מלכות שבמלכות – תקון יסוד העפר

שעור בספר מלכות ישראל

חשון תש"נ – קבר יוסף הצדיק זי"ע, עיה"ק שכם ת"ו

ניגנו 'כאיל תערג'

רצינו לדבר על ארבעה יסודות כחומר שבין השאר יוכלו ללמד גם במקומות אחרים. התחלנו עם מסכת בבא קמא וארבע אבות נזיקין, שהם ארבע יסודות הנפש הבהמית המוזכרים בפרק א בתניא. למשל, הקליפה של הבור היא עצלות ועצבות וכן הלאה. יש הרבה מה ללמוד בזה, יש הרבה סדרים שונים לארבעתם. הסדר המקובל הוא ארמ"ע – אש רוח מים עפר. זה סדר של התגלות היסודות בטבע, בין בטבע התחתון הגשמי ובין בטבע של השתלשלות העולמות. כאן יוצא שהאש היא חכמה, רוח בינה, מים מידות ועפר מלכות. צריך להבין גם את זה. הצד השוה בין כל הסדרים הוא העפר, במלכות – "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר". הוא הבסיס להרים את הבנין מלמטה, מן היסוד שלו. כדי להרים את העולמות צריך לבוא מלמטה, אבל השאר משתנים.

איך רואים את זה בטבע? אלו הגלגלים, גלגלי הארמ"ע שמתחת לגלגל הירח, בלשון הראשונים. יש כוונה פשוטה של ר' אברהם אבולעפיה על המילה אחד. ידוע שיש תשעה גלגלים של כוכבים, רק שהגלגל העליון, שנקרא גלגל היומי, הוא סובב את כל המערכת ואין בו כוכבים. למטה ממנו יש גלגל המזלות, בו נמצאים כל הגלגלים הקבועים. אחר כך יש שבעה גלגלים של שבעת כוכבי הלכת, שסימנם הוא שצ"מ חנכ"ל – שבתאי צדק מאדים חמה נגה כוכב לבנה. מתחתם יש עוד ארבעה גלגלים של ארבע היסודות של העולם הגשמי. הראשון הוא גלגל האש, תחתיו גלגל הרוח, האויר, האטמוספרה של כדור הארץ. גלגל האש הוא כנראה מה שמכונה היום במדע שדות אלקטרו-מגנטים. זה אש חשוכה, שלא נאחזת במשהו גשמי. לפי הרמב"ן, ה"ברישא חשוכא והדר נהורא" של מעשה בראשית היא האש היסודית שתחת גלגל לבנה. זה הציור של העולם אצל הראשונים, כאשר היום, לפי התפיסה בתורת היחסיות של איינשטין זה מבט אפשרי. היו כמה מאות שנים, מהרנסנס והלאה, שירדו מן התפיסה הזאת והפריכו אותה, אבל מאינשטיין והלאה חזרו להצדיק אותה [זה רק לפי תורת היחסיות הכללית שלו, שהיא יחסיות עיגולית ולא רק יחסיות קוית כמו בתורת היחסית הפרטית שלו, ואכמ"ל. כמו כן, לא מדובר כאן רק על מדידת מרחקים פשוטה אלא על תנועת הסיבובים. העיקר זה להוריד מעלינו איזו בושה מוטעית, אותה ירשנו מן החינוך החיצוני, שכאילו צריך להתבייש מכל ה'שטויות' שחשבו פעם, כולל המושג ארבעה יסודות, כמו שנסביר בהמשך]. נחזור לכוונה של אבולעפיה. על סיום גלגלי הכוכבים יש חלוקה ברורה של אח – גלגל היומי ושמונת גלגלי הכוכבים, כוכבי המזלות וכוכבי הלכת. יש קשר בין הסיבוב של הגלגל היומי, המניע את כל הגלגלים, לבין איך שמתארים היום במדע את תנועת הכוכבים. הכל נגרם מסיבוב כדור הארץ סביב עצמו (spin), וסיבוב זה הוא בדיוק כמו סיבוב הגלגל החוזר סביב עצמו. זה שאני מסתובב סביב עצמי מי שפועל את זה הוא המקיף הכי רחוק, הגלגל היומי, שאין לו שום תפקיד אחר. הוא לא מכיל בעצמו כלום חוץ מלסובב את הכל [ממילא יצאו דברים קשים לפי המדע החדיש, שאם הכל מסתובב כל יום מסביב אז גרמי השמים הרחוקים מסתובבים במהירות אין סופית ממש, מעל ומעבר למהירות האור. אמנם לפי המדע של היום – לא אצל איינשטיין אלא בשני העשורים האחרונים – יש כזה דבר מעל למהירות האור, אבל זה רק ביחס לחלקיקים קטנים ולא ביחס לעצמים גדולים. בכל זאת, גם לגבי עצמים גדולים יש הסבר חדיש היום, שמוסכם על כולם כידוע לי, שההגבלה של מהירות האור חלה רק על עצמים קרובים שזזים בטווח שאחד משפיע על השני, אבל ברגע שהם רחוקים מאד זה לא חל. דוגמה נוספת היא מהירות התפשטות היקום, החלל, מעל מהירות האור. להסביר את זה זה קשה, אבל זו דוגמה להסבר, וכך נסביר גם ביחס לסיבוב הגלגל היומי המסתובב סביב עצמו במהירות הרבה יותר גדולה ממהירות האור כדי לסובב אותי, את כדור הארץ, פעם אחת ביום. כל זה כנגד הנחת המדע היום על הציר של כדור הארץ המסתובב סביב עצמו]. לענייננו, בגלגל היומי, שהוא לפי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק א הגלגל הכי חשוב, מוטבע כח יוצר בראשית. הוא ראשית ההתלבשות של הקב"ה במציאות, וזה מה שנותן לו את הכח להסתובב ולסובב את הכל ללא לאות. הגלגל הזה הוא האות א במילה אחד. אחר כך יש את האות ח כנגד שמונת הגלגלים, שהראשון מהם הוא גלגל המזלות הקבועים, שבלשון ימינו הם כל הגלקסיות עם הכוכבים, שהוא באין ערוך רחוק וגדול ביחס לשבעת כוכבי הלכת הבאים אחריו. האות ח מתחלקת ל-א ו-ז. זה לא כמו החלוקה בחז"ל שיש ז רקיעים עם הארץ. בסוף יש ד עיגולים של יסודות העולם הגשמי. אצל האריז"ל, וכך גם מסביר ר' חיים ויטאל בשער הקדושה, ארבעת הגלגלים הללו הם כנגד שם הוי' של המלכות של עולם העשיה הרוחני. זה טוב מאד להסבר למתחילים, שזו היא נקודת החיבור שבין עולם הקבלה הרוחני עם המציאות הגשמית שלנו בהתבוננות מלמטה למעלה. הקבלה אומרת שיש ארבעה עולמות רוחניים כאשר התחתון הוא עולם העשיה, ושתי הספירות האחרונות שלו – יסוד ומלכות – מתלבשות ומחיות את כל היקום הגשמי. היסוד ניצב, מהווה ומחיה את כל ה-אח, שמונת הרקיעים העליונים, ואילו המלכות מחיה את עולם הטבע התחתון שלנו, שלמטה מן הירח [היום מקובל שהכל אותו הדבר, אבל אצל הראשונים החומר של הכוכבים הוא חומר אחר מן החומר שלנו. היום זה יותר קרוב אל פשט קהלת ש"הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר", ויש הרבה מדרשי חז"ל שאומרים שהשמים התהוו מן הארץ – מארבעה יסודות או ממאה ויותר יסודות כמו היום – והכל אותו הדבר]. בלשון ימינו, גלגל יסוד האש הוא כאמור השדות האלקטרו-מגנטים, אחריו בא גלגל יסוד הרוח שהיא האטמוספרה, אחר כך גלגל המים כמו שבתחילת הבריאה הכל היה מכוסה מים ואחר כך ה' עשה נס – "לרוקע הארץ על המים" – והעלה את היבשה על פני המים. זה בדרך נס, נס קיים. זו התבוננות חשובה לכל יום, שגם היום זה נס, שיש לי מקום לעמוד עליו, כי על  פי טבע כל מה שכבד שוקע במים והארץ צפה על פני המים. שוב, בתחילה יש חושך מלא אנרגיה, אחר כך יש אויר, אחר כך מים ובסוף ארץ [בלשון הרמב"ם יש יסוד העפר ולא יסוד העפר].

[דברנו פעם על התופעה בטבע שהיא הכי לא צפויה, הכי תהו, והיא מזג האויר. על כן בתורה עיקר הזיקה של הנשמה הרוחנית עם ה' היא "משיב הרוח ומוריד הגשם". מה שפועל את כל השינויים במזג האויר האלו הוא האש, מצבי השדות האלקטרו-מגנטים, שמעל האויר. לענייננו, כיוון תופעות הטבע דרך ההתלבשות ביסוד האש זה על דרך המבואר בתניא שראשית התלבשות אור אין סוף היא בחכמה].