ג. יוסף הצדיק – סוד הפריעה

יש עוד צדיק שצריך לקשר פה לענין – יוסף הצדיק, שהוא בחינת ברית מילה בכלל. הברית, היסוד, זה יוסף. שמואל זה נצח וישראל זה תפארת (תפארת דגדלות, יעקב זה תפארת דקטנות, "יעקב הקטן"), אבל בפרשתנו כתוב "ואלה תולדות יעקב יוסף... וישראל אהב את יוסף" – רואים שיש קשר מאד הדוק בין יעקב וישראל ליוסף. יש רמז בספרים שכל ברית מילה זה יחוד של ישראל ויוסף, והרמז: ישראל יוסף = ברית מילה = מא פעמים טוב. היום הכל יוצא לנו טוב, הכל טוב. שוב, ברית מילה = ישראל יוסף יחד, יחוד תפארת ויסוד. אנחנו יודעים שבברית מילה שעם ישראל מקיים אחרי מתן תורה יש שני שלבים עיקריים, מילה ופריעה. מילה זה חיתוך הערלה הגסה, העור הגס, ואחר כך צריך לעשות פריעה – לקרועת את הקרום השקוף, הדק. חז"ל אומרים ש"מל ולא פרע כאילו לא מל" – אם עושים רק את הפעולה הראשונה, של לחתוך, אבל לא פורעים, לא עשית שום דבר. זה באמת חידוש של אחר מתן תורה. לפני מתן תורה גם כל היהודים נימולו, אבל המצוה היתה רק של המילה ולא של הפריעה. ואילו לאחר מתן תורה יש מצוה לפרוע, וכל כך חשוב לפרוע עד ש"מל ולא פרע כאילו לא מל".

איך מסבירים בחסידות את שתי הבחינות? כתוב בתניא, באגה"ק, של בעל הגאולה של יט-כ כסלו, שלחתוך את העור הגס, שרואים אותו בעינים, זה לבטל-לחסל את הרע הגלוי. כתוב "ומלתם את ערלת לבבכם" – צריך למול את ערלת הלב. ערלת הלב זה המדות הרעות שאני מכיר שיש לי בלב (ידע איניש בנפשיה), ועלי לחתוך ולזרוק את זה. אבל פריעה זה לקרוע ולהוריד לצדדים, ומה שיוצא זה "גילוי העטרה". בגילוי העטרה, כתוב בזהר, יש גילוי יגהמ"ר. לכן יש נוהגים לומר בפריעה יגהמ"ר (אפילו ג"פ). שוב, הקרום הזה הוא שקוף, ואף על פי כן הוא מסתיר – אין גילוי העטרה כל עוד יש עור זה. בנפש זה נקרא העלם הרע – הרע שלא-במודע שלי, שאיני מודע לרע הזה. לאחר מתן תורה יש כח ביהודי לפרוע, כלומר להגיע לתת-מודע שלו, ולפרוע את הקרום הדק הזה. מה זה גילוי העטרה? עטרה זה כתר. על ידי הפריעה מגלים את עצם הכתר מלכות שיש לכל יהודי, בחינת ה'עצמי' שיש לכל יהודי. זה סימן למה שאמרנו קודם, שבתורה גופא יש גם מה שלמעלה מהשכל – הכתר גם נמצא שם, "כתר תורה". אם כי ש"כתר שם טוב עולה על גביהם", הרי "כתר תורה" זה כתר – לא המודע של התורה, אלא העל-מודע של התורה. להגיע לזה זו היכולת לפרוע.

בתוך התורה גופא היכולת לפרוע זה יוסף הצדיק, עליו קוראים בפרשתנו, במיוחד בפסוק "ויוסף הורד מצרימה". לחז"ל יש הרבה פירושים על "הורד" – מגוון, קשת שלמה, של פירושים. לשון הורדה, לשון כבוש, לשון שלטון, ועוד כמה וכמה פירושים של חז"ל מה זה "הורד". ברגע שיוסף ירד למצרים קרה דבר שלא היה כל גלוי כאשר היה בארץ בחיק המשפחה שלו – התגלה שה' איתו ושה' מצליח בידו. זה כתוב מיד כשהוא יורד – הוא נמצא בתוך הגלות, ובתוך הגלות נמצא העצם שלו בזהר שלא נתגלה קודם. קודם גם היה בן זקונים וישראל אהב אותו, אבל – בלשון החסידות – המזל שלו לא התמזל לו עד שהוא ירד לגלות. זה שה' איתו ומצליח דרכו זה דווקא כשהוא ירד מצרימה. בפריעה של ברית המילה – המוהל עשה את זה מצוין – צריך להוריד עד הסוף (לא כל המוהלים מורידים עד הסוף), ואז יש גילוי העטרה ברוב זהרה. תוך כדי שיוסף יורד למצרים הקרום הדק – שזה מה שמסתיר בלא-מודע שלו – יורד. יוסף הוא ילד טוב, אבל הוא גם עשה דברים לא הכי חכמים, כמו שאבא שלו מוכיח אותו – למה אתה מעורר קנאה ושנאה בזה שאתה 'משויץ' בחלומות שלך. עוד לפני כן, כל מה שהוא סבל בגלל שהוציא דבה על האחים שלו. יש לו ודאי איזה מטען בלא-מודע, וזה שזה מתחיל לרדת ושהעצמי מאיר – גילוי התורה נקרא גילוי ה'עצמי' בחסידות – זה דווקא כאשר יוסף הורד מצרימה.

יש רמז מופלא ש-פריעה = שסה = יוסף הצדיק.על יעקב אבינו, שזכה לשם ישראל, כתוב שהוא נולד מהול. על יוסף לא כתוב שנולד מהול, זה קצת חדוש, כי הוא יותר שייך לברית קדש – הוא עצם הברית, עצם היסוד. אמרנו ש"שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון", שגם נולד מהול. אברהם ויצחק לא נולדו מהולים, ויעקב נולד מהול, אבל מה עם יוסף? יש סוד ב"אלה תולדות יעקב יוסף" שיעקב-יוסף זה בחינת מילה ופריעה. יעקב הוא בחינת מילה, אבל "מל ולא פרע כאילו לא מל". עיקר סוד הפריעה זה יוסף הצדיק, העולה פריעה ועולה שסה – שסה מל"ת. למול זה מצות עשה, היות שזו מצות עשה הראשונה שניתנה ליהודי הראשון, אברהם אבינו, לכן יש לומר שברית מילה כוללת את כל רמח מ"ע. כמו שהמילה זה כללות כל מ"ע של התורה, כך לפרוע – ובכך לגלות את העטרה – כולל את כל מצוות ל"ת. דווקא יוסף שייך לזה בעיקר. כל האבות הם בחינת מ"ע, "האבות הן הן המרכבה", ואברהם אבינו בפרט עולה רמח. כל מה שהאבות עושים זה רצון ה', "האבות הן המרכבה", ואפילו יצחק שלא יצא לגולה כתוב שהוא התגברות יחסית של החסד. אבל מי שכולל את כל הפעולה – שאצלו מתגלה פעולת כל מצוות ל"ת – זה אצלו.

איפה עוד רואים שיוסף זה פריעה? אברהם ירד למצרים ועלה משם, יעקב ירד ואמר שלום בפרעה, אבל ליוסף יש תיקון בעצם עם פרעה ומצרים. אחר כך משה רבינו גם צריך להתעסק עם פרעה, ולתת לו עשר מכות, אבל מי שצריך ממש להתעקש איתו – להיות משנה למלך – זה יוסף. פרעה הוא לשון פריעה – "מיניה אתפריעון כל נהורין עילאין" (כמובא תמיד בחסידות מהזהר), זה גם פריעה, התגלות כל האור. צריך לפתור את החלומות, להגיע לתוך התת-מודע. החרטומים פותרים לא טוב, אבל מי שיכול להגיע לתת-מודע של פרעה זה יוסף, לכן עולה לגדולה ונעשה מלך. אחר כך יעקב מברך את יוסף "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין". פרת גם משער פר – פרע, לפרוע הכל. יוסף קבל בארץ ישראל את שכם, "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" ורש"י אומר שכם ממש. שואלים למה נתן ליוסף, ולא לשמעון ולוי? זה מקום מוכן לו, מיועד לפורענות. זה יוסף, כי יש גם פורענות חיובית ולא רק שלילית. רואים שכל ענינו זה פריעה, ולכן פריעה = יוסף הצדיק.

בסוף הפרשה הקודמת מופיע המלך הדר, השמיני במלכי אדום הקדמונים ש"מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל". כתוב בקבלה שהוא כבר שייך לתיקון, "ושם אשתו מהיטבאל... ושם עירו פעו". פעו = יוסף. זה הכח המעיר אותו ("עירו"), כח הברית. כתוב ש-פעו הוא גם מלשון הופעה, התגלות. פע, התגלות, זו האות הראשונה והאחרונה של שרש פרע. ה-ר היא לתפארת הלשון, ועיקר השער הוא פע. המלך הדר זה ה-דר – דר = צדיק, זה "הצדיק". יוסף הצדיק = פריעה. אם כן, יוסף הצדיק = יוסף הדר.