בע"ה

אור ל-כט טבת תש"ע – ער"ח שבט – גל עיני ירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

ניגנו הבינוני, שאמיל,

א. "לכבוש ביד חזקה את כל הדור הצעיר" – שלש דרגות של כפיה

אנחנו ער"ח שבט. בספר יצירה האות של שבט היא צ – הצדיק. לכן משה רבינו התחיל לבאר את התורה בר"ח שבט, לקראת ההסתלקות שלו, אם כי ההסתלקות היא ב-ז' אדר (יש מי שאומר שזה היה ז' אדר ראשון, ובשנה רגילה זה ז' שבט). לכן יש הרבה צדיקים שהיארצייט שלהם בשבט. ב' שבט זה ההילולא של רבי זושא מאניפולי, וב-ד' שבט יש הילולא של צדיק בן דורנו, הבבא-סאלי, שבקשו שנקדיש את השיעור היום לכבודו.

הוא היה כל כך קשור לרבי, שאין כיוצא בו – כמה היו קשורים זה לזה. הוא עלה כמה פעמים לארץ וחזר למרוקו. פעם אחרונה שעלה הוא התאכזב מאד מהמצב הרוחני, ורצה לנסוע לאמריקה, לרבי, להתנחל בקראון-הייטס או במקום אחר בניו-יורק. הוא כתב לרבי כמה פעמים שהוא רוצה לעבור לאמריקה, שלא מסתדר כאן, ואז הרבי כתב מכתב מדהים, שחובה שכל אחד ואחד יקרא אותו, שקודם הוא מכנה אותו "איש כללי ומנהיג בישראל" – אומר שהוא בחינת מלך, ומלך לא עוזב את העם שלו, והעם שלו נמצא כאן, והוא אחראי על הדור הצעיר. זה מכתב די ארוך, עם המון נושאים עמוקים בקבלה וחסידות – קבלת האריז"ל והרבה חסידות, עד לעצמות, שכל הירידות הן לצורך עליה בעילוי אחר עילוי עד לעצמותו יתברך ממש – אבל כשהוא מדבר על התפקיד שלו כאן, הוא אומר שיש לו תפקיד שאף אחד בעולם לא יכול למלא אותו, ואומר שהתפקיד הוא "חובת השעה לכבוש ביד חזקה את כל הדור הצעיר". זה הציטוט: "חובת השעה לכבוש ביד חזקה את כל הדור הצעיר". היות שזו חובת השעה וחובת קדש, וזו האחריות שמוטלת על שכמו, אז אסור לו לעזוב את הצאן שלו כאן. כמובן שהוא קיבל את זה ונשאר פה. הכינויים שהרבי כותב לו – גם אין כיוצא בזה. גם בתור גאון וגם בתור מנהיג ישראל.

אולי נפתח עם איזה דבר תורה על הביטוי הזה, "לכבוש ביד חזקה", שזה שייך למלך דווקא, כמו שכתוב על מלך המשיח שיכוף כל ישראל לילך בדרך התורה ולחזק את בדקה של התורה. כשאומרים שצריך לכבוש את הדור, מילא, אבל לכתוב "לכבוש ביד חזקה" – מה הכוונה? צריך לתת מכות לאנשים? כפיה דתית, בכח, בשוטים? כתוב "גדול המעשה יותר מהעושה" ו"מעשין על הצדקה". יש באמת לבית דין רשות, לפעמים, לכפות בשוטים. יש בהלכה שתי הגדרות של כפיה, וצריך להתבונן מה זה כפיה של המשיח, שהרמב"ם פוסק לגביו "יכוף". כל בקר, צריך לשים לב, אנחנו מבקשים את הקב"ה – "וכוף את יצרנו", מבקשים שה' יכוף אותנו, את היצר הרע שלנו, לעבדו יתברך.

מה זה כפיה? שוב, בהלכה יש שתי הגדרות של כפיה. יש "כפיה בשוטים" ויש "כפיה בדברים". מי שבית דין קבע שהוא צריך לגרש את אשתו והוא לא מסכים, כופים בשוטים עד שיאמר "רוצה אני", והיות שהרצון הפנימי של הנפש האלקית הוא לקיים את כל מצוות התורה – כמו שהרמב"ם פוסק, והרבי מסביר באריכות – הגט הוא כשר. כמובן שכפיה בשוטים זה רק בידי בית דין במקרים מסוימים, יוצאי דופן. אבל יש לכפות בדברים – או שזה לשכנע בדרכי נעם (הרבי תמיד מדגיש ש"ויכוף" צריך להיות בדרכי נעם, אצלנו ודאי), אבל גם בזה יש דרגות שונות. יש לשכנע בטוב טעם ודעת, לדבר על הלב של מישהו. כמו שיש מצות תוכחה בתורה, שיש בזה כמה רמות, ואדמו"ר הזקן מסביר את זה בשו"ע – יש כמה שלבים בתוכחה. הדבר העיקרי זה לדבר על הלב, להסביר שאיני מקפיד בשבילי אלא אני דואג וצר לי בשבילך. צריך להסביר את הצער העמוק שלי בגלל שאני רואה אותך כך וכך. ככה מתחילים. אם זה לא עוזר – יש דירוג מסוים, כמו שכתוב בשו"ע. אבל יש גדר של כפיה בדברים שזה להצהיר בריש גלי מה צריך להיות, מה החובה שלך בתור יהודי, מה החובה של עם ישראל בארץ ישראל – לא להתבייש מאף אחד, לא ליבוש מפני המלעיגים, ופשוט להצהיר, גם לפרט וגם לכלל, בריש גלי, מה התורה אומרת. להצהיר בריש גלי שהתורה היא הסמכות הבלעדית של הכלל והפרט. על זה אנחנו מדברים כל הזמן. זה סוג של כפיה בדברים.

יש כפיה שלישית, אבל קודם נעשה גימטריא יפה: ידוע הווארט שכפיה צריכה להיות בכיף. כפיה זה כף – "מלא כף נחת", מקבלים המון נחת מכפיה. כמובן שבעבודת ה' זה היסוד של כל חסידות חב"ד – "אתכפיא", שזה כמו "כוף את יצרנו", שאדם צריך לכפות את יצרו הוא, "קשוט עצמך תחלה ואחר כך קשוט אחרים" – לפני שמפעילים כפיה על מישהו אחר צריכים קודם לכוף את היצר שלי. כפיה = חזק. אחרי כל סיום חומש בצבור מכריזים ג"פ חזק (עפ"י המנהג מכריזים "חזק חזק ונתחזק", אבל הרמז הוא ג"פ חזק) = משה. אנחנו חותמים את השם של משה באמירה שלנו "חזק חזק חזק" (ממוצע כל אות בשם של משה) – "זכרו תורת משה עבדי". ארבעה דברים צריכים חיזוק, והראשון זה התורה – מזה מתחילים. אז אם משה = חזק חזק חזק זאת אומרת שהוא גם שוה כפיה-כפיה-כפיה, ואם כן צריכים להיות בכללות שלש בחינות של כפיה.

אמרנו שיש כפיה בשוטים ויש כפיה בדברים (עם כל הדרגות המגוונות שבזה), אבל יש כפיה שלישית, שזה מה שחז"ל אומרים לפי פירוש אדמו"ר הזקן בתורה אור – "כפה עליהם הר כגיגית" לפני מתן תורה. הר זה אהבה – אברהם קראו הר – וה' כפה אותנו בריבוי גילוי של אהבה, "וימינו תחבקני". אם מישהו מגלה ריבוי אהבה לזולת, מחבק אותו ומנשק אותו, יש בזה כפיה של "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" – אין מנוס מכך שהזולת, כאשר שופכים עליו אין סוף של אהבה רבה, לא יגיב בהתאם, "כמים הפנים לפנים". זו נקראת "כפיה באהבה". אז הכפיה הכי גבוהה זה אהבה כופה, אחר כך יש כפיה בדברים, ובסוף זה כפיה בשוטים. אהבה זה לב, מחשבה פנימית שבלב, אז שלש הרמות כן הן מחשבה-דבור-מעשה. אפשר לכפות באהבה, אפשר לכפות בדבור (ויש בזה כל מיני דרגות, כמו שאמרנו), ואפשר לכפות בשוטים. הסימן לזכור את זה – אד"ש (שאצל חסידים זה ר"ת אדמו"ר שליט"א), אהבה-דברים-שוטים.

לגבי ד' שבט, ד שבט = שוט. כל מי ששייך ל-ד' שבט (שיש פה כמה אנשים), זה כפיה בשוטים. כנראה שגם כשהרבי כתב לבבא-סאלי – עשרות שנים לפני ההסתלקות שלו – שצריך לכבוש ביד חזקה את כל הדור הצעיר, הוא רמז ליארצייט שלו ב-ד שבט. אבל בכל דבר בקדושה יש התכללות – בשוטים יש אהבה שבשוטים, דברים שבשוטים, ושוט ממש. יש שוט שהוא גם כן אהבה. הרי כתוב על זה במאמר שנוהגים ללמוד ב-י' שבט. אצל חסידי חב"ד זה היום העיקרי בחדש הזה, ההילולא של הרבי הקודם וממילא זה ראשית הנשיאות של הרבי, אד"ש. אם כבר מזכירים צדיקים, ורוצים לחבר בין העדות, שזה כל המגמה של הרבי ושל הבבא-סאלי וכל משפחת אבוחצירא, י' שבט זה גם הילולת הרש"ש, המקובל הכי גדול אחרי האריז"ל, רבינו שלום שרעבי זי"ע ועכי"א, יחד עם כל הצדיקים שהזכרנו אותם. ידוע הרמז ש"אתם נצבים היום" זה אשכנזים-תימנים-מרוקאים, שזה מה שהזכרנו עכשיו – הרבי והרבי הקודם, רבינו הרש"ש והבבא סאלי, וכך מביאים את הגאולה, כשהכל מתחבר יחד, כאיש אחד בלב אחד, "ויחן שם ישראל נגד ההר", "ויחן" לשון נשיאת חן, כל אחד מוצא חן בעיני השני, ואז כולנו כאיש אחד בלב אחד. ב"באתי לגני" מדבר על שטות דקדושה ומקשר את זה לשוט – שוט שרוקדים איתו בחתונות, אפשר גם לשחק עם השבט ("חושך שבטו שונא בנו" – זה גם לשון שוט בפשט). אפשר לשחק עם זה, ויזה יכול להיות יותר משעשע מדבורים – ביטוי מוחשי של אהבה. לא שוטים שמכים בהם אלא שוטים של חתונה, שזורקים אותם ותופסים אותם, ומי שיודע לשחק בשוטים יכול להיות שזו ההשפעה הכי גדולה – שיכול להחזיר את כל העם בתשובה. יכול לכבוש = משיח. התפקיד שלנו לכבוש, "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה" ואז זוכים ל"ורדו" – למלך המשיח. אבל לפני ה"רדו", מלך המשיח, צריך לכבוש – זה הפשט, לכבוש את הארץ, לכבוש את הדור הצעיר, לכבוש באהבה ובדברים ובמשחקי שוטים. צריך ללמוד את המקצוע, איך לזרוק שוטים ולשמח בהם את החתן והכלה – הקב"ה וכנסת ישראל. צריך לשמח בשוטים שטותיים, שטות דקדושה שיותר גבוה מהשכל, יותר גבוה מחב"ד.

לחיים לחיים!

פתחנו עם איזה ווארט שיש שלש דרגות בכפיה, ששוב, הסימן שלהם הוא אד"ש (= יצהר, ועוד דברים חשובים). נעשה עוד גימטריא, של שלשת המושגים – כפית אהבה כפית דברים כפית שוטים. שוט = ז פעמים אדם, אבל שוטים – הביטוי בהלכה – עולה שסה, שסה מל"ת, יוסף הצדיק. דברים = אהרן, האוהב את הבריות ומקרבן לתורה בדבריו. כפית אהבה כפית דברים כפית שוטים = ד"פ ישראל, "רֹבע ישראל". יש ארבע בחינות ודרגות של ישראל, וגם אצלנו יש מדרגות של ישראל.