כל מה שדברנו עד עכשיו היה הקדמה לכותרת של המאמר. כעת נתחיל ללמוד אותו מבפנים.

א.

אברהם אבינו ע"ה נמול בן תשעים ותשע שנה. אברהם הרגיש, כך מבאר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, שכל עוד נשאר בו פרט אחד מכוחות נפשו שטרם נתברר – פרט אחד מתוך מאה, התכללות י פעמים י (יפ"י) כנודע – עליו למול את עצמו

הגדולה של אברהם אבינו, שתפס בגיל תשעים ותשע אחרי שהכיר את בראו בגיל שלש לאחר ניסיונות קשים, שהוא בעצם ערל וצריך למול את עצמו. ידוע הווראט מהצמח צדק שבכה לפני האדמו"ר הזקן למה ה' לא מתגלה אליו לאחר שלמד את פרשת וירא, והתשובה היתה זאת, שיהודי זקן בן תשעים ותשע שתופס שהוא צריך למול את עצמו מגיע לו שה' יתגלה אליו. את הווארט הזה מסביר הרבי, מה זה גיל תשעים ותשע. זו נקודה אחת לפני תכלית הבירור. הנפש מורכבת מעשרה כחות וכל כח מעשרה כוחות, וביחד מאה, ותשעים ותשע הוא פרט אחד לפני הסוף. הפרט האחרון הוא מלכות שבמלכות, ואותו נשאר לאברהם לתקן. מבואר באריז"ל, שהסדר הזה של פרקי אבות, מגיל "בן שלש למקרא" ועד גיל מאה בו "כאילו מת ובטל ועבר מן העולם", הוא סדר של נשמה חדשה. נשמות שלנו, שהן נשמות מגולגלות, לא שומרות על הסדר הזה. לאחר גיל מאה זה כבר לגלות את השלמות העצמית בעולם, אבל עד גיל מאה זה תקון עצמי [ולפי זה ניסיון העקדה הוא ניסיון של חינוך הבן]. תקון הפרט אחד שלפני הסוף הוא למול את עצמך, להתחיל מחדש.

האמור כאן הוא לפי סדר התקון מלמעלה למטה, מכתר שבכתר ועד מלכות שבמלכות. זהו תקון של אור פנימי, בעוד הסדר של אור מקיף הוא הפוך, מלמטה למעלה, ממלכות שבמלכות ועד לכתר שבכתר [כמו בכוונות של ספירת העומר]. לפי זה אברהם הכיר את בוראו בגיל של בינה שבכתר, או דעת שבחכמה אם נכוון לפי חב"ד חג"ת נהי"ם. כעת אברהם עומד לפני המלכות שבמלכות וה' אומר לו ,התהלך לפני והיה תמים". עכשיו זה מבחן התמימות, שעד עכשיו יפה מאד עמדת בהצלחה בעבודה שלך אבל עכשיו "היה תמים", שלם. עכשיו אתה מל את עצמך כדי להמשיך את ה"זרע קדש ברך ה'".

(שהרי אמרו ז"ל "בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם", כלומר שגמר את התקון והברור של כל פרטי כחות נפשו, ומעתה אין לו לירא מהשתלשלות כחות נפשו מטוב לרע, מה שאין כן טרם הגיעו לגיל מאה).

"מת ובטל ועבר מן העולם" זה שכבר אין לו פחד יותר מהשתלשלות טבעית לתוך הקליפות, מיניקת החיצונים. כמו יצחק שנעשה עיור ה' יחד את שמו עליו בחייו וחז"ל אומרים שזה כאילו שהוא מת. לא שחייב למות ממש, אלא שאין פחד שתהיה נפילה לא מודעת מן הבנין שלך. כעת העבודה היא להמשיך בעבודתו עד היום, עבודת החינוך, ביתר שאת. "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו..." נאמר לו רק כעת.

מכאן מובן שבהיות אברהם אבנו בן תשעים ותשע שנה נשאר לו לברר את הפרט האחרון מבין מאה פרטי כחות נפשו, דהיינו "מלכות שבמלכות" שבו, וכידוע שעבודת אברהם אבינו ע"ה היתה בדרך מלמעלה למטה (מכתר שבכתר ועד למלכות שבמלכות), להמשיך גילוי אלקותו יתברך בעולם (בסוד תוספת אות ה-ה בשמו – אברהם – להיות "אב המון גוים", וד"ל).