התחילו ללמוד מתוך הספר חנה אריאל (ויקרא עמוד 46)

לאחר ההקדמות אפשר להתחיל להיכנס לענין. אותו הרעיון שה' נמצא בכל מקום מתבטא בלשון המדרש בצורה אחרת [כמו ששכינה נקראת לפעמים דבר ה' ולפעמים כנסת ישראל ולפעמים אמא תתאה או מטרוניתא]. מי שרוצה להבין טוב את פשט המילה פלא שבפסוק צריך ללמוד אותו מתוך פלח הרימון לפרשת וירא (ד"ה 'ואשה אחת מבני הנביאים' פ"ז) על פי דברי הצמח צדק. עוד מראה מקום שלא נראה כעת הוא תורת הבעש"ט על יחוד יראה-נורא [הנקודה השניה בעיקריותה אחרי הכנעה-הבדלה-המתקה וחוזרת כמה פעמים בכתר שם טוב] היוצא מן הפסוק "וירא ויאמר מה נורא המקום הזה", והוא הדרך איך לעלות מיראה אל הנורא. יראה הירא בחינת העלאת מ"ן, בחינת נוקבא, וגילוי הנורא היא המשכת מ"ד, והוא הזיווג של עצמות האלקות עם האור אין סוף שממלא את העולם. זה הזיווג והיחוד הכי חשוב בעבודת החסידות, שממה שנלמד כאן נבין גם אותו. "נורא תהלות" הוא הגילוי שהיה על הים.

מה זה פלא? הפלא של המציאות, של העולם, שלא נתפס בשום שכל? בספר יצירה יש גירסה "בל"ב נתיבות פליאות חכמה ברא הקב"ה את העולם". כל נתיב הוא שכל ולנתיב העליון ביותר קוראים שכל מופלא – "נתיב לא ידעו עיט". פה אומר פשט. פלא היא מציאות מפורטת מאד בתוך האחדות הפשוטה של הקב"ה. על פי הפשט העולם הזה הוא מחודש יש מאין ועל כן הוא כלום, הוא גורנישט, אבל הפלא הוא שהעולם על כל פרטיו יש לו שורש כמו שהוא בתוך האחדות הפשוטה באור אין סוף ב"ה.

הדבר הראשון שר' אייזיק רוצה לומר לנו זה איך אומרים את הדבר הזה בלשון של ספרות התורה לדורותיה. בחז"ל זה ש"במחשבה אחת נבראו כל העולמות", והם קיימים שם בפועל ממש עוד לפני המאמרות של "יהי אור, יהי רקיע" וכו'.

כתיב "נורא תהלות עושה פלא". פירוש עושה פלא, דבמדרש אמרו "במחשבה אחת נבראו כל העולמות", שזהו על דרך משל כמו באדם שמסדר במחשבתו מה שהוא רוצה לעשות (אך באדם אין דבר שיש בו ממש במה שהוא חושב, אבל באור אין סוף ב"ה אדרבה, המחשבה עליונה הוא עיקרא ושרשא דכל המציאות). ובזהר: "גליף גליפו בטהירו עילאה". ובלשון האריז"ל: "שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל".

אצל בשר ודם מה שחושב על מה שיעשה, כמו לבנות בית, זה רק דמיון והבית לא קיים שם באמת אבל אצל הקב"ה זה הפוך, שמה שהעולם קיים במחשבה זה יותר לאין ערוך מאשר במציאות בפועל. אם הוא חושב על בית יש יותר מציאות של בית מאשר מציאות עצמו באור אין סוף. זה בלשון חז"ל. איך בלשון הזהר? "גליף גליפו בטהירו עילאה" – חקק חקיקה בטוהר העליון. איך בלשון האריז"ל? "שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל". זו ההשערה [זה הרבה יותר מאשר סתם פלא בקבלה, שהולך על מוחא סתימאה. מוחא סתימאה זה איך שה' משער במחשבה את כל עולם האצילות. זה מקביל לראש התחתון של הכתר, שלאחר הצמצום מקביל למדרגה שאנו מדברים עליה לפני הצמצום].

וזהו פלא גדול, דידוע שאתה הוא ה' לבדך משנברא העולם כמו שהיה עד שלא נברא העולם, רק שעולם הוא מלשון העלם

אין שום שינוי בין לפני שנברא העולם ובין לאחריו, ובכל זאת כביכול בן רגע, יש את כל העולמות בתוך האחדות הפשוטה בפועל ממש ועוד יותר ממה שעתיד להתגלות בתוך סדר ההשתלשלות.

מה זה עולם? כמו שאנחנו רואים אותו הוא מלשון העלם כי לא רואים את יחודו ואחדותו יתברך. רואים רק את הפירוד

שאין רואים אור יחודו יתברך. לכן יכולים לראות את הנבראים במציאות יש ודבר, אבל במחשבה עליונה דשיער בעצמו, שהוא מקום אחדותו הפשוטה, איך יתכן שם כל מה שעתיד להיות יש ודבר בפועל?

לאחר הצמצום הראשון יתכן שיתגלה כמו שאנחנו רואים בפועל, מציאות נפרדת, אבל איך יתכן שגם במציאות שבה נגלית אחדותו הפשוטה גם שם יש עולם – זה פלא. פלא זה הדבר שאינו מובן בשום פנים ואופן.

אבל זהו פליאות אין סוף ב"ה שכולל שני הפכים – אחדות וריבוי. וזהו עיקר כל המציאות [מה שעתיד להתגלות] וכל השתלשלות מדרגות העולמות הוא לגלות הפלא הזה

לגלות את הפלא בתוך המקום הזה. איך שאתה הוא משנברא העולם וכו' ו"אני הוי' לא שניתי". האחדות הפשוטה שלו לא עומדת בסתירה לכל הריבוי של כל העולמות. בתוף האור אין סוף הפלא גלוי, אצלנו הפלא לא גלוי כי אנחנו רואים רק צד אחד של המטבע. את הצד של העולמות. ומה שה' ברא את העולם כמו שהוא זה כדי להוריד את הפלא. כעת הוא קיים לפני הצמצום בגילוי, וה' צמצם את האור כדי לגלות לנו את הפלא –