תהליך – פנימיות הספירות

מה שתארתי כעת זה תהליך, ולא כמו מקור. לכן השתמשתי דווקא במילים הפנימיות של הספירות. ידוע שיש המילים החיצוניות, חכמה-בינה-דעת, ויש את הפנימיות. כשאמרתי אמונה ורצון זה מילים פנימיות, וגם השכל המדובר כאן הוא פנימיות המוחין. לכן יש לנו גם עוד יסוד, עוד הקדמה חשובה ללימוד בנוגע לשמות הפנימיים של הספירות (כמבואר בסוד הוי' ליראיו). ההסבר הרגיל הוא שהפנימיות מניעה את החיצוניות, אהבה מניעה את החסד, אם אני אוהב אני רוצה לעשות חסד, אם אני אוהב אותך בלב בשר זה מניע את יד ימין להושיט לך מתנה, לעשות איתך חסד. ככה ההסבר תמיד. כעת אמרנו משהו יותר עמוק – שהפנימיות זה הכח להוביל את פנימיות הנפש לקראת פעולה, זה מה שמזרים. כלומר, לא רק שאהבה זה כח להניע את החסד, שיש אהבה בפנים וחסד בחוץ, אלא שאהבה זה שלב בזרימה עד הסוף. הכל מתחיל מאמונה ונגמר בשפלות – לאחר הצלחת המעשה, כדי שהנחש לא ישך אותנו בעקב (כתורה המפורסמת של הבעל שם טוב) – אבל כל הכחות הפנימיים שלנו זה זרימה כדי להפיק את הרצוי. עד כאן הדבר השני – אופן ההתהוות.

שני הדברים הראשונים הולכים ביחד, כמו חיצוניות הספירות ופנימיות הספירות. הדבר השלישי והרביעי הם גם ביחד. השלישי זה שאחרי הבנת ההפלאה אתה מבין שזה רק בחיק הבורא, ואחר כך, יותר מזה, שמבין שאמיתית כח ההתהוות זה מבחינת עצמות אוא"ס ב"ה וכו'. בהקבלה לסוד הוי' מלמטה למעלה, חיק הבורא כאן זה החיק של אמא, אמא שמחזיקה את העולם בחיקה. מה שכותב בהמשך על אמיתית כח ההתהוות, ה-י כאן זה הנקודה העצמית. הם תרדלמ"ל.

חיק הבורא

מה זה הביטוי "חיק הבורא"? הרבה פעמים מסבירים שסוד הביטוי הזה הוא מה שהצמצום לא כפשוטו. יש גימטריא מפורסמת, ש-חיק הבורא – חיק זה המרכז, הלב או הבטן, ואם זה אמא זה יכול להיות גם הרחם – עולה מקום פנוי. איפה יש את הביטוי מקום פנוי? זה הצמצום הראשון בעץ חיים. זה שמקום פנוי זה עדיין חיק הבורא, זה בשביל ליצור שם את כל העולמות – ה' עשה צמצום בשביל שיהיה מקום לעמידת העולמות. מאיפה בכלל בא הביטוי הזה? זה הביטוי של המחלוקת המפורסמת בין הרמב"ם לרשב"א, אם יש לנמנעות טבע קיים בחיק הבורא או שאין לנמנעות וכו'. הרמב"ם אומר ש"יש לנמנעות טבע קיים בחיק הבורא", שגם אצל ה' לא יכול להיות דבר והיפוכו. הרשב"א בתשובה חולק על הרמב"ם. כמובן שהקבלה סוברת כמו הרשב"א, ש"אין לנמנעות טבע קיים בחיק הבורא". כלומר, שהטבע הזה שדבר והפוכו לא יכול להיות – אין כזה טבע או חוק אצל ה'. משם בא הביטוי חיק הבורא, שהפשט שלו שזה איזה ניב כדי להגיד 'אצל ה''. אבל בעצם, איפה המחלוקת? אם נתרגם את זה – וכך מסבירים תמיד, אם רוצים שהרמב"ם יצא לפחות 'חצי בסדר' אליבא דקבלה – היינו שהרמב"ם התכוון שלא יכול להיות דבר והפוכו רק אחרי הצמצום (כי בטח לא התכוון שאצל ה' לא יכול להיות דבר והפוכו, בעצמות ה'). הצמצום, אצל הרמב"ם, זה כללי הלוגיקה. לצמצם אור אין סוף הכוונה ליצור הגיון, זה הפירוש של הצמצום, ואם זה פירוש הצמצום אז אחר כך לא יכול להיות דבר לא הגיוני, דבר והפוכו יחד בעת ובעונה אחת. שוב אנחנו משתמשים בדימוי "חיק הבורא" כתיאור מקום החלל – עולה מקום פנוי – ושם לא יכול להיות דבר והפוכו. אבל אפשר לטעון – ואז צריך לחשוב אם זה נכון או לא – שמי אומר שהצמצום עשה הגיון ואי אפשר להפר אותו אחר כך זה רק מי שסובר שהצמצום כפשוטו (אפשר לדחוק ולומר שלא ככה, אבל זה הדבר היותר פשוט). מי שאומר שהחוק של הצמצום תקף לחלוטין, ושולל כל דבר לא הגיוני, הוא סובר שהצמצום כפשוטו וקרה בו משהו מוחלט גם מצד ה' (כי בכל אופן הכוונה כאן 'אצל ה''). אבל מי שאומר הפוך – הרשב"א – זה מי שסובר שהצמצום לא כפשוטו, העצמות עוד כאן, ואדרבה, כל הצמצום זה כניסת המאור במקום האור, אז ה' נמצא כאן חזק מאד, ולכן אין כזה דבר שיש נמנע, שיש משהו שה' לא יכול לעשות אחרי הצמצום. ה' גם כאן כל יכול, בלי שום הגבלה, "קודם שנברא העולם ומשנברא העולם", "אני הוי' לא שניתי", וממילא גם אחרי הצמצום "אין לנמנעות טבע קיים בחיק הבורא".

כח הבריאה בחיק הבורא

כל זה היה כדי לומר שאפשר להבין ש"חיק הבורא" היינו כל מה שמתרחש במקום הפנוי – כל היקום הרוחני והגשמי שלנו שנברא על ידי הצמצום הראשון – וכל זה עדיין נקרא 'אצל ה''. המצאות ה' אחרי הצמצום זה, גם על פי פשט, הכח שמהוה. מה יש אחרי הצמצום? ה' ממשיך קו של אוא"ס לתוך המקום פנוי (= חיק הבורא), והקו הזה מאציל את העולמות. אם כן, יש להניח – וכך יסביר יותר בהמשך – שה' שבורא את העולמות זה המדרגה שנקראת חיק הבורא, שזה ה' ממש. כתוב בחסידות שמותר להתפלל לקו. אסור להתפלל לספירות – זו היתה מחלוקת אצל הראשונים נגד המקובלים, שהספירות באצילות זה אחד באופן מוחלט עם ה' ("איהו וחיוהי חד בהון וכו'"), אך ח"ו להתפלל לספירות, זה אסור. אפשר רק לכוון שהאור שנמשך מאוא"ס נמשך דרך הספירות – אם צריך רפואה לכוון שהאור נמשך דרך תפארת, אבל ח"ו להתפלל לתפארת (עד שהיו ראשונים שבגלל זה פסלו את הקבלה, רק שזה היה כי לא הבינו קבלה). כל זה כתוב בשרש מצות התפלה בדרך מצותיך (מהדברים הראשונים שלומדים בישיבות חב"ד). זה שאסור להתפלל לספירות זה לא חידוש – החידוש שכתוב שהקו זה ה'. לא שמישהו חושב שאני מתפלל לקו, אבל זה לא כמו להתפלל לספירות. זה ה' בחיק הבורא שיוצר את העולמות. אפשר להבין גם שהרשימו זה ה' 'בחיק הבורא', ועוד יותר מזה – זה מה שהמאור נכנס במקום האור. יש המאור החשוך שנמצא, ויש את הרשימו של אוא"ס (לא המאור) שנמצא, ויש הקו. כל זה נמצא בחיק הבורא, וכל הדברים האלה פועלים בהתהוות העולם.

אבל אחר כך אומר עוד יותר מזה, שבסוף צריך גם את זה לעזוב בהתבוננות. אם כי שזה ה' וזה ה' זה ודאי תרדלמ"ל, אבל צריך להגיע לכך שהכח לברוא יש מאין זה אמיתת עצמותו יתברך (שאפילו לא מתאים לקרוא לזה חיק הבורא), ובחסידות אין מלה יותר מעצמותו. לא שיש משהו סופי במלא עצמות, אבל זהו – אין לנו עוד מלה. עצמות הכוונה היא גם שלא חושבים על המצאות האלקות בחיק הבורא הזה, במקום הפנוי.