ו. במציאות שלנו – "תחתון מתקן" על ידי הרחקת עצמו (בדעתו) מהמזיק

רק להבין את זה לסיום: קצת נגלה, יש גמרא בסוף בבא מציעא (סוף פרק הבית והעליה), שיש אחד שגר בעליה ואחד שגר למטה בבית ויש ביניהם ריב. כאשר זה שבעליה שופך מים על הרצפה זה מטפטף לדירה למטה – מי צריך לתקן את התקרה? כמו בהרבה דברים בחז"ל, יש מחלוקת. אחד אומר שהמזיק (שלמעלה) צריך לתקן ואחד אומר שהנזוק (למטה) צריך לתקן (יש כאן עורך דין שיסביר מי באמת צריך לתקן...). ההלכה היא כמו הדעה השניה, "תחתון מתקן". מה הסברא? מה אשם התחתון? הרי נוטפים לו מים על הראש, למה הוא צריך לתקן. חז"ל אומרים "תחתון מתקן, וסימן 'ויוסף הורד מצרימה'". זה שהתחתון צריך לתקן את הנזילה בתקרה רמוז ב"ויוסף הורד מצרימה". חוץ מהסימן הזה, סימן מופלא שבקושי מישהו מתייחס אליו. רש"י אומר שהיות שתרגום אונקלוס ל"הורד" זה "איתחת", ו"אתחת" זה לשון תחת, לכן זה הסימן שתחתון מתקן – משהו קצת מוזר. רש"י מתכוון שדעה זו קשורה לרבי יוסי – רבי חייא ברבי יוסי אומר זאת (ואפשר להוסיף שמסתמך על דעת רבי יוסי שהנזוק צריך להרחיק עצמו מהמזיק, כדלקמן) – אבל יש דברים בגו יותר מזה). לכאורה הסימן בכלל מיותר.

אחר כך מוסבר שהמחלוקת מי צריך להרחיק עצמו ממי – אם המזיק צריך להרחיק עצמו מהניזק או על הניזק להרחיק עצמו מהמזיק. איך זה בכלל קשור לנזילה של המים? כאן לא דנים מי צריך להרחיק אלא מי שצריך לתקן (כאן מי שצריך להרחיק הוא זה שצריך לתקן). ההלכה אומרת בסוף שאם אותו אחד בעליה שופך מים וזה ישר יורד לתחתון – שיש ממש חור – אז זה דין חץ, והוא ודאי חייב בזה. התחתון צריך לתקן כאשר יש מעזיבה – טיח – והמים נקלטים ונבלעים שם, ואז מחלחלים. זו לא פעולה ישירה, אלא שרק לאחר מכן המים מטפטפים – זו לא ירית חץ באופן ישיר, ואז אני אומר שעל התחתון לתקן. אם זה ישיר זה חצו, "גרמי", ואז ודאי העליון צריך לתקן (או שיספיק לשפוך מים בכלל). אבל להזיק בעקיפין, שזה נספג ואז מטפטף, זו גרמא שבה פוסקים להלכה שלא צריך לתקן אלא "תחתון מתקן". היות שהלכה ש"תחתון מתקן" ויש "וסימן יוסף הורד מצרימה", ופוסקים כמ"ד על הניזק להרחיק את עצמו מהמזיק.

מה זה אומר לנו? אתמול בלילה היתה התוועדות ביצהר, ואז דברנו על הכנעה-הבדלה-המתקה כדרכנו, מיסודות הבעל שם טוב, באיזה הקשר. אם המזיק ממש יורה בי – הוא חייב להפסיק לירות. זו לא בעיה שלי, אלא שלו. אבל אם הוא לא ממש יורה, אלא רק מזיק בעקיפין (מקפיא), אז כתוב שעל הניזק להרחיק את עצמו מהמזיק. אפשר לחשוב שאולי הכוונה שצריך לרדת מהארץ, לנסוע לאמריקה (או לשויץ) – על הניזק להרחיק את עצמו מהמזיק. יש כאלה שחושבים שזה הראש. אבל לומדים שזה לא הפשט, שאם מישהו מזיק והדין אומר שעל הניזק להרחיק עצמו הוא צריך לנסוע לשויץ, אלא הפשט הוא "תחתון מתקן" – שהאחריות עליו לתקן את המצב. ודווקא שהוא התחתון, שידו על התחתונה, שיש מי שמפגין עליונות עליו. הוא כאן תחתון, אבל הוא יוסף – יוסף הצדיק, בהיותו תחתון, דווקא לו יש את הכח והאחריות לתקן (זה דומה במדה מסוימת ל"תתאה גבר" בהלכות בשר וחלב, אם כי אף אחד לא מדמה זאת).

אבל בכל אופן, אם הכוונה "לתקן", מה הכוונה "להרחיק את עצמו"? עדיין צריך איזה פירוש של התרחקות מהמזיק. חייבים לומר שהפירוש זה בדעת. לפני שהתחתון יכול לתקן את המצב הוא צריך להתנתק בדעתו מהמזיק, להתרחק ממנו. כי אם הוא קשור למזיק, אם הוא מאמין בו – שהוא בשבילו אלקים – הוא לא יעשה שום דבר. לכן, קודם כל על הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק – זו ההבדלה. אבל לא הכוונה שנוסע לשויץ, אלא הכוונה שמתקן את המצב מלמטה. אם התורה נותנת לו את האחריות לתקן מלמטה, סימן שיש לו גם את הכח. את כל זה לומדים מ"ויוסף הורד מצרימה". הרמז אומר שיוסף הורד מצרימה כדי לתקן את כל קומת עם ישראל מהמקום הכי תחתון. זה רק אחד כמו יוסף – או כמו שהרבי מדמה בשיחות את אדמו"ר הזקן ליוסף (לכן קוראים פרשות יוסף ב-יט כסלו).