ב. אביב – אמונה-בטחון-יראה-בטחון

היום, ראש חדש ניסן, זה גם יום ההולדת של רבי נחמן מברסלב. אנחנו כבר נכנסים ל-ב' ניסן, שאמרנו שבחב"ד זה ההילולא של הרבי הרש"ב. זה זמן מאד מסוגל, דווקא הדקות האלה, לחבר בין הצדיקים – לעשות יחוד. נספר ווארט מהרבי: לפני הנשיאות הרבי היה מדי פעם מתוועד בפני החסידים, בהוראת חותנו הרבי הקודם. לפעמים רשמו את הדברים של הרבי. כל ההתוועדויות האלה היו בהתפעלות עצומה שהיה 4-6 שעות רצוף, ואפילו גדולי החסידים, שלא היו רגילים לשמוע דבורים כמו שהרבי דבר – זה היה סגנון מיוחד – אז לפעמים רשמו יותר מלא, אבל בדרך כלל רשמו רק ווארט אחד. כך היתה התוועדות באחד האושפיזין של סוכות, שהרבי – החדב"נ – ישב עם החסידים בריגא כל הלילה (כהחותן שלו לא היה), ומה שזכר אחד מגדולי החסידים שהיה נוכח (ר' מאיר בלז'ינסקי ע"ה, אחד שהיה קשור, דמות מאד חשובה בחב"ד בדור האחרון) זה רק גימטריא שהרבי אמר. זה גם סימן שאפשר להתוועד שמונה שעות ומה שזוכרים בסוף זה גימטריא אחת, וכנראה שזה טוב – כדאי לומר גימטריא כדי שכולי האי ואולי... הגימטריא שהוא זכר, שכנראה מאד הרשימה אותו, שהרבי דבר על הפסוק "הרימותי בחור מעם" (תהלים פ"ט, הפרק של "מצאתי דוד עבדי"), ואמר ש-בחור בגימטריא יראה. כנראה אמר את זה בתוקף המתאים. הגימטריא הזו מאד הרשימה את השומעים, במיוחד אותו שומע שבזכותו זוכים לווארט הזה ולסיפור הזה. בחור זה ריו, יראה.

אי אפשר לדעת מה בדיוק הרבי רצה, כי לא שמענו את כל ההתוועדות, אבל אפשר לנחש. הרבי ודאי רצה להדגיש שאותו "בחור" – בחור זה בחור, פשוטו כמשמעו, אברך צעיר, בחור, וגם לשון נבחר, שה' בחר אותו. "הרימותי בחור מעם" – ה' מרים את דוד מהעם, משיח בן דוד הוא "מתחתיו יצמח", אור חוזר מלמטה (לא כמשיח בן יוסף, שהוא יותר אור ישר מלמעלה). מה זה קשור לכך שבחור בגימטריא יראה? כנראה שהרבי רצה לומר שאותו אחד שהוא בחור – בכל המובנים, עם כל הפשט, בחור מלחמה, בחור נחמד ובחור נבחר (כי כל כך מוצא חן) – זה הכל בגלל שהוא ממחיש, הוא הוא מעצים את מדת היראה. היות שדוד המלך, "דוד מלכא משיחא", "דוד מלך ישראל חי וקים", הוא מלכות – זה יראה, "אשה יראת הוי'". אבל בכלל, ברור שהרבי התכוון שהיראה זה מה שמכשיר את האדם בכלל, ואת דוד מלך ישראל בפרט, להיות בחור. בגלל שהוא מאה אחוז יראת שמים, לכן אותו אחד שמצאתי אותו שכולו יראה – הוא הוא הבחור עליו נאמר "הרימותי בחור מעם".

למה אמרנו את הסיפור הזה עם הווארט הזה? אחד הספרים של רבי נחמן זה ספר המדות, האלף-בית שלו, וזה ספר של הילדות שלו. תוך כדי למודו, למד תנ"ך לפי הסדר, למד מדרש לפי הסדר, וכל פעם שראה באיזה פסוק איזה קשר בין שתי תכונות אז רוח הקדש שרתה עליו וחבר בין המדות שבתוך הפסוק והבין שהא בהא תליא – הבין שיש פה סיבתיות, שזה גורם לזה, והפשיט את זה, שזה לא רק בנוגע להקשר הספציפי של הפסוק המדובר, או המדרש, אלא עשה מזה כלל גדול. אבל כשמתבוננים במקורות – יש כמה גדולי ישראל שטרחו לכתוב מקורות או לחפש מקורות לווארטים שלו בספר המדות, וכמעט מאה אחוז הצליחו (תשעים וחמש, או תשעים ותשע, אחוז) למצוא מקורות – סדרה ראשונה מהתנ"ך לפי הסדר וסדרה שניה לפי מדרש (רבה) בעיקר. אחר כך יודעים שכל התורות של רבי נחמן זה בחינות (כפי שאמר בעצמו) – סיבתיות, זה גורם לזה וזה גורם לזה. אפשר לחשוב שזה סגולות, ויש לפעמים סגולות חיצוניות, אבל יותר חשוב לנו – כשרוצים ללמוד תורת הנפש – שזה סגולות נפשיות, פנימיות. שאם אתה רוצה לזכות לתכונת נפש צריך לעבוד על תכונה אחרת, שהיא תעניק לכך תכונה זו.

נקח את המדה המיוחדת של היום, של החדש הזה בכלל – האמונה. גם, אפשר לפתוח את ספר המדות ולכתוב – יש הרבה הרבה דברים שם על אמונה. כמובן שמאד קשורה לתכונת האמונה גם תכונת הבטחון. ובאממת, אחד הדברים שהוא כותב בספר המדות, ומביא על זה פסוק – זה לא דברים ממש בשמים, צריך 'חוש', יש בזה רוח הקדש, אבל בדרך כלל אפשר להבין איך 'עלה' על זה מתוך הפסוקים – שאמונה מביאה לידי בטחון. זה דבר שפשוט גם בשכל, ויש לנו על זה מאמר שלם בלב לדעת – "אמונה ובטחון" – שאמונה זה יותר בחינת אין בנפש ובטחון זה יש, "אל כל החיים חיש בטחון", אם כי שאמונה זה רדל"א, אבל זה מאיר בפנימיות אבא, "פנימיות אבא פנימיות עתיק", והבטחון מאיר בפנימיות אמא, שזה אין ויש, כמבואר שם באריכות. שוב, הוא כותב דבר מאד פשוט – שמתוך אמונה מתחזקים ומגיעים לבטחון. אמונה ובטחון זה לא אותו דבר. צריך להסביר פשט, כמו שהרבי תמיד מסביר – אמונה זה שכל מה שה' עושה זה טוב (אחרי שעשה, וגם לפני שעשה אני מאמין שכל מה שיעשה זה טוב), כי ה' הוא טוב, "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו", אבל בטחון זה שאני בוטח שיהיה טוב בטוב הנראה ונגלה לי, לעיני בשר. זה לא אותו דבר, ונדבר על זה הרבה בהמשך בע"ה. בכל אופן, מי שהוא חזק באמונה יגיע בסוף לבטחון.

כשפותחים את הערך בטחון רואים משהו אחר. באמונה הוא כותב שאמונה מביאה לידי בטחון, וזה מובן – זה די פשוט. אבל בבטחון כותב משהו שלא כל כך פשוט – שהסגולה (לא משתמש במלה זו, אבל כל דבר הוא סבה, מה סבה למה) לזכות לבטחון תלויה ביראת שמים, יראה מביאה לידי בטחון. כאן זה לגמרי לא פשוט מה הקשר. ההיפך – אם אדם הוא פחדן, אפילו שהוא פוחד מהקב"ה, זה נראה הפוך מבטחון. הייתי חושב שלפחוד ולבטוח זה דבר והפוכו ממש, שתי תכונות נגדיות בנפש, וכאן הוא אומר שהא בהא תליא. אם אתה רוצה לבטוח זה תלוי ביראה. מה זה קשור למה שדברנו קודם? זה יוסיף הבנה מאד עמוקה לגימטריא שהרבי אמר באותה התוועדות, ש"הרימותי בחור מעם" בגימטריא יראה – אותו בחור שהרימותי אותו, איך הוא פועל במציאות? איך המלך פועל? איך דוד המלך פועל? יכול לנצח את אויביו מבית ומחוץ אך ורק על ידי מדת הבטחון. אם הייתי אומר שבחור זה מדת הבטחון זה היה מאד טוב. בחור זה אחד צעיר, שעוד לא נשבר בחיים. אחד שרואה שהקב"ה רוצה מלך, צריך משיח, אז צריך אחד בתכונה נפשית של בחור – בלי פחד. הוא כותב שם דבר פשוט, שמי שיש לו בטחון אין לו פחדים – "אבטח ולא אפחד". אם אני בוטח – אני לא פוחד. אחד כזה ש"אבטח ולא אפחד" זה הבחור. הרבי אומר ש-בחור בגימטריא יראה, אבל לפי הווארט של רבי נחמן אפשר להבין, שמי שיש לו יראה יש לו בטחון.

צריך להבין למה, מאיפה הוא לומד את זה. זה עושה מאד נח את רוח הגימטריא של הרבי. המפרשים אומרים שזה פסוק בישעיהו – הוא מביא מכל התנ"ך, אבל הכי אוהב את ספר ישעיהו – ושם כתוב בפרק נ' "מי בכם ירא הוי' שֹמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם הוי' וישען באלהיו". זה פסוק שמתחיל "מי בכם ירא הוי'" ומסיים "יבטח בשם הוי' וישען באלהיו". זו דוגמא קלאסית איך מבריקה הברקה פשוטה לרבי נחמן, שהפסוק מתחיל "מי בכם ירא הוי'" ומסיים "יבטח בשם הוי'", ומכאן לומדים שיראה מביאה בטחון. לפעמים דורשים הפוך, אבל כאן הוא דורש ככה – ונסביר שזה בגלל האמצע של הפסוק.

אנחנו תמיד לומדים שיש שני סוגי בטחון, פעיל וסביל, ובאיזה בטחון מדובר בפסוק זה? בטחון פעיל של נצח או בטחון סביל של הוד? על פי פשט זה בטחון סביל, של הוד – "יבטח בשם הוי' וישען באלהיו", "אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים" זה בטחון סביל. חוץ מזה, גם הפשט של הפסוק אומר את זה. כי מה כתוב באמצע? "אשר הלך חשכים ואין נגה לו" – רש"י וכל המפרשים מסבירים שאותו אחד שהוא "ירא הוי' שמע בקול עבדו" הוא "הלך חשכים", יש לו צרות, הלך בחשך. יש לו צרות צרורות "ואין נגה לו" – אין לו שום קרן אורה של ישועה באופק. אז לא מדובר כאן באחד שזקוק לבטחון פעיל, רק באחד שזקוק מאד מאד לבטחון סביל, שאף על פי שהוא הולך חשכים ואין נגה לו, הולך בחשך ואין לו שום אור בקצה המנהרה, אף על פי כן ולמרות הכל "יבטח בשם הוי' וישען באלהיו". זה בטחון סביל, הוד. אז אפשר להבין את הקשר בין יראה לבטחון – קודם כל בטחון סביל – כי הוד הוא ענף הגבורה-היראה. אבל, צריך לומר שמתוך הבטחון הסביל גופא עוברים לבטחון פעיל – "נצח והוד תרין פלגי גופא", "איהו בנצח ואיהי בהוד", מתוך אתעדל"ת בהוד יש אתעדל"ע בנצח. זה גם מסביר תמיהה בתורת הנפש, שבדרך כלל לא כל כך מוצאים בטחון פעיל אלא רק סביל. אפשר להסביר שזה לא כל כך מתאים לגלות, והספרים נכתבו בגלות, אבל האמת שברגע שיש בטחון סביל כדבעי חל עליה הבטחון הפעיל. גם לעניננו, ברגע שאותו אחד ש"הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם הוי' וישען באלהיו" אז מתוך הבטחון הסביל של ההוד הוא זוכה לבטחון הפעיל בנצח. זה עיקר הבטחון אצלנו, הבטחון היוזם, ולא רק הבטחון המחכה ל"ישועת הוי' כהרף עין".

אז למדנו כאן שיעור קצר וחשוב בתורת הנפש, וגם איך מתוך יראה בא הבטחון, כמו שאומר רבי נחמן. כל זה היה בשביל לתת עוד רמז מה זה חדש האביב: אביב זה א-ב-י-ב. במקום אחד הוא כותב שאמונה מביאה לידי בטחון, ובמקום שני כותב שיראה מביאה לידי בטחון. נחבר יחד את שני הרמזים ונאמר שרמוז במלה אביב – "אביב קלוי באש גרש כרמל" – ר"ת אמונה-בטחון-יראה-בטחון. למה צריך שני בטחון? כמו שאמרנו שעל פי פשט בפסוק "מי בכם ירא הוי'... יבטח בשם הוי'" זה בטחון סביל שנולד מהיראה, כך נאמר שאמונה זה בחינת ימין – "כי תאמינו וכי תשמאילו", פעם אחת במשמעות של ימין בתנ"ך, "לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא" – ומתוך האמונה של הימין יש בטחון פעיל, נצח. אם כן, יש לנו אמונה-בטחון-יראה-בטחון, זה חדש האביב. כמו שאמרנו קודם, כל ה-יב כלול ב-אב, וה-אב גופא כלול ב-א, באמונה של אברהם אבינו, "ראש כל המאמינים", "תשורי מראש אמנה". אברהם הוא בוטח פעיל, הולך ומכריז בלי לפחד מאף אחד. מסירות הנפש שלו היא בדרך ממילא, כמו שמבואר בהבדל בינו לבין רבי עקיבא – אצל רבי עקיבא מס"נ מצד שמאל ואצלו מצד ימין, וממילא אצלו זה המשכה ממעלה למטה, ולא העלאה ממטה למעלה כמו אצל רבי עקיבא.

אם כן, זו ההתבוננות הראשונה שלנו הערב, של "שמור את חדש האביב". שמצד אחד הכל נכלל באמונה – שביחס ליראה-בטחון זה ימין – אבל מצד שני לא לשכוח שזה הכל נוקבא, "'שמור' לנוקבא". אמונה בטחון יראה בטחון = חי פעמים הוי', "חי הוי' וברוך צורי" = ד"פ (ממוצע) 117 (ט"פ יג), מספר הפסוקים בשיר השירים שאומרים בחג הפסח, זמן חרותנו. זה הרמז של אמונה בטחון, הכל כדי לתקן את "כי השעורה אביב", את הנפש הבהמית, והכל שייך ל"אם תקריב מנחת בכורים", שזה קרבן העומר וספירת העומר, המצוה שמתחילה בחג הפסח.

עד כאן ההקדמה, לחיים לחיים.

ניגנו "ממצרים גאלתנו".