ט. מנהגי יום הולדת – התבודדות לילד קטן

בספר "היום יום" יא ניסן, יום ההולדת של הרבי, הוא כותב מנהגי יום הולדת, ושם כותב שצריך להתבודד – לצאת להתבודד, לעשות חשבון נפש. בתניא גם כתוב פעם אחת שצריך להתבודד, באגרת הקדש, ובהיום יום כתוב שזה יום הולדת. לכן יש חסידים שנוהגים בכל יום הולדת של ילד – מהגיל הכי רך שאפשר – שביום ההולדת שלו האבא לוקח אותם מחוץ לישוב להתבודדות, והאבא, או המלמד, תופס עץ אחד או מקום אחד, ואומר לילד, לבן או לבת, שיהיה לא רחוק ממנו (שהילד ירגיש בטחון, שהאבא לא יראה אותו), ומסביר לו שביום הולדת צריך להתבודד, להתפלל לה', שיבוא משיח. כמובן שהכי טוב באמצע הלילה, מחוץ לישוב. המנהג הוא שכאשר הולכים להתבודדות שרים את "אחד מי יודע". זה רק להשלים את המנהג לגבי הניגון הזה. שכל הורה יקח את זה – זה אחד מיסודות החינוך. שרים את הכל – לוקחים את הילד מחוץ לישוב, זה הרבה זמן. אפשר לומר שכאשר גומרים את הניגון זה מקום טוב לעשות התבודדות. זה מנהגי יום הולדת.

לחיים לחיים.

מי שלא השלים – למשל ילד שהוא בן עשר, והאבא לא ידע מהמנהג הזה, אז יכול עשר פעמים בתוך אותה שנה להשלים את זה. שוב, זה יסוד חזק ביותר. זה משהו טבעי, מובן מאליו, לפתוח את הלב. שאם יש היכי תמצי שהילד ירגיש מה זה להתפלל מעומק הלב, זה כמו סיפורי הבעל שם טוב, שהיה יוצא ליער ושם מוציא את הלב, מתפלל. אבל בחב"ד זה שייך לזמן שהמזל גובר – הוא לא מרגיש את זה במודע, זה בעל-מודע, זה ביום הולדת, לכן זה הזמן. לחיים לחיים.

שרו ורקדו את ר' אלימלך-טאנצ.

כדי להבהיר, למי שלוקח את זה ברצינות: כמובן לא לוקחים ילד אם הוא לא רוצה (וצריך גם הסכמה של אמא שלו, או שהאמא לוקחת את הילד), מספרים לו קודם סיפור של הבעל שם טוב שלא פוחד. אם הוא פוחד – כמובן שהאבא לא עוזב אותו. אם הילד מסכים להיות לבד דקה, והאבא קרוב קרוב, בסדר. אם לא – אז לא. שיהיה יום הולדת שמח מאד, עם הרבה כיף של הבעל שם טוב. אפשר לקרוא גם את היום יום של יא ניסן. אחד מי יודע עושה את הרקע המתאים.