הפיכת "אני" ל"איני" – בטול היש

למה אני אומר את כל זה? כי רוצים לתקן-להפוך את הפסוק הזה. אני, בתור יהודי בכלל, או בתור חתן שהולך להתחתן בפרט, איך אני צריך לקרוא את הפסוק "וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך"? אני רוצה להפוך את זה, בצורה הכי קלה, בלי יותר מדי שינויים. כמו שהפועל של המן זה רֹאה, הרי הקליפה – שרש כל החטאים שאדם חוטא ר"ל, שרש כל הטומאה שבעולם – זה ישות, זה "אני". גם כאן, מה כתוב לפני "רואה"? "בכל עת אשר אני ראה וגו'". מה צריך לעשות כאן כדי לתקן את ה"אני"? רק להכניס י. בכלל, כשיש לאדם "אני" יש כבר י, אבל כנראה שזה לא מספיק (כאשר ה-י עומדת בסוף תבת אני). אם היה בסדר אחר, להפוך אני ל-אין, זה היה טוב. אבל בלי להפוך את האותיות יש כאן אני, וה-י בסוף זה לא מספיק. באמת צריך לשים את ה-י באמצע. במקום "אני" צריך להיות "איני". אם אני הופך את אותיות אני ל-אין, גארנישט, אין פה שום דבר. אבל אם אני אומר "איני" זה עדיין גוף ראשון בלשה"ק, רק שעשיתי "בטול היש". אם אני הופך אני ל-אין זה נקרא "בטול במציאות", שאני כבר לא קיים בכלל, אין פה אני בכלל. אבל אם אני מוסיף י לתוך ה-אני הזה, כלומר מבין שה-אני הזה הוא בעצם איני – איני כמו שחשבתי שאני – קוראים לזה בטול היש. איני יש ודבר נפרד בפני עצמו – זה הביטוי בחסידות. איני כמו שכל אחד מרגיש את עצמו בטבע הראשון, יש ודבר נפרד בפני עצמו – אני תלוי בכל רגע בחיות ששופעת בי ומהוה אותי מהאין האמיתי של ה'.

"וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר איני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך"

אם אני רק מוסיף את ה-י זה הופך את כל הפסוק על פניו. זה אקטואלי לדור שלנו, בפרט למי שמתחתן – "וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר איני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך"! כל מה שאני משיג בחיים, כל ההצלחות שלי, כל ההשגים שלי, כולל גם החתונה שלי הערב – הכל לא שוה לי שום דבר בכל עת שאיני רואה את הצדיק של הדור (אותו אחד שהוא ה"מרדכי בדורו כמשה בדורו" של הדור) יושב בשער המלך, אם איני רואה שהוא כבר עלה למלכות ("הגיע עד הלם", עד המלכות ועד בכלל; מכאן יוצא סוד הוספת ה"כולל" לתבה בכל מקום, שהרי אם מוסיפים ל"עד" את הכולל, בחינת "ועד בכלל", אזי הוא כבר עולה "הלם", והוא סוד "אל כל החיים יש בטחון" כמו שיתבאר, הלם = בטחון, וד"ל), הכל לא שוה כלום. במלים פשוטות, כל עוד משיח לא בא הכל לא שוה לי כלום. זה נקרא להפוך את הפסוק על פניו, מן הקצה אל הקצה, בקלות – רק הייתי צריך להוסיף י אחת, רק לעשות בטול היש בתוך ה"אני" הזה של המן (שיש לכל אחד, כי כתוב שלכל אחד יש קליפת עמלק וכל הקליפות).

"זה" – החתונה וכל "תולדות אדם"

מה זה "זה" בפסוק "וכל זה איננו שוה לי"? על פי פשט זה העושר והבנים והכבוד שלו. אבל יש כלל גדול, שאם רוצים לעמוד על טיב מלה אז מחפשים את ההופעה הראשונה שלה בתורה – "הכל הולך אחר הפתיחה". "זה" פותח את הסיפור השלישי של מעשה בראשית. יש בעצם שלשה סיפורים בתורה של מעשה בראשית – "בראשית ברא אלהים וגו'", "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" ו"זה ספר תולדות אדם". בסיפור השלישי מופיעה המלה "זה" לראשונה, וגם המלה "ספר" מופיעה כאן לראשונה בתורה – שתי מלים חשובות ביותר. בכל אופן, עכשיו אנחנו מדברים על "זה". ה"זה" הראשון בתורה הוא "זה ספר תולדות אדם" – הסיפור שם אודות תולדות, תכלית החתונה היא לקיים את מצות הבורא "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו וגו'". כתוב שהחתן צריך לראות את הכלה שתמצא חן בעיניו, וגם צריך שהחתן ימצא חן בעיני הכלה. אבל כעת דורשים ש"זה" זה החתונה, הילדים, דבר חשוב מאד. אבל יחד עם זה – עם כל הנגנים הכי טובים (שיושבים כאן, בדרך לחתונה), עם כל השמחה וכל השירה – הכל לא שוה לי כלום אם משיח עדיין (עד משתה היין) לא בא (צריכים לצעוק בלב – "צעק לבם אל ה'" – "עד מתי", "עד מאד", שבזכות זה מגיעים "עד הלם"). לא באים להוריד את הרוח מהחתונה, אלא להיפך. מה צריך להיות בלב של מי שמתחתן (בפרט היום)? ברוך ה' ברוך ה', מליון פעמים, שיצא מזה כל הטוב בעולם, דורות ישרים ומבורכים עוסקים בתורה ובחסידות, ו"כל זה איננו שוה לי בכל עת אשר איני רואה וגו'".

תיקון העינים – לחפש משיח

זו העבודה של תיקון העינים, תיקון האני ותיקון העינים. פגם העינים זה שאדם יוצא לרחוב, וגם בלא מודע העינים מחפשות לראות משהו לא טוב. כאן התיקון, שהעינים רק רוצות לראות דבר אחד – "מלך ביפיו תחזינה עיניך". הכל זה מה שאתה מחפש, לא מה שאתה רואה בפועל. אם ראית משהו לא טוב בפועל זה לא פגם שום דבר, זה פוגם רק אם אתה נהנה מזה כי זה מה שחפשת לראות (במודע או בלא מודע). אבל תיקון העינים זה לרצות לראות רק משיח, ואז שום דבר לא יפגום בעינים. אם כן, נתנו פירוש יפה לפסוק הזה של ר"ח תמוז. התבוננו בשני פסוקים – "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" והפסוק שממנו יוצא הצירוף של שם הוי' ב"ה של חדש תמוז לפי האריז"ל, "וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר איני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך".