ח. סגולת הכנה לפסח בקלות ובשמחה – לשיר "אחד מי יודע" בניגון של קרלין

חשבתי: יש סיפור שאדמו"ר הזקן היה מתפלל מאד באריכות – עוד צדיקים, אבל במיוחד הוא – את התפלה הראשונה של ראש השנה, בליל ראש השנה. בתפלה הזו היה מכוון את כל הכוונות מראש השנה עד סוף שמח"ת, כי כתוב שכל חגי חדש תשרי הם תיקון חטא עץ הדעת שהיה בראש השנה. מי שיודע לתקן את זה בסוד "באותה אשה, באותו זמן וכו'", ממילא מתקן הכל בר"ה – שאז זה קרה. אם לוקח זמן – זה כבר לא אותו דבר. כך היה מתקן את כל החגים עד הסוף, והעיקר זה הסוף. כנראה שלפני פסח לא נהיה כאן, לפני התכנית, אא"כ תהיה הפתעה. יש הכנות לפסח, וכל הבעלים כאן צריכים לעזור לנשים שלהם קצת (אני לא כולל את עצמי בזה..., אבל "התורה על הרוב תדבר", לא בגלל שאני לא רוצה לעזור, אני רק לא רוצה להוציא נדר מהפה). דברנו גם קודם, שהאשה עלולה להכנס ללחץ. אם אתה לא נשוי יש מצוה לעזור לאמא שלך. לעזור לאמא בהכנות לפסח זו גם סגולה להתחתן, מתוך כוונה ורצון שתוכל לעזור לאשתך לעתיד. אבל כדי להקל על הכל, כדאי כבר להיות אחרי זה. המחשבה הכי מקלה זה שכבר אחרי זה, הכל נגמר. צריך להכנס לראש שמכוונים הכל בבת אחת, ואני כבר אחרי זה. לכן הסגולה להכנות לפסח בקלות (אחד הספרים בתכנית המגירה זה ספר סגולות, עכשיו נחדש סגולה חדשה, בגלל שיש לנו כאן כינור) – הכנות בכיף, שהכל יגמר, שאנחנו כבר אחרי זה – זה לשיר "אחד מי יודע", כי את זה שרים בסוף הסדר. כל ההכנות הן כדי להגיע לסדר, אז כדי להקל, שכבר הסדר נגמר – הסגולה, וזה גם עם ילדים בחדר וגם עם כולם – לשיר "אחד מי יודע", אבל בניגון מיוחד, הניגון של קרלין. גם אם אתה לא מכיר, תוכל ללמוד תוך כדי, כי חוזר על עצמו הרבה.

נסביר עוד משהו: בסידור של אדמו"ר הזקן לא כתב "אחד מי יודע", לא כתב את הפיוטים בכלל. אבל יש הגדה אחת של פסח עם מאמרי אדמו"ר הזקן ושל רבי אהרן מסטרשלייא – זו הגדה חב"דית, אבל עם מאמרים של שניהם – והנוסח כמובן של אדה"ז, אבל בסוף יש את הפיוטים בדפוס הזה, שמאד מומלץ. מה זה שייך לעניננו? למה אדמו"ר הזקן השמיט את הפיוטים, גם בשבת וגם בפסח? כי הפיוטים זה עבודת ה' בקטנות, זה יפי. מדי פעם הרבי המהר"ש היה אומר את זמירות שבת – כך כתוב. ידעו בעל פה את הזמירות, לא היה צריך לראות בסידור. החסידים הראשונים ידעו את כל הפיוטים בעל פה, בטח אחד מי יודע – שקל ללמוד בעל פה. מדי פעם, כשזה היה ספונטאני, היו שרים את זה. לכן יש ניגון מיוחד של הרבי המהר"ש על "לבי ובשרי" – זמירה של האבן-עזרא לליל שבת (הפיוט היחיד שהחת"ס היה אומר לפני הקידוש, ואמר שזה הכי חשוב מהזמירות של שבת; חוץ מאיך שהרבי מהר"ש היה שר יש עוד ניגון יפהפה לזה). "בת כ' כבת ז'" זה כל זמירות שבת והפיוטים אחרי ליל הסדר. מתי לומדים את הפיוטים בעל פה? בת ז'. בכל אופן, כדי לא לשקוע בקטנות – החשש של המוחין, שלא שוללים קטנות אבל לא רוצים להנציח (רק אם אתה נופל) – לא מדפיסים בסידור (לא מפילים אותך). אבל היות שטבע העולם שנופלים, ויש אפילו כיף בליפול – נפילה זה דבר נפלא ביותר, "גל עיני ואביטה נפילות מתורתך" – זה הענין של הפיוטים. לכן דווקא בהגדה זו של פסח, שיש את ר' אהרן, מתאים – לשיטתיה – שיהיו גם הזמירות. בהגדה אחרת, שאין את ר' אהרן, לא צריך להיות פיוטים.

בכל אופן, הרבי עצמו שר את "אחד מי יודע" בניגון אחר, לא של קרלין. נאמר עוד משהו שחשוב לדעת: רוב השנים אצל הרבי בעל התפלה הקבוע, יום יום, היה חסיד קרלין, כי הרבי אמר שאוהב את הנוסח של קרלין. אם יש שיר אחד שמאפיין את הנוסח, יותר מכל ניגון אחר של קרלין, זה "אחד מי יודע". אם הרבי אמר בפירוש שאוהב מאד את הנוסח הזה, ולכן שם בעל תפלה שמתפלל בניגון הזה, אז כדאי מאד – גם אם אתה חב"דניק שרוף – שתלמד את השיר הזה. שוב, זה סגולה לגמור את כל ההכנות לפסח בכיף.

נוסיף עוד משהו: מה זה ההכנות לפסח? אמרנו שבדרך כלל איני מפיל את האדם בקטנות בכוונה, אני רוצה שיהיה בגדלות. אבל התורה על הרוב תדבר ואין כלל שאין בו יוצא מהכלל. יש זמן אחד שדווקא מפילים אותך בקטנות – שבועיים לפני פסח. זה ההכנות לפסח. הרי כל המצה זה קטנות אבא, "מיכלא דמהימנותא", וכדי שתזכה לזה מפילים אותך לקטנות. לכן מפסיקים ללמוד, סוגרים את הגמרות, גומרים את הזמן. מי שהכי נופלת בקטנות זה האשה. מה סימן של קטנות? כעסים, הקפדות, עצבנות. מי שבקטנות הוא מתעצבן. לכן, אם רואים אשה מתעצבנת בערב פסח, צריך ללמד עליה זכות – היא בקטנות. צריך לנסות להמתיק את זה כמובן, אבל כנראה שזה מה שהקב"ה רוצה – עבודת ה' בקטנות. זו עוד סיבה שהדרך להמתיק את זה לטוב היא לשיר אחד מי יודע. מכל הפיוטים זה הכי קטנות – זה שיר לילדים קטנים. גם חד גדיא ילדותי לכאורה, אבל הכי ילדותי זה "אחד מי יודע". לכן שואלים מה שייך לפסח. חד-גדיא שייך לפסח, לפי כל מיני פירושים, אבל כל המפרשים מסכימים של"אחד מי יודע" אין קשר לפסח. למה שמים בסדר? תשובת רוב המפרשים שפסח זה "והגדת לבנך", לימוד קטנים, וראשית חינוך הילדים זה ללמד אותם מספרים. אם רוצים אסמכתא שההתחלה של חדר זה ללמד את הילדים גימטריאות ומספרים, שזה יסוד היסודות, זה "אחד מי יודע". יסוד החינוך בעם ישראל זה "אחד מי יודע". לכן, מכל הסיבות והטעמים האלה, זה סגולה להקלה גדולה וכיף גדול לקטנות של הכנות לחג הפסח.

שרו "אחד מי יודע".