרה שאיני מאמינה שהילדים הם שלכם, אתם לא יכולים להתחבר, יותר מדי שמנים – כך אמרה לרבי אלעזר. כתוב שהיו כל כך שמנים שכאשר שמו את הבטן יחד שור היה יכול לעבור מתחת. היא אומרת שאיני מאמינה שיש לכם ילדים, לא יכול להיות כזה דבר. הוא ענה ש"אהבה דוחקת את הבשר", כלומר שיש בכח של אהבה לכווץ ולצמצם את הבשר עד כדי כך שאפשר להתחבר. זה מאמר חז"ל בגמרא – זה באמת פלא, זו גבורה, אדם אוהב אז הוא מתגבר ו"אהבה דוחקת את הבשר". אמרנו קודם שאם יש אפילו את הסוכה הכי גדולה שאני יכול לדמיין, אפשר באמת להכניס אליה את כל היהודים?! הסוכה הכי גדולה זה בעצם בית המקדש, ושם כתוב "עומדים צפופים ומשתחוים רוחים". צריך לומר שכן, כל עם ישראל, ששים ריבוא ויותר – מליונים של יהודים – יכנסו לתוך המקום הזה צריך להצטופף, הרבה להצטופף, וזה שיהודי מסוגל להצטופף זה כח מיוחד של חג סוכות. כתוב במיוחד על חג סוכות ש"עומדים צפופים" – כולם באים למקדש, ועומדים צפופים, מתוך בטול וצמצום של אהבה רבה. זה פועל נס – גם הצפיפות הנס, אבל עוד יותר נס הזה "משתחוים רוחים". זו בחינה של "ראויין כל ישראל" בגבורה, "אהבה דוחקת את הבשר".

תפארת: הארת יעקב בכל ישראל

אנחנו יודעים שכל ספירה היא כנגד צדיק, חסד-גבורה-תפארת כנגד אברהם-יצחק-יעקב. על יעקב כתוב "ויזרח לו השמש" – זה גם כח של רפואה. יש פירוש שבסוכות מתנוצץ אצל כל יהודי ניצוץ של נשמת יעקב אבינו, וכל בני ישראל הם בני יעקב, ועל התנוצצות יעקב בנו נאמר "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" (שזה משוה את כולם, כנ"ל). על יעקב כתוב "ויזרח לו השמש", אז הוא "האזרח". יש שלשה רגלים, וביניהם יעקב כנגד סוכות – "ויעקב נסע סכתה" וכו'. אבל אמרו, בדרך כלל כשאומרים "כל האזרח בישראל" חושבים על אברהם אבינו, כי יש פסוק על אברהם "משכיל לאיתן האזרחי", למה כאן זה יעקב? יש קשר בין הסבא לנכד, יש פסוק "יעקב אשר פדה את אברהם". ההסבר בתניא בקיצור – אם איני אוהב יהודי אז צריך לרחם עליו. צריך להבין שמה שאני לא אוהב אותו זה אולי בגלל שאני רואה בו איזה חסרון, אבל צריך לרחם עליו – הנשמה האלקית שלו בגלות. אם אני מתחיל לרחם אז אני מתחיל לאהוב אותו מחדש. יעקב זה מדת הרחמים ואברהם מדת האהבה, וכתוב "ליעקב אשר פדה את אברהם". חז"ל אומרים שאברהם אבינו יצא מכבשן האש – לפני שיצחק ויעקב נולדו – בזכות יעקב שעוד לא נולד. כך חז"ל מפרשים "יעקב אשר פדה את אברהם", עוד לפני שנולד – כלומר שזו המדה שלו, שרש הנשמה שלו שחי וקים תמיד, ושרש הרחמים פודה ומחזיר את האהבה.

לגבי "איתן האזרחי" יש שני פירושים – או שתמיד היה פה (לכן לא גר, שבא מחדש, אלא אחד ותיק במקום), או לעתיד, אני עתיד לזרוח. שני הפירושים האלה הם בעצמם כנגד אברהם ויעקב – אברהם הוא היהודי הראשון. זה שלכל יהודי יש אברהם בלב שלו – כתוב שלכל יהודי יש את כל האבות בלב, ועיקר אברהם זה מי שתמיד היה, זה "אזרח" שתמיד היה, שאני פה קבוע. אבל "ויזרח לו השמש" – שהשמש עתיד לזרוח לו – נאמר על יעקב. זה במיוחד שייך לחג סוכות. עוד פעם, הפירוש הזה אומר שבחג סוכות יש התנוצצות מיוחדת של מדת יעקב, היות שכל החג הזה הוא כנגד יעקב. זו הזריחה, ועל זה נאמר "כל האזרח בישראל", שזה ההתנוצצות של הנשמה הכללית של כולנו, והנשמה הכי כללית שלנו היא יעקב, כי כולנו בני יעקב, כל יב שבטי י-ה. לכן כולנו נכנסים בסוכה אחת, כי יש משהו משותף שמתגלה. מה משותף? כתוב שכל היהודים רחמנים. רחמנים בישנים וגומלי חסדים, אבל הראשון והעיקר זה רחמים – רחמנות. כתוב שמי שמרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים. זה גם שייך למי שנמצא בנסיון. הרחמים-התפארת זה תחת האמונה-הכתר (יש מקום אחד בתניא שכותב אמונה ומתכוון לתפארת). סוכות זה החג שמדת הרחמים מתגלה, וזה מחבר את כולנו – בזכות זה כולנו ראויים לישב בסוכה אחת.