גם בבחינות ומדרגות רבות שבעולמות. על דרך משל החכם הגדול מאד, יוכל להסביר חכמה רמה ועמוקה מאד גם לנערים וקטנים [אם לא חכם מופלג לא יכול להוריד את חכמתו כל כך אבל אם הוא חכם הוא יכול], אך בודאי הנערים וקטנים אין מבינים אותה על בוריה כמו חכמים גדולים, וכל שכן כמו החכם עצמו.

באמצע, עד שהוא מוריד את החכמה שלו לילדים הקטנים הוא מלמד אותה קודם לחכמים הגדולים, וזה ברור שאם שהם מבינים את החכמה הנפלאה של החכם הכי גדול זה ברמה אחרת לגמרי מאשר הילדים הקטנים מבינים את זה. הוא מסוגל להוריד את זה עד למח של הקטנים ובכל זאת הקטן תופס אחרת מן החכם הגדול, וכל שכן וקל וחומר איך שהחכם עצמו תופס את זה. זה הפשט במילה "עושה". עד כאן הסביר את ה"פלא", את המציאות שלו, שכל המציאות נמצאת ביתר שאת ועז באור אין סוף. אז מה זה 'עושה'? הפלא כבר קיים? אלא שעושה זה הכח של הקב"ה לגלות את הפלא במקום הכי נמוך. אנחנו הנערים הכי קטנים והקב"ה יכול לעשות ולתקן – לתקן זה להמציא לבושים – את הפלא הזה ולהוריד אותו אלינו. להמחיש במדרגות הכי נמוכות.

וזה עושה פלא, שמביא את הפלא הנ"ל גם במדרגת עשיה. אמנם, שכח עשית הפלא הוא נבדל מן העולמות לגמרי.

עיקר הווארט שהוא מסביר כאן, וזה עיקר החידוש של כל המאמר, שהכח של החכם להוריד את החכמה הכי נשגבה שהוא עצמו מסוגל לחשוב הוא באין ערוך מאשר הפלא עצמו, כפי שהוא מושג אצלו בשכל. ה"עושה פלא" הוא באין ערוך מאשר ה"פלא" בעצמו. שוב, הפלא הוא שאחדות פשוטה ומציאות של עולמות הולך ביחד, ושאחדותו של ה' לא השתנתה בעקבות זאת. לא שינתה וגם שורה ביחד. אבל להוציא את הפלא, לגלות אותו לנו אחר הצמצום, לנערים הקטנים, זה פלאי פלאות. זה הפלא האמיתי. הפלא הוא בתוך המחשבה של ה', וזה שהוא יוכל להסביר לנו את הפלא של המציאות, כמו שהוא מושג אצלו, זה הפלא האמיתי. הקב"ה משתעשע כביכול, כמו חכם גדול, כאשר הוא מסתכל על העולם בגלל שאצלו העולם לא סותר את האחדות הפשוטה. זה פלא. בשבילו זו השגה מופלאה. אצלנו זה לא פלא. אצלנו זה עצבות, כי יש הרבה ריבוי. זה לא משמח אותנו בכלל. פלא אמור לשמח. זה שהוא מוריד את הפלא זה לאין ערוך, וזה בא מן העצמות שלאין ערוך מן האור. הפלא בכל זאת ניתן להשגה. כמו בחכם, שמשיג לעצמו ואם הוא מוכשר מספיק אז יכול גם ללמד לאחרים, ואם יותר מוכשר יכול גם להוריד אותו מטה מטה גם לנערים. אז כל אחד יכול לתפוס 'כל חדא לפום שיעורא דיליה'. אבל מה שאף אחד לא יודע זה איך הוא הצליח להוריד את הפלא. ניתן דוגמא מבנית בית. נגיד שרוצה לבנות בית שעומד באוויר, שזה לא לפי הטבע. בראש זה יכול להיות, ונאמר שיש אחד שיודע איך לעשות את זה והוא רוצה לבצע. זה שאני רואה בית באוויר – אי אפשר להכחיש את המציאות. אני לא מבין איך זה קרה אבל אני תופס את הפלא. אני רואה אותו. מה שאני לא יכול להבין זה איך הוא הצליח לעשות את זה. להגשים את הפלא. גם הוא, במדרגת הפלא לא מבין, כי ההצלחה להגשים את זה באה ממקום אחר לגמרי. זה בא מעצמותו יתברך ממש.

עכשיו אני שואל שאלה פשוטה: מה שה' נקרא נושא הפכים, ביטוי שהולך על העצמות, אז מה יכול להיות יותר מנושא הפכים, יותר מן הפלא? זה משהו שהרבי הרש"ב מסביר, שיש נושא הפכים בתוך נושא הפכים. זה הדרך היחידה להסביר את מה שכתוב פה, וגם את הנקודה השניה שהוא רוצה להסביר פה, שהפלא נקרא כח והעושה פלא נקרא אור. האור נבדל מן המציאות והכח הוא מה שמתלבש ופועל במציאות. יש כח לשאת שני הפכים באחדות פשוטה, אבל הפלא זה שהוא מגלה את זה למטה. לגלות זה להאיר אור למטה. הפלא לא מתערב ומתלבש בתוך המציאות. בתוך הכח שמתלבש במציאות – "כח הפועל בנפעל" – יש שתי בחינות: סובב וממלא. מה שאין כן אור, לא ניכנס למציאות רק מגלה אותה. בדרך כלל בתניא מדובר על שלושה בחינות: אור חיות וכח, כאן מדבר רק על שנים, אבל במדרגה הכי גבוהה. האור כאן הוא "נורא תהלות" והוא שעושה את הפלא. יש פלא, יש עושה פלא – שעושה ומתקן אותו ונותן לו כלים שגם ילד קטן יוכל להבין אותו – המוריד אותו עד לעשיה. הפלא הוא הכח והעושה פלא הוא האור. הפלא עצמו הוא כבר שני הפכים בנושא אחד אבל העושה פלא בא מן העצמות ממש, שם ההפכים אינם הפכים כלל וכלל. הוא לא נוגע, לא מתערב בכלל, רק מאיר אותם.