השלמות (טלפונית אחרי השיעור):

ג. הופעות "ראה" בתנ"ך

סיון פעמים "ראה" בתנ"ך

אנחנו עדיין בחדש סיון (היום הראשון של ראש חדש תמוז הוא ל' סיון). אם מסתכלים בתקליטור כמה "ראה" יש בתנ"ך (בלי אותיות נוספות) זה 126 = סיון. זה שייך ממש ליום הזה, שהוא ל' סיון אבל אדר"ח תמוז. הגר"א מחליף בין חוש הראיה לחוש ההילוך (את הראיה משייך לסיון ואת ההילוך לתמוז). כמובן שאיננו מקבלים את השיטה הזאת, ורק מביאים אותו כדי לחזק את ענין החפיפה בין שני החושים ביום הראשון של ר"ח תמוז, שהוא עדיין בחדש סיון. 126 = ז"פ חי. רוצים לקשר הרבה את הכל לענין של חי וחיות וכו' – לאות ח של תמוז.

ח ניקודי "ראה"

חלוקת הניקודים השונים של "ראה" יפהפיה: יש בדיוק ח צורות שונות של ניקוד "ראה" בתנ"ך (שוב, בלי אותיות נוספות, כי ככה השם הקדוש) – קשר יפה בין ח לראיה. ח זה גם חכמה וגם חסד וגם חיים וגם חן כנ"ל. כמו שאומרים בתפלה "חיים חן וחסד". חן (מציאת חן בעיני...) כמובן שייך לסוד חתך זהב, אז צריך להיות הרבה 'חתך זהב' בסיפור של תיקון הראיה. ח הוא בעצמו מספר עיקרי של סדרת האהבה, ומתחלק ל-3 ו-5. גם כאן, בצורות של ראה יש שלש צורות עיקריות שכוללות 120 פעמים מבין 126, ועוד 5 צורות נדירות הכוללות את 6 האחרונות (כל אחת אחת ואחת מהן שתים). העיקריות זה "רְאֵה", לשון צווי. צורה זו, "רְאֵה", מופיעה 52 פעמים (שם יבמ, שבא אחרי שם ראה). עוד שתי צורות שכיחות – "רֹאֶה" (אין אף פעם בתנ"ך רואה מלא, ועם אות נוספת בהתחלה יש רק פעם אחת "הרואה [לנכון] אתה" ב-ה השאלה, ודוק) ו"רָאָה", שני פעלים, בהווה ובעבר – ושניהם בדיוק 34 פעמים (יחד חיים פעמים). 34 זה מספר אהבה, שייך לחתך זהב. אם כן, יש אליהו "רְאֵה" ו-הנביא "רֹאֶה" ו"רָאָה". אחד מה-לד "רֹאֶה" זה ב"זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה" במגילת אסתר (מבין ה-126 זו הפעם ה-119 לפי סדר התנ"ך הרגיל: 119 = ז"פ טוב, ז הופעות של "טוב" במע"ב = טעם, "טוב טעם ודעת" = מעט, "טוב מעט לצדיק"). לא רק שה-68 מתחלקים כאן ל-34 ו-34, אלא גם בתוך ה-52 יש חלוקה פנימית יפה: יה בתורה, יה בנביאים, ו-כב בכתובים. האחרון, ה-יה בתורה, זה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב..." – זה "ראה חיים" ממש. בסוף כתוב "ובחרת בחיים" – זה החותם של "ראה" בתורה. אם כבר, הגענו לתופעה מענינת מאד, שהרבה מאד פעמים בתורה המלה "ראה" זה הולך יחד עם "נתתי". עוד רמז יפהפה: "ראה נתתי" מופיע ח פעמים – ד בתורה ו-ד בנ"ך – סוד האות ח של חוש הראיה. אם כן, יש קשר בין ראיה לבין נתינה, כמו שנסביר לקמן, בענין "כל הנותן בעין יפה הוא נותן". רואים שראיה קשורה לנתינה בעין יפה. הפעם הראשונה שנאמר "ראה נתתי" זה "ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים". אח"כ יש בתורה "ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ". זה כבר במשנה תורה. אחר כך יש "ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון". בסוף זה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב...".

"ראה" ראשון – אברהם אבינו (והשוואה לראית אדה"ר ולראית משה רבינו)

"הכל הולך אחר הפתיחה", מה ההופעה הראשונה של "ראה" מבין 126? שלשת הראשונים אלו שלשת העיקריים – רֹאה, רְאה, רָאה (לא צפוי, היה אפשר לחשוב שאותו אחד יחזור). הראשון הוא "כי את כל הארץ אשר אתה רֹאה לך אתננה ולזרעך עד עולם". זה הולך על ראית ארץ ישראל. אומרים שאצל יעקב זה נחלה בלי מצרים, "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ואילו אצל אברהם תולה הכל בראיה, סוד ראה-בם כדלקמן (בפרק הבא יתבאר שבמעשה בראשית "ויבדל" זה נצח ו"וירא" זה הוד, וגם כאן יש קודם "ויבדל" מלוט ואחר כך "שא נא עיניך וראה וגו'"). הסדר של הכיוונים אצל אברהם הוא לא כמו הכיוונים אצל יעקב – אצל אברהם מתחיל מצפון, הכיוון הנגדי לדרום-נגבה של אברהם. שוב, אצל אברהם הכל תלוי בראיה, והראיה מוגבלת – כמה שמתפשטת יותר מכל חוש אחר, היא עדיין מוגבלת. מודגש בפסוק פעמיים ראיה, כדי להגביל – רק מה שאתה רואה לך אתננה. ליעקב לא הגביל, ולכן כתוב שזה נחלה בלי מצרים, כלומר שבראיה יש איזה מצרים. זה החסרון, שבפשטות לא יכול לראות עד אין סוף (אם כי אחר כך ה' מוציא אותו מחוץ לחלל העולם ואומר לו הבט, ואז כנראה ראייתו כן תופסת את כל חלל היקום), אבל יש גם מעלה עצומה שיודע מה ינחל וכו' (שייך למאמר על קנין ראיה), בעוד יעקב לא יודע מה זה "ופרצת" וכל הצרות (ופרצת אותיות פ צרות) שצפויות לו. בסוף ה' אומר גם למשה רבינו שיעלה על ההר ויראה כל ארץ ישראל "עד הים האחרון", גם במקום וגם בזמן (עד היום האחרון). יש לזה מעלה עצומה על "דור דור ודורשיו" באדה"ר – שם זה דרוש ואצל אברהם ואצל משה זה פסוק מפורש (סדר של חש-מל-מל לגבי כמה מפורש שה' מראה למישהו את הכל). ידוע שאדם-אברהם-משה = אברהם-יצחק-יעקב. עד כאן הפעם הראשונה "ראה" בתורה.

"ראה" שני – יצחק אבינו

שלש הפעמים הראשונות הן כנגד שלשת האבות. הראשונה היא פסוק שנאמר לאברהם, כנ"ל, והשניה נאמרת בפי יצחק ומתייחסת ליעקב: "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו הוי'" (זה לפני שמברך את יעקב, ויש התכללות של חוש הראיה וחוש הריח – תמוז וחשון, החדשים שאותיותים חן – כמו "רואים את הקולות"). "ראה ריח" = חיות (סוד ה"רצוא ושוב" של האות ח של חדש תמוז).