כל מה שרוצה להסביר כאן שהתבוננות חזקה שמולידה רגש בלב זה ביצירה, ולא נטעה לחשוב שזה בעולם הבריאה. אחרי שאומר זאת, צריך להסביר מה יש בעולם העשיה, אצל היהודים הפשוטים, כל ישראל, שיש להם דו"ר מסותרים בלב. אצלם זה עוד לא עליה – זה סוג אחר של התכללות נפש ורוח, כפי שיסביר, ולא עלית הנפש למדרגת הרוח. אף שאין כאן עליה, והם שייכים לעולם העשיה, כותב בתניא שבזכות זה עבודתם כן עולה ליצירה – גם הרוח של הצדיקים וגם הדו"ר הטבעיים של כולם עולה ליצירה – אבל הוא מסביר כאן שבעצם זה דו"ר שבעולם העשיה, ורק החידוש שמעלה העבודה בעולם היצירה, וכעת יסביר למה זה ככה. כל זה איך שהרבי רש"ב לומד את התניא, וממשיך בכך.] וממש"ש וגם נפשו ורוחו אשר בקרבו כו' נראה שזהו התכללות מבחי' נפש ורוח (ולא כענין התכללות הנ"ל דהיינו שהנפש נכלל בבחי' רוח וכאן הוא התכללות מדריגתן [מעין חפיפה בין נפש לרוח – שזה הנה"י, כפי שיסביר.], ר"ל דבהתכללות הנ"ל הנפש הוא בחי' הודאה, רק להיותו עומד בעבודתו במדרגית רוח, או גם למעלה מזה, לכן ההודאה היא במדרי' נעלית כנ"ל, וכאן ההתכללות הוא שהנפש והרוח הן במדרי' אחת [יש להם דבר משותף – אהבה, ואהבה טבעית דווקא, רק שאצל אחד גילה זאת לגמרי ואצל השני זה רק בבחינת הסכם. להגיד שיש להם חפיפה, שיש איזה צד שוה, זה להגיד שיש בחינת רוח בתוך הנפש.], והיינו שזה מדרי' גבוה יותר במדרי' הנפש שהוא כמו בחי' רוח (אבל אין זה אמיתית בחי' הרוח) וזהו התכללות מדריגתן) ומכל מקום הוא בחי' נפש, רק שזהו בחי' נה"י [למי שמתמצא באותיות של קבלה, כאן מתחיל להתבהר מה הוא רצה להסביר עד עכשיו.] (שנקרא ג"כ נפש כנודע בענין תלת שליטין אינון מוחא לבא וכבדא שהן חב"ד חג"ת נה"י) שלמעלה מבחי' המל' (שזהו בחי' הודאה).

לחיים לחיים. ניגנו שוב "ה' מתיר אסורים".