שאלה: לכאורה המהלך הטבעי במציאות הוא התפרקות ולא הרכבה?

תשובה: זה מה שקורה עם חומר, מה שהטבע הגדול פועל על החומר הקיים בו, אבל בתוכו יש התפתחות כמו מה שקוראים היום אבולוציה, קדימה טבעית. הבעיה של המדע היום היא שהוא מנסה לתפוס דצח"ם אך ורק בממד החיצוני שלו, בממד של השתלשלות, של אבולוציה. זה מאד קרוב, אבל יש שינוי קטן לפי החסידות, כמו שנסביר מיד. ההגיון הזה של התפתחות פועל גם על אבן, שיש התפתחות מאבן לקריסטל, מפשוט למורכב. הגבישים הם תוצאה של התפתחות רק בממד אחד, בממד של אבן. כך זה גם ביחס לארבע היסודות הכללים – "יוצר אור ובורא חושך" קודם חושך אחר כך אור יותר מפותח ממנו. אז זה נכון שאפשר להלביש את הרעיון הזה גם לגבי דצח"ם וזה מה שקוראים היום אבולוציה. זה רעיון השתלשלותי שהולבש על עולם של חיות. זה נכון במידה מסוימת, כמו שבמעשה בראשית יש קודם צמחים אחר כך דגים ועופות אחר חיות ובסוף אדם.

ברוב ספרי הקבלה מסבירים שהדצח"ם מקביל לאותו הסדר של ארמ"ע – המדבר כנגד האש, החי כנגד הרוח, הצומח כנגד המים והעפר כנגד הדומם. אבל כשפותחים את התניא בסוף אגרת הקדש כ, ואחריו כל ספרי חסידות חב"ד, רואים סדר אחר, שאדם הוא הרוח והחי הוא האש. הופך את שני העליונים. "ויהי אדם לנפש חיה – לרוח ממללא", והאדם הוא הרוח של הבריאה [ועד לרוח הכי גבוהה של "ונחה עליו רוח הוי"] ואילו החי, המונע על פי רצונות טבעיים בלבד, הוא האש. ההבדל הזה הוא בגלל שלומד את סדר הדצח"ם בסוד ההתלבשות ולא בסוד ההשתלשלות.

סדר ההתפתחות של הארמ"ע הוא מלמעלה למטה, מן האש אל העפר, ואילו סדר ההתפתחות של הדצח"ם הוא הפוך, מן הדומם אל המדבר ולכן אומרים את הסימן הפוך. בחי משהו קורה שזה תופעה של התלבשות, שהגדרת פשוט היא הגדרה אחרת ולא של כובד או מאסה. היא הגדרה של חיות פשוטה. בניהם הסדר הוא מן הפשוט אל המורכב, רק השאלה היא מה פשוט ומה מורכב אצלך. לפי הסדר של ארמ"ע הפשוט הוא פשוט של מאסה ומצב, קל וכבד, וברגע שעוברים לדצח"ם הפשוט הוא פשוט של התגלות חיות, שהדומם מגלה הכי פחות והאדם מגלה הכי הרבה רוח חיים.

נקרא לסדר הזה – רוח, אש, מים, עפר – סדר ראמ"ע של התלבשות, אז צריכה להיות עוד אפשרות [מתוך שש האפשריות כאשר עפר תמיד למטה] של סדר השראה. כשעולים לעולם האצילות אז הסדר הוא מים-אש-רוח-עפר. מים הם חכמה, אש היא בינה ורוח היא דעת. כך מובא בפשטות קבלה, וכך גם בתניא פרק ג, שהחכמה בראש היא יסוד המים, הבינה בלב היא יסוד האש והצימאון בנפש. מים הם רויה ושביעה. מים הם נביעה, לחלוחית ותענוג, והצימאון והחוסר הוא בלב. הממוצע המחבר אותם הם הראות, הרוח המנשבת ומנחמת את הצימאון [זה כל תורת ר' נחמן]. זה סדר מצד האור. בחסידות שלושת המצבים השתלשלות-התלבשות-השראה הם אור-חיות-כח. אור זה השראה, חיות זה התלבשות וכח – אנרגיה – זה השתלשלות. כח הוא מצד הכלים, חיות מצד האורות הפנימיים ואור הוא האור המקיף. כמובן שזה משנה את הצירופים, כמו שלמדנו את המשנה של ארבעה אבות נזיקין, שלפי הסדר הכי גבוה של האצילות הוא צירוף והיה, צירוף חודש תשרי. אבל לפי ארמ"ע זה יהיה צירוף אחר לגמרי, ההוי שהוא צירוף של חודש אלול, ואילו לפי הסדר של צדח"ם הסדר יהיה י-ה-ו-ה בהיפוך האותיות ה.

נאמר עוד כמה פירושים במדע לארבעת היסודות, מלבד מצבי צבירה. פירוש מאד פשוט, שכבר כתבו אותו הרבה אנשים במאה האחרונה, שיש שלושה מצבים של אנרגיה באטום המיוצגים על ידי שלשה חלקים שבו – האלקטרון, הניטרון והפרוטון. היינו, כוחות חשמליים חיוביים, שליליים וניטראליים. האלקטרון הוא האש, הפרוטון הוא המים [המאסה היסודית] והנויטרון הוא הרוח. העפר, לפי זה, הוא הסך הכל, כמו שבספר יצירה אין עפר בכלל. כל אטום הוא בור אחד, בור ריק, ובו אש מים ורוח.

יש משהו קצת יותר עמוק. ההסבר הזה שאמרנו יורד למטה ממה שקוראים היום יסודות בכימיה, זו פיזיקה אטומית, ואמרנו בשם האריז"ל שהיסודות הם יסודות מורכבים של מולקולות, כמו מים. יש הסבר ביניים, שמתייחס למה שהיום קוראים יסודות בטבע. יש אמנם קרוב למאה יסודות אבל אפשר לבחור את העיקריים בהם שיקבילו לארבעת היסודות. לעניות דעתי, והיו על זה כמה שיעורים בויצמן, אפשר לבחור. עוד הקדמה, לפני הפיזיקה החדשה חשבו שאי אפשר לעבור מיסוד אחד לשני [לפני תקופת הרנסנס, מה שקוראים תקופת ה"חושך", ניסו לעשות את זה. זה נקרא אלכימיה], אבל היום יודעים שאפשר על ידי התכה. כמו בחסידות, שאם מחזירים לאין אפשר לעבור מיש ליש, אז כך גם בטבע שאם מפרקים את האטום אז אפשר רק שהעלות לא משתלמת. למה זה חשוב לנו? כי אם נמצא את ארבעת היסודות העיקריים אז לפי התפיסה הקודמת זה לא יעזור, ואי אפשר לעשות מהם משהו אחר, אבל לפי התפיסה היום מספיק יסוד אחד, ולענייננו, ארבעה. הארבעה הם מימן, פחמן, חנקן וחמצן (המספרים שלהם בפיזיקה הם 1,6,7,8 העולים יחד כב האותיות, ואכמ"ל). מימן מקביל למים, פחמן לאש, חנקן לעפר וחמצן לאויר. ידוע שבאחוז מרכיבי האויר יש יותר חנקן מאשר חמצן, אבל מה שמעניין אותנו, מה שאנחנו נושמים, זה החמצן למרות שהוא רק חומש מן האויר. עיקר התועלת, החיוניות, של העפר הוא כח הצומח שבו, והיום יודעים שעיקר מה שמצמיח בתוכו הוא החנקן. זה שיש כל כך הרבה חנקן בתוך האויר זה אומר שהאויר הוא יותר עפר מאשר אויר. כשאומרים ארץ ישראל זה כולל את האויר – "אוירא דארץ ישראל מחכים", ולהבדיל, בחוץ לארץ "גושה ואוירה טמא". הפחמן הוא אש כמו "שלהבת הקשורה בגחלת". ההגדרה היום בכימיה של חומר אורגני, של משהו חי, הוא שבכל תא שבו חייב להיות לפחות את יסוד הפחמן, וכל השאר כאילו במקרה. כלומר, חומר אורגני הוא ביסודו אש.

נסכם: אמרנו ארבעה הסברים לארבעת היסודות. אמרנו את ההסבר הטבעי כמו שמביא הרמב"ם, אמרנו את מצבי הצבירה, אמרנו את מרכיבי האטום – הביטוי למצבי האנרגיה והטעינה החשמלית, ואמרנו את היסודות הפשוטים היום הכימיה שאפשר בהחלט לומר שהם מרכיבים את כל הטבע. לפי הסדר האחרון – מים, אש, עפר, רוח – העפר אינו האחרון [ובמשנה שלנו יוצר את הצירוף יההו, סוד תפילין של רבינו תם. מבואר בקבלה ומוסבר בסוד ה' ליראיו שבאצילות הראשונה הסדר שבו מתגלה שם הוי' הוא הסדר הזה, בו האות ו מתגלה רק בסוף כדי לחבר את שתי אותיות ה שנפרדו מן האות י הראשונה]. הבולט בסדר האחרון הוא הדילוג מ-1 ל-6. אחד מבין הרמזים הרבים שיש בסדרה הזו – 1,6,7,8 –  הוא שהמשולש של 8 עולה אלה, וסכום שלושת המשולשים האחרים עולה מי  - "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" – וביחד אלקים.