נמשיך: אמרנו שאם כי כל החסידות ודאי חסד, צריכה להיות גם התבוננות – צריכים לפחות דמות אחת שהיא גם חסד, אבל רואים אצלו עוצמת הגבורה, רואים את רצונו המתממש למות על קידוש ה'. ידוע שהיו צדיקים גדולים שרצו למת על קידוש ה' ולא זכו לכך – כמו הבית יוסף. הוא הבין שיותר חשוב למות על קידוש ה', אבל ה' אמר לו שחשוב שיכתוב השו"ע. אבל, יש כאלו שכן זכו, כמו רבי שלמה מקרלין. אחרי שקרה מה שקרה, שהוא הסתלק בן 52 – הגיל של שלמה המלך, שהוא כנראה בא לתקנו – היה לו בן, רבי משה, אברך צעיר, שנסע לרבי ברוך ממעז'יבוז', שאז נחשב בין צדיקי פולין כצדיק הגדול של הדור, והוא אמר לו (מיד אחרי מה שקרה) שאם היה נשאר בעולם יהודי אחד שצריך אותו למטה הוא לא היה מרשה לעצמו להסתלק למעלה. הבית יוסף גם רצה למות על קידוש ה', אבל אמרו לו – לא, אתה צריך לכתוב את השו"ע, יש לך תפקיד למטה אז לא מגיעה לך הסוכריה של מיתה על קידוש ה'. בחב"ד יש מסורת שלאדמו"ר האמצעי גם היתה תשוקה פנימית להסתלק מהעולם הזה, ובנסיעה האחרונה שלו לניעז'ין – שם הסתלק – ראו שהוא מאד מאד שמח, יותר מהרגיל, בשמחה גדולה. כשהצמח-צדק חתנו ורבי נחום בנו שאלו אותו מה זה, רמז להם שקבלתי רשות מאבא, אדה"ז, לחזור הביתה – לצאת מהעולם הזה. למה הוא קבל רשות? מתי אבא נותן רשות ומתי לא? כל זמן שאין ממלא מקום, שאין ממשיך, צריכים אותך – כל זמן שצריכים אותך לא נותנים לך להסתלק. אם לא צריכים אותך – נותנים לך. זה אצל אדמו"ר האמצעי בחב"ד. נחזור לרבי ברוך ממעזיבוז – אמר לרבי משה בנו של רש"ק שאם היה יהודי אחד שצריך לך לא היה מסתלק. אבל, אתה עדיין צעיר לימים, ואתה כן זקוק לאבא. אתה בן של אביך ואתה זקוק לו, לכן אני אומר לך "אל תתנחם" – בשבילך אסור היה לקב"ה, כביכול, לקחת את אביך ממך. בכלל, ווארט זה של רבי ברוך ממעזיבוז הואמקור למי שמכיר קצת פסיכולוגיה היום, כשהורה ל"ע מסתלק בגיל צעיר, לילדים יש איזו טינה עמוקה בלב למה ההורה הזה עזב אותי, והטינה הזאת יכולה להשפיע כל החיים (משהו מאד מאד עמוק בלא מודע של הנפש של מקרים כאלו, ל"ע) – הנה, יש מקור לזה בסיפורי הצדיקים של החסידות (אם כי לא היה ילד קטן אלא אברך נשוי). אל תתנחם – וכל עוד לא תתנחם יפצו אותך עוד מהשמים, כי מגיע לך. כל פעם שלא תתנחם תעלה יותר ויותר גבוה, תהיה עם אבא ויעלה אותך. מה הווארט בפסיכולוגיה – או שהילד לא סולח לאביו, או שלא סולח לקב"ה. לכאורה, הפסיכולוג הטוב, המשפיע החסידי, צריך ללמד אותו לסלוח – זו כאילו בעיה שלו. כאן רבי ברוך אומר לו "אל תסלח" – כל זמן שלא תסלח לה', לאבא שהוא עזב, אז תעלה יותר גבוה. זה גם ווארט מאד מאד פנימי לגבי ההסתלקות המיוחדת במינה הזאת של רבי שלמה מקרלין.

בכל אופן, אמרנו שבתוך החסד של החסידות, של הבעל שם טוב, יש ודאי ניצוצות של "רצוא" אדיר – אולי הניצוץ הכי חשוב של ה"רצוא", של הגבורה, בתוך החסד זו הנשמה הזאת. אחרי כל זה, ספרנו לילדים את שלוש הרמות של הכתר – ולא נחזור על זה. נתחיל עם החכמה.