לפני כמה ימים בשעה טובה ומוצלחת נפתח חיידר בירושלים עיר הקדש, ומי שעוד לא למד בחדר הזה מוזמן להרשם. אחד מהדברים בחדר הזה הוא שלומדים ניגונים – שהתפלה בשירה ובניגון. היות שהיום יום הולדת של אדה"ז, מזל גובר, אחד הניגונים שאני רוצה שנלמד זה איך אדה"ז היה אומר "שמע ישראל". כשאומרים "שמע ישראל", שזה שיא של התפלה – זה נקרא התורה שבתפלה, דברנו קודם על חדוש תורה (אור חדש ומחודש), אז הזמן שממשיכים זאת זה התורה של התפלה, שמע ישראל, בעוד התפלה של התפלה זה שמו"ע, וממילא שם צריך להיות עיקר התענוג שב"אור חדש ומחודש". באמת באגה"ק יד אומר שכך קורא גם בכל יום, שבכל יום יש ג"כ המשכת אור חדש ומחודש. צריך לומר שה"אור חדש ומחודש" כל יום זה ק"ש. דבר ראשון שאמור לתפוס את הרעיון שזה לא ניגון של צעקה. בדרך כלל כששומעים – לא רק אצל חסידים שצועקים את כל התפלה, אלא גם אנשים יותר מיושבים שלא צועקים כל הזמן, בכל אופן כשמגיעים לק"ש וחושבים על מס"נ, על ר"ע שיצתה נשמתו ב"אחד", חושבים שאז צריך לצעוק כקופצים לאש. דבר ראשון שמתחדש שזה בכלל לא ניגון של צעקה, אלא ניגון פשוט, תנועה (יש קצת צעקה בהתחלה). כמובן שמי שצועק באמת, "צעק לבם אל הוי'", כל הכבוד לו. אבל, בכל אופן, נשמע את הניגון. יש גם שאדה"ז ניגן את זה ל"לכה דודי", אבל המקור זה שמע ישראל, לכן צריך ללמוד את זה. אחרי שנשיר את זה גם נאמר משהו לגבי עצם הפסוק.

ניגנו "שמע ישראל". עיקר האריכות היא ב-ד של אחד, אבל לא באמירה אלא בכוונה, כמו שכתוב.

בכוונה של "שמע ישראל" יש מלמטה למעלה ויש מלמעלה למטה. על פי פשט משה רבינו אומר את הפסוק לעם ישראל בהמשכה וגילוי ממעלה למטה. אומר "שמע ישראל" דווקא לדור שנכנסו לכבוש את הארץ. צריך מס"נ תמיד, כמו שכתוב בתניא, לכן משה רבינו הנחיל והחדיר את המס"נ לכללות נשמות ישראל בפסוק זה. אבל חז"ל אומרים שהפסוק הזה נאמר עוד דורות לפני כן, שהשבטים באו ואמרו "שמע ישראל" סבא "הוי' אלהינו הוי' אחד", כשם שאין בלבך אלא אחד ככה אין בלבך אלא אחד. ועונה ואומר יעקב אבינו ברוב נחת יהודי חסידותי – "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". לפי זה הפסוק בדרך התעוררות מלמטה למעלה, שהשבטים שמקומם בראש עולם הבריאה, בסוד יב בקר שעליהם עומד הים של שלמה – המלכות דאצילות – ואם הבקר אומרים הם גועים, אומרים בגעיה. חז"ל אומרים בפרק שירה שהשיר של השור הוא "אשירה להוי' כי גאה גאה" – מפורש ש"גאה" שייך לגעית השור. מי שאומר בגעיה שייך לשבטים שאומרים את זה מלמטה למעלה. אבל משה אומר מלמעלה למטה. בפשט משה אומר לכללות עם ישראל, אבל היות שכתוב "משה מלגאו ויעקב מלבר", אז אפשר לפרש גם כן שמדובר ב"ישראל סבא". השבטים אומרים לישראל סבא ממטה למעלה, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, אבל אם משה אומר לכלל ישראל, אז גם הוא אומר קודם כל – לפני שמשמיע "שמע ישראל וגו'" לכולם – קודם צריך להתלבש בשרש נשמה של כולם, בנשיא. הוא גם נשיא, אבל יש נשיא ר"ת ניצוצו של יעקב אבינו, כמו שכתוב בקבלה (והרבי תמיד מביא), והנשיא צריך להתלבש קודם באב הביולוגי של כל עם ישראל – תפארת גופא – ואחרי שאומר "שמע ישראל [סבא] הוי' אלהינו [שלי ושלך, אני ואתה נשנה את העולם, ובזכות זה ש'הוי' אלהינו' יהיה] הוי' אחד [זה יגיע לכולם, 'ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד']".

זה, אם כן, מלמטה למעלה ולמעלה למטה אז. אבל ידוע שחסידים מפרשים את הפסוק על שם ישראל בעל שם טוב. הוא לא 'במקרה' נקרא ישראל, אלא אמר שקראו לי כך מהשמים על שם האומה – אני הלחש לעורר את עם ישראל מהעלפון. לפי הסגולה שלוחשים באזני המתעלף את השם האמיתי שלו בלשה"ק וזה סגולה לעורר ולהקיץ אותו, כך קץ הגאולה יבוא בזכות הלחש של ישראל בעל שם טוב באזני עם ישראל, לכן "שמע ישראל" הולך על רבי ישראל בעל שם טוב, כך בדורו של משיח. אם כן, גם כאן צריך לפרש שיש שני כיוונים, ממטה למעלה ומלמעלה למטה. אם אנו, בני וחסידי הבעל שם טוב, ואומרים כל יום – באופן מחודש, בזכות אדה"ז – "שמע ישראל" בעל שם טוב "הוי' אלהינו" בזכות ואיך שלמדת אותנו מה זה ה', ו"כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד" יחיד ומיוחד. בדרך מצוותיך יש האמנת אלקות ואחדות הוי', בהאמנת אלקות לא אומר שזה חידוש של הבעל שם טוב, אבל על אחדות ה' אומר שאיך שזה מקובל אצלנו זה אור חדש ומחודש של הבעל שם טוב – שה' הכל והכל ה'. בהאמנת אלקות עובר את כל הראשונים, כל החוקרים, ומיישב אותם – זה האמנת אלקות. כשמגיע למצוה השניה – ומקובל בישיבות חב"ד שדבר ראשון לומדים שתי מצות אלו (כסדרן זה, כסדר בספר) – רואים שזה חידוש של הבעל שם טוב שלא היה קודם. האמנת אלקות זה עשה"ד, לא חידוש של הבעש"ט, אבל אחדות ה' – "שמע ישראל... הוי' אחד" – כמו שאנו מאמינים זה חידוש של הבעל שם טוב. כמו שהשבטים אומרים ליעקב שאל תחשוב שיש פירוד בלבנו, איזו תולעת בלבנו, אלא "כשם שאין בלבך וגו'". כך עכשיו, אחרי גילוי הבעל שם טוב, שהסביר זאת מחדש, צריכים לבוא ולומר לו "כשם שאין בלבך וכו'". איך אפשר לבוא ולומר לו כך פעמים בכל יום? בזכות אדה"ז, בזכות המחודש, שהכניס בכלים. לא בכלים בשביל להוריד למטה, אבל בשביל שהכלים יתעלו מחיל אל חיל, מכיף אל כיף, אור בתוך הכלי – משופרא לשופרא. אם כן, גם כאן יש שני פירושים: פירוש אחד, שאנו אומרים לבעל שם טוב. אבל מה הפירוש העליון? מי אומר לבעש"ט? אפשר לומר שהבעש"ט אומר לעמ"י – אני ישראל אומר לעם ישראל "הוי' אלהינו הוי' אחד". אבל צריך פירוש כמו המשקל קודם, שמישהו אומר לישראל בעל שם טוב מלמעלה למטה. מי זה? מלך המשיח. משה רבינו – הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון. בגלגול הראשון משה אומר ליעקב, לישראל סבא, וכעת זה הוא גואל אחרון, שמשיח אומר לבעל שם טוב. הבעל שם טוב עלה בר"ה – שמתחיל מהיום – ושאל אותו אימתי קאתי מר ואמר לו לכשיפוצו מעינותיך חוצה. איך? על ידי התורה שלמדתי אותך והשגת וכו' וכו'. מאין באה התורה של הבעל שם טוב? זה בא מהמשיח וגם מההשגה של עצמו. ההשגה של עצמו זה "נהרא מכיפיה מיבריך" – שחוץ מזה שהנהר מקבל מהמעין, הוא גם מתברך מהכיף של עצמו, שזה השופרא. זה נקרא שהתורה של המשיח היא מה שהמשיח למד את הבעל שם טוב ומה שהתחדש לו – היכולת להיות מחודש היא בגלל שיש נהרא מכיפיה מיבריך. בכל אופן, המשיח אומר לבעל שם טוב בדיוק אותו דבר – וזה עוד יותר טוב. "שמע ישראל [בעל שם טוב] הוי' אלהינו [אנחנו יודעים מי זה הקב"ה ואני ואתה באמת נשנה את העולם, ובזכות היחו"ע של 'הוי' אלהינו', השייכות שלנו ל"הנסתרֹת", ידוע בקבלה ש-הוי' אלהינו הוי' אחד זה י-ה-ו-ה, אז 'הוי' אלהינו' זה הנסתרות ו'הוי' אחד' הנגלות. מכח זה ש'הוי' אלהינו' אנחנו יחד נצליח להחדיר את זה בלב כל ישראל ובכך להביא את הגואל צדק למטה מעשרה טפחים תיכף ומיד ממש] הוי' אחד". לכן צריך את שני הפירושים. אפשר לומר שהפירוש מלמעלה הוא בק"ש של יום ומלמטה למעלה בק"ש של לילה, שלפי הרמב"ם זה מצוה אחת – צריך לחבר. זו המשכת מ"ד והעלאת מ"נ.