שאלה: אז למה זה אור?

תשובה: זה שהחכם יכול להשכיל השכלות זה כח של השכל, זה לא האור. האור זה היכולת להסביר את זה. כמו בחז"ל: פנים מאירות פנים מסבירות. זה כח אחר, נבדל מן השכל. נבדל זה קדוש, והוא קדוש ביחס לשכל.

עד כאן הסברתי את הענין, כעת נקרא מתוך הכתב:

אמנם שכח עשית הפלא הוא נבדל מן העולמות לגמרי

הפלא יכול מוחשי בעולמות. לא יבינו איך עשית את הבית אבל יראו. זו עובדה שאי אפשר להכחיש. זה נקרא שהכח לעשות את הפלא נבדל מן העולמות לגמרי. נקשר ליוסף הצדיק, יוסף הוא איש מצליח וסוד ההצלחה שלו בא מן העצמות, מן ה"נורא תהלות", לא מן הפלא. יהודה הוא הפלא אבל יוסף הוא הנורא תהלות העושה את הפלא. יהודה הוא המציאות כמו שצריך לראות אותה, כאחדות פשוטה של "אני הוי' לא שניתי". יהודה הוא עדין יראה מלמטה למעלה, שיש בה עדין ישות, אבל כאשר הנורא מתגלה אז הישות נעדרת, נעלמת, בטלה לגמרי. הפלא הוא האין אבל העושה פלא הוא היש האמיתי. אור כאן זה כח העצמות. באמת הפסוק הזה נאמר בשירת הים, שם התגלה כוחו של ארונו של יוסף. יהודה הוא זה שקופץ אל הים אבל ההתגלות מתוך הים היא של יוסף.

"אנא ה' הושיעה נא" זה יחוד יה, גילוי שע נהורין ואילו "אנא ה' הצליחה נא" הוא גילוי וה שבשם, אבל כתוב בקבלה כמה פעמים שיש שורש ל-וה מעל יה. הישועה בעצמה היא גילוי הפלא, אבל השורש של וה, להמשיך את זה למטה, הוא בעושה פלא. הוא הזכר לעומתו.

כי הפלא עצמו הוא משתלשל ויורד במדרגות, דהיינו שהחכם הנ"ל תחילה מגלה החכמה הרמה ועמוקה לחכמים גדולים ואחר כך לקטנים מהם כנ"ל. הרי על כל פנים ענין החכמה הרמה ועמוקה יורדת להתגלות במדרגות הללו, והם משיגים ממנה כל אחד ואחד לפי ערכו. מה שאין כן הכח להצמיא גילוי החכמה רמה ועמוקה למדרגת המקבלים, אין בכל מדרגת החכמים שיבינו את זאת.

כמו ר' מאיר, שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה ובכל זאת "לא עמדו חבריו על סוף דעתו". אם לא עמדו אז במה מאיר את עיניהם? מצד אחד מאיר להם את הישועה אבל ההצלחה שלו היא חידה. זה חיוך על הפנים, שלא מבינים אותו. זה נקרא חכמה – חיוך מה...

ויובן זה ממשל מענין אור וכח, שהכח הוא מורכב והאור הוא נבדל. פירוש כח הוא כמו שאדם עושה מלאכת אומנות על ידי כלים העשויין לכך להיות על ידם נמצא מעשה פיתוחים בעץ השווה (גיזימשין).

יש לו כלי אומנות כדי לעשות ממנו כלי. לאדם יש כח היולי, כח מעשה. בלי כלים הוא לא יכול לעשות כלום, אבל כשיש לו כלים הכח שלו מתלבש בתוך הכלים, הוא מקבל ציור – גבול והגבלה – ואז הוא פועל בעץ, בחומר הגלם את הצורה. זו דוגמה אחת של כח מורכב.

וזה נעשה על ידי כח האדם (שהוא כח פשוט לגבי פרטי הפיתוחים) כשבא בכלי והרי הוא מורכב בכלי ואז הוא עושה הפיתוחים.

הכח של האדם בתוך הכלי היא מציאות חדשה ממה שהיה לפני כן. כמו תרכובת בכימיה לעומת תרכובת. בקבלה, כל מקום שאומרים אור בתוך כלי זה כבר כח, או חיות, ולא אור בעצם. במושגים של המאמר הזה, גם אור הממלא וגם אור הסובב הם כח ביחס לאור. שניהם באים בהרכבה. ברגע שאומרים "כל עלמין" יש פה התייחסות לעולמות, לא משנה אם בדרך ממלא או בדרך סובב. או שמורכב מבפנים או מבחוץ. מקיף בלשון חז"ל זה נוגע, אז או שנוגע מלמעלה או שנוגע מלמטה. המשל הביא כעת, על האדם במלאכת האומנות, הוא משל ל"ממלא כל עלמין", ומיד יביא משל ל"סובב כל עלמין".

כמו שעל ידי שהנפש מורכבת בגוף באים ממנה כוחות בערך הגוף. וכן בזריקת אבן בא כח האדם אל האבן

כשאדם זורק אבן לאוויר איזה כח מוביל אותה? כח האדם. אבל זה לא כח שמלובש בה אלא מקיף אותה. היות שהקליפות יונקות מחיצוניות המקיף דוקא, ולא מן הפנימיות, לכן זורקים אבנים... לזרוק אבן זו הדוגמה של כח האדם שבא בבחינת מקיף ביחס לחפץ הנפעל. במלאכת האמנות הכח מתלבש בתוך כלי. בזריקה הכח לא פועל באבן שינוי פנימי, הוא רק סוחב ולוקח אותו.